היו ימים שהבן־אדם היה יוצא לטיול בחו"ל ומשאיר הכול מאחוריו. חומה בצורה של תעריפי עתק. חבילות הגלישה היקרות להחריד עשו את שלהם והניתוק היה מושלם. בערב האיש היה מגיע למלון, מתחמם לאור הוויי־פיי בקבלה, ומנצל אותו לדברים החשובים באמת – פייסבוק, קצת חדשות, שלום־שלום בווטסאפ למשפחה, שתיים־שלוש תמונות צרובות שמש, וחוזרים לחדר. אז מחיר החבילות התחיל לרדת, והאיש היה מאושר. הכול זמין, נגיש ונמצא בהישג ביטול מסך הנעילה. זה טוב כדי לנווט עם ווייז, לחפש מקומות יפים ולשלוח תמונת חוף שתניב לייקים כחול אשר על שפת הים.

 

להיות מנותק באמת (צילום המחשה: שאטרסטוק)

אבל יש אבל. כי העולם הדיגיטלי לא מתבגר בקצב הטכנולוגי של עצמו. כך היה עם תרבות השיימינג, שגבתה צלקות וקורבנות בנפש, לפני שנקבעו כללים חברתיים ומגבלות על התנהגות ברשתות חברתיות. עכשיו אנו עומדים מול בעיה אחרת – החלוקה הלא קיימת בין ביזנס ופלז'ר.

כי כשהכול נמצא בהישג יד, הבן־אדם שרק רצה חבילה כדי לנווט עם הווייז, מקבל הודעות והתראות מהעבודה. כן, אפשר לעשות השתק, אבל אין שום תחושה של ניתוק. דפדוף אחד במכשיר ובלי משים אתה שקוע עד צוואר בענייני עבודה.

– כל התכנים הכי מעניינים – בעמוד הפייסבוק שלנו

ובזאת אני מציע את מה שמיליוני משתמשים דיגיטליים משוועים לו בלי לדעת: כפתור "מצב חופשה". כמו ידידו הקיים כבר "מצב טיסה", הוא ישבית לחלוטין את כל התראות העבודה השונות – ממיילים ועד קבוצות בווטסאפ. ניתן יהיה להתעדכן בהם רק כאשר מצב החופשה יבוטל. כך תוחזר לכולנו תחושת הניתוק המבורכת, שנגזלה מאיתנו רק כי מישהו החליט להוזיל את חבילות הגלישה. בושה.