קומה אחת מתחת למזנון החלבי במשכן הכנסת, בקצה מסדרון לא ארוך במיוחד, ממוקמת לשכתו של עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי של בית המחוקקים הישראלי. במבוך החדרים שבמשכן הכנסת הנרחב, זהו אחד המקומות הנגישים ביותר. שם מתחיל לעתים קרובות מרוץ החקיקה, כשח"כים מכל המפלגות – חנין זועבי ושולי מועלם־רפאלי, זהבה גלאון ואורן חזן – נכנסים לבקש את עזרת היועץ המשפטי בניסוח הצעות חוק שיעלו על שולחן הכנסת, יידונו בוועדות, יעברו בהצבעות ולבסוף ישתלבו בספר החוקים של מדינת ישראל.

הלשכה נוגעת בבשר ובדם של הפוליטיקה, אבל המקצוע מחייב אותה לעולם לא לתפוס צד בדיון הפוליטי עצמו. ינון מספר שיום אחד התקשר אליו פוליטיקאי בכיר, אמר שהוא צריך להיפגש איתו בדחיפות, וסיפר שהחליט על מהלך פוליטי חריג – פרישה ממפלגה. "הדרמה הפוליטית התנהלה בשולחן הזה, אבל עדיין לא יצאה לתקשורת ולאוויר העולם", נזכר ינון בריאיון בלעדי למקור ראשון, אחרי למעלה משבע שנים בתפקיד.

עו"ד איל ינון, היועץ המשפטי לכנסת. מגן על בית המשפט העליון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

"ייעצתי לו בשאלות המשפטיות והסברתי לו כיצד עליו לעשות זאת. באותו יום קיבלתי טלפון מחברים אחרים במפלגה, שהגיעה אליהם שמועה בנוגע לתוכניתו. הם ביקשו להיפגש עמי בדחיפות כדי לדעת מהן הדרכים המשפטיות לסכל את התוכנית או להתגונן מפני השלכותיה. ישבתי מולם וייעצתי בזמן שידעתי לפרטי פרטים את תוכניתו של חברם. המקצועיות של הייעוץ המשפטי עמדה למבחן: אם היינו חושפים מידע, אם היינו לוקחים צד, אם היינו משחקים במשחק הפוליטי – היינו מאבדים את המשאב הכי חשוב שלנו, שהוא אמון חברי הכנסת".

לשכות חברי הכנסת ואולמות הוועדות מעוצבים בדרך כלל בתבנית אחידה: במרכזו של החדר שולחן מוארך, ובראשו יושב האיש הבכיר ביותר. גם בלשכתו של ינון היה עד לא מזמן שולחן כזה, אך הוא הוחלף לבקשתו בשולחן עגול, כדי "לנטרל עניינים של היררכיה ודעות מנוגדות, לפחות כאן בפנים", הוא אומר. "אני צריך להגיע למכנה המשותף של קבוצה מאוד מגוונת, עם עולמות תוכן שונים לחלוטין. זה יכול לייאש לכתחילה מקיום דיון משמעותי וממאמץ להגיע לתוצאה. אבל אני אוהב את העבודה הזו, רואה בה אתגר, ונהנה מהחיבור שנוצר בין הקצוות".

הצעה לסדר

היועץ המשפטי לכנסת מחויב לשרת מחוקקים מימין ומשמאל כאחד, ולתת את מלוא תשומת לבו להגשמת מטרותיהם המנוגדות, בלי להתבלבל. חמישים עורכי הדין העובדים תחתיו מתבקשים כדבריו "לאפסן את האג'נדה בבית" בכל בוקר לפני היציאה לעבודה. "אנחנו הנווטים, אבל חברי הכנסת הם הטייסים", הוא מגדיר את אופן ניהול הלשכה המשפטית.

"בא אלינו ח"כ עם רעיון ואנחנו מקדמים אותו יחד. כנווט טוב אני צריך לסייע ביום אחד לדב חנין ולבצלאל סמוטריץ', ולהוביל אותם אל היעד שהציבו באופן שעולה בקנה אחד עם המסגרת החוקתית. אני לא רוצה אנשים חסרי דעה אצלי, אבל מצד שני אני רוצה שהם יאפסנו את המטען האידאולוגי בבית ויבואו בלעדיו. לא אנחנו נבחרנו לכנסת. אנשים שרוצים לקדם את מה שהם מאמינים בו לא מתאימים לעבוד כאן". לשם הדוגמה הוא מספר על חבר כנסת שהעלה הצעה שבלשכה זיהו בה בעיה חוקתית משמעותית. "הוא החליט לא לקבל את עמדתנו, ולהגיש את ההצעה בכל זאת. לאחר מכן הוא חזר אלינו כדי שנסייע לו בניסוח החוק, ומובן שעשינו זאת למרות ההתנגדות המקצועית. אנחנו חייבים לעשות את ההבחנה הזאת. בכל הנוגע לחקיקה אנחנו גם נותני שירות, ולא רק שומרי סף".

ינון לצד השרה איילת שקד. "חקקת" (צילום: נועם מושקוביץ)

וכך, בחודשים האחרונים עברו על שולחנו העגול הצעות חקיקה בדבר הסדרת ההתיישבות ביו"ש, החטיבה להתיישבות, הגבלת כהונת ראש הממשלה, עמותות ועוד עשרות הצעות חוק הנתונות במחלוקת אידיאולוגית־רעיונית. את כולן הגו חברי כנסת, אבל מי שניסחו, עיבדו והלבישו בלבוש משפטי את הרעיונות היו עורכי הדין בלשכה. הם צריכים גם להגן על החוקים בפני בג"ץ, אם מוגשות עתירות נגדם. גם ההגנה בבג"ץ חייבת להיות מנותקת מעמדות פוליטיות, ולהתייצב לצד החוק, יהא זה "ימני" או "שמאלני". מבחינת ינון, לשכתו היא אי של ניטרליות בלב האוקיינוס הפוליטי הסוער שהוא הכנסת, והיועצים המשפטיים בלשכתו חייבים לזכות באמון נבחרי הציבור גם כשהם מחליטים לצאת נגד חוק בשל שאלות חוקתיות או תהליכיות.

