מביך מאוד לראות את המאבק הפוליטי הנערך על גבה של השבת בשפה העברית ובעיר העברית הראשונה. והנה עובדה פשוטה על השבת: בשנת 50 לספירה (לערך) ביקר בארץ הסופר והמצביא הרומי גאיוס פליניוס סקונדוס ("פלניוס הזקן") בארץ ישראל, וכשחזר משם ציין שלושה דברים שראה שם ולא באף מקום אחר בעולם: ים שלא טובעים בו, בית-מקדש שאין בו צלם, ויום אחד בשבוע שלא עובדים בו.

עוד כותרות ב-nrg:
"חסידות חדשה" נולדה: חיש – חרדים ישראליםדתיים, תראו מה יש למדע לומר על הומואים– כל התכנים הכי מעניינים – בעמוד הפייסבוק שלנו

באלפיים השנים שחלפו מאז אימץ העולם המודרני את עיקרון השבת. הן בחקיקה והן בנורמות חברתיות. אבל קשה לומר שהשבת "הקדימה את זמנה", שכן העם היהודי תמיד התאפיין בחשיבה מקורית ובלתי תלויה. ומה שהיה אז מפתיע, כיום היא מצרך מבוקש שקשה לדמיין משק כלשהו בעולם שמתנהל בלעדיו.

קשה להפריז בערכה של השבת. היא חוק משפחתי וסוציאלי עצום, ולרוב מי שנאלצים לעבוד בה אלו עובדים עניים המועסקים בעל כורחם. היא סמל לאומי, תרבותי ודתי המזוהה יותר מכל עם העם היהודי. גם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, שקשה להאשים אותו באדיקות יתר, מציין במכתבו לקיבוץ גבע כי "כל עמי התרבות קיבלו מיד ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה היו כולם עומדים בפראותם".

והוא ממשיך וגוער בפני חלוצי הקיבוץ "ארץ-ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלה גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם א-לוהים ואין צלם אנוש בעולם… השבת היא היא התרבות".

מביך לשמוע את הלמדנים מטעם עצמם מתפלפלים בהלכות פיקוח נפש ומנסים להצדיק את חילול השבת בשם ההלכה. היינו מצפים מאלו שקיטרו "מה לרבנים ולפוליטיקה", שינהגו בהגינות פנימית ויפרידו במקביל בין הפוליטיקאים להלכה. הפוליטיקאים יתעסקו להם בענייני הפוליטיקה וישאירו את הפסיקות ההלכתיות לגורמים המוסמכים לכך. וההלכה (לא המחלף!) כבר הגדירה מזמן את מעמדו של פיקוח נפש ומתי הוא דוחה שבת. במקרה הזה הוא לא.

מביך הרבה יותר להסתכל בפניהם של דור ההורים שרעדו מכפור בסיביר או פוטרו מעבודה לעבודה בארה"ב, רק כדי לשמור על חירותם היהודית והתרבותית. הם שרדו את זה למעננו ולמען העיר העברית הראשונה. אם חיפשתם עצמאות, זו היא העצמאות.

הכאב הוא לא רק על חילול השבת, אלא בעיקר על אובדן הזהות והדרך של יהודים. בשבילי השבת היא מקור לגאווה לאומית ותרבותית. לא רק בגלל שאין לי ווטסאפ ואני יושב עם משפחתי לסעודה. גם בגלל שהיא המקום שבו אומות העולם מחקים את היהדות ולא להפך. השבת היא מרחב אינטלקטואלי שמגיע לכל אדם, שר תחבורה כמפעיל עגורן.

בזמן שמפעילי הכלים הכבדים נאלצו להזיע ביום המנוחה היחיד שלהם, אני ישבתי עם משפחתי וקידשתי על היין בקריאת הפסוקים "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך". אופס, גם לבהמה מגיעה מנוחה. האם אי פעם השכלנו להבין את עוצמתו ועומקו של החוק הזה? האם אי פעם נתנו צ'אנס לנהגי טרקטור להשוות את תנאיהם לתנאיהם של החמורים והשוורים?

ושימו לב לזה, התורה לא ניתנה בבני ברק והיא לא שייכת למאה שערים. היא שייכת לעיר העברית והליברלית, המזיעה והמתקדמת אל עבר מהפכת התחבורה של 2018. הגאווה הגלומה בה מופיעה היטב בקווי המתאר של התרבות הישראלית. כי הלא "היא היא התרבות". היא זו שמאפשרת פיסת חיים, תרבות, חברה, משפחה ואינטלקטואל בתוך מרוץ הרכבות המטורף הזה שמנסה לחמוס מאיתנו כל חלקת אלוקים קטנה ואישית.

השבת היא הדבר הכי שוויוני שחברה יכולה לאמץ כי ללא כל קשר למעמד, השכלה, רמת הכנסה, גזע או מין, מגיעה לכל אדם פינה שקטה עם עצמו או עם משפחתו. אסור לנו בשום אופן כחברה לרמוס ולחנוק את זכויות האדם כדי לחסוך לעצמנו כמה שעות של פקקים באיילון. קידמה שרומסת את זכויות החלש אינה קידמה. זו נחשלות. זה כבר מזמן לא חילול שבת. זה קודם כול חילול היהדות וחילול האדם.

נושאים קשורים: