הוא עשה זאת שוב. מלך השואו, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שוב נתן את ההופעה המוצלחת ביותר על בימת האו"ם וקצר מחמאות מקצה לקצה. באנגלית מהוקצעת, ביכולת הרטורית ובכריזמה המשתבחת שלו שוב הוא הוכיח שאין שני לו בייצוג מדינת ישראל בחו"ל.

עוד כותרות ב-nrg יהדות:
קהילה מעורבת חדשה: בית כנסת לצד בריכה בשבתהאפליה העדתית: "מוסדות לא יונחו ע"י הרשויות"רב בציונות הדתית: רבני הר המור מגנים על עבריין מין

אבל דווקא בתוכן עצמו, משהו לא ברור לי. ראש הממשלה סנט בנציגי המדינות על היחס המשפיל כלפי מדינת ישראל בהחלטות האו"ם לאחר שהעביר 20 החלטות נגד ישראל ו-3 החלטות נגד מדינות אחרות בעולם. שוב: ישראל – 20, מאה תשעים ושתיים מדינות – 3.

"ומה עם הבדיחה שנקראת מועצת זכויות האדם של האו"ם", תקף על בימת האו"ם נתניהו, "שכל שנה מגנה את ישראל יותר מכל המדינות בעולם ביחד בזמן שנשים נאנסות, נרצחות או נמכרות לעבדות בכל העולם? מי המדינה היחידה שהוועדה של האו"ם לענייני נשים מגנה? כן, ניחשתם נכון – ישראל. כשנשים הן טייסות קרב, מובילות חברות גדולות, מנהלות אוניברסיטאות, יושבות כנשיאות בית המשפט העליון (פעמיים) ויושבות ראש הכנסת, והייתה גם אישה ראש ממשלה".

אבל אולי הגיע הזמן לעצור ולשאול, אדוני ראש הממשלה, איך באמת זה ייתכן? מה ההסבר שלך לתופעה ההזויה הזו ששמה "האומות המאוחדות", ומדוע התופעה של השמצת ישראל איננה רק נחלתו של האו"ם אלא סטנדרט תקשורתי מקובל ברוב כלי התקשורת המובילים כמו ה-CNN, ה-BBC ועוד, שמעבירים דיסאינפורמציה על מדינת ישראל באופן שיטתי וקבוע בזמן פיגועים ומלחמות?

ואיך ייתכן שברוב הקמפוסים האוניברסיטאיים בעולם המערבי צוברת תאוצה תנועת ה-BDS. וכיצד זה הגיוני שמאמצי הדיפלומטיה של ישראל נשמעים כקול ענות חלושה מול סיפורי הבדים שמפיצים הפלסטינים, בעוד הקהל שותה אותם בצמא?

אז אולי, אדוני ראש הממשלה, הגיע הזמן שתפתח את הנושא גם כאן בארץ, ותפנה קצת זמן בלו"ז הצפוף שלך לשיח על יחסי ישראל והעמים. כי אולי בעצם הבעיה היא לא שם, אלא דווקא כאן. אולי כבנו של ההיסטוריון הנודע בן-ציון נתניהו ז"ל אתה מסוגל להבין שהסיפור מתחיל בכלל בהיסטוריה של העם שלנו.

נושא היחס בין ישראל לעמים מתואר בפרשת השבוע "כי תבוא" שבה מופיע תיאור של שני מצבי קיצון במערכות היחסים בין ישראל לעמים. מצד אחד מצב בו – יְקִימְךָ ה' לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לָך כִּי תִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקיךָ, וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו. וְרָאוּ כָּל-עַמֵּי הָאָרֶץ, כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ; וְיָרְאוּ, מִמֶּךָּ. ומאידך מצב מקולל ונוראי שבו התורה מנבאת – וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ, וְלֹא-יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלֶךָ; וְנָתַן יְהוָה לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז, וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ.

התורה לא מאמינה בדיפלומטיה ובנאומים באו"ם, אלא מגדירה את יחסי ישראל והאומות כמראה למצבו העכשווי של העם אל מול תפקידו על בימת ההיסטוריה. העם צריך ללכת בדרכי נועם ולאמץ את מידותיו הטובות של בורא העולם. כמו שנאמר: מה הוא רחום, אף אתה היה רחום, מה הוא גומל חסדים, אף אתה גומל חסדים. זו הדרך היחידה שבה נוכל להגיע למצב המבורך שאומות העולם יכירו בעצם הזכות שלנו לחיות בעולם הזה.

ראש הממשלה סיים את נאומו באמירה מרחיקת לכת "חלק מכם לא יודעים את זה עדיין, אבל אני בטוח שבעתיד הלא רחוק – אתם תקבלו גם את המסרים האלה מהנשיאים וראשי הממשלות שלכם, שהמלחמה נגד ישראל באו"ם הסתיימה". ואני רוצה לומר, אמנם נכון שהחלק הראשון קרה, אבל החלק השני לא יהיה כל זמן שהחיבור שלנו למדינת ישראל לא יבוא ממקום של זהות ברורה והבנה עמוקה של התפקיד שלנו כעם יהודי בארץ ישראל. עד אז לא נתקבל למשפחת האומות, משום שישראל איננה ככל העמים.