הייעוץ המשפטי בכנסת הוא תופעה חדשה יחסית. הראשון שכיהן בתפקיד היה צבי ענבר, שכיהן מ־1980 ועד 2001. אחריו כיהנו עוד שתי יועצות – אנה שניידר ונורית אלשטיין – עד שהגיע ינון ב־2010. זו הקדנציה השנייה שלו בתפקיד. בתחילת שנות האלפיים עבדו בלשכה עורכי דין מעטים, אך מאז חל גידול עצום במספר הצעות החוק שמוגשות ללשכה – 4,000 כאלו הוצגו בשנתיים האחרונות – ובמספר ועדות הכנסת, ולכן גדל מספר הפרקליטים המייעצים לחמישים. ועדיין, הביקוש גבוה מההיצע. משרדו של ינון עמוס מסמכים, והניירת כבשה את חלל החדר. היא לא הסתפקה רק בשולחן, והקימה היאחזויות גם על הספה ושולחן הקפה. "כשמני מזוז היה מסיים יום עבודה אפילו פירור אבק לא היה נשאר על השולחן. אני עובד קצת אחרת. אבל אל תתבלבלו מהמראה, אני יודע בדיוק היכן כל מסמך נמצא ומה יעדו", הוא צוחק.

ינון מגונן על מה ששרת המשפטים איילת שקד כינתה "חקקת". "מספר הצעות החוק בישראל הוא פנומנלי", אומר ינון. "יש החושבים שזה מעיד על חולשת הכנסת, כי רק אחוזים ספורים מאלפי הצעות החוק עוברים בסוף, ונכנסים אל ספר החוקים. מצד שני, בהשוואה בינלאומית זה המון. בעולם, חבר פרלמנט שמצליח אחרי שנים בתפקיד להעביר הצעת חוק אחת נחשב למוצלח במיוחד. בארץ אין זה נדיר שח"כים, אפילו מהאופוזיציה, מעבירים בשנה אחת כמה וכמה הצעות חוק".

נתניהו בישיבת ממשלה. "צריך להיזהר מלהעתיק שיטות ממשל אחרות" (צילום: מארק ישראל סלם)

לדבריו, הגשת הצעות חוק היא הכלי האפקטיבי ביותר שיש לח"כים. לכן, אם תתקבל ההצעה של שרת המשפטים איילת שקד להגביל את מספר הצעות החוק שמותר להגיש בכל שנה, תידרש הכנסת לספק לחבריה כלי עבודה חלופיים. "התקשורת מייחסת חשיבות, לפעמים גדולה מדי, גם להצעות חוק שאין להן היתכנות בכלל, וגם עליהן הח"כים מקבלים קרדיט ניכר. על פעילויות פרלמנטריות אחרות הקרדיט מוגבל מאוד. ח"כ שמתכנן תוכנית עבודה וחושב באילו כלים פרלמנטריים להשקיע יתמקד בחקיקה".

אגב, ראש הממשלה מדבר על ייבוא השיטה האמריקנית של שתי מפלגות גדולות כדי להגביר את המשילות. מה דעתך?

"צריך להיזהר מלהעתיק שיטות ממשל אחרות, שיטה משקפת את המסורת הפוליטית. במשך שלוש שנים כמזכיר הכנסת שמעתי במליאה כמה אנחנו מדינה מקוטבת הבנויה פלגים־פלגים, גם בתוך הסיעות עצמן, הערבים, החרדים והבית היהודי. אנחנו מרובדים, ואי אפשר באופן מלאכותי לחלק אותנו לימין ושמאל. אני בספק רב אם זה יתאים למציאות הישראלית. הרעיון בכנסת הוא שיהיה כמה שיותר ייצוג, ולא נכון לצמצם אותו. יש לזה מחיר מבחינת המשילות, אבל המחיר שווה. לא משנה מי אתה, תמיד תוכל למצוא ח"כ שמייצג אותך".

שומר הסף

גם בלי שהוא נוגע באידאולוגיה, וגם כשהוא משתדל לנווט את הצעות החוק כך שיוכלו לתפקד בעולם האמיתי, ינון נקלע לעתים ללב הסערה כשהוא מתייצב נגד מהלכי חקיקה שאינם תואמים את האופן הראוי שבו צריכה הכנסת להתנהל. לדוגמה, את החוק המרכזי שצפוי להעסיק את הכנסת אחרי החגים הוא סירב לקדם לקריאה ראשונה בסיומו של כנס הקיץ. זהו חוק הלאום, שיזם ח"כ אבי דיכטר (הליכוד) וזכה לגיבויו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו עצמו דרש להעביר את החוק בקריאה ראשונה בהליך בזק לפני פגרת החגים, אך ינון בלם את המהלך: הוא התנגד לקידום חוק יסוד בלי הדיון הנדרש.

"חוק הלאום הוא המעשה החוקתי החשוב ביותר שעשתה הכנסת בעשרים השנים האחרונות", קובע ינון. "כשראיתי את רשימת החותמים עליו הבנתי שיש פה דרמה, ואמרתי שלא ייתכן שנחוקק חקיקה כזאת דרמטית בלי להבין אותה. תפקידי הוא לא להנדס את חברי הכנסת שעובדים על חוק הלאום, אלא להסביר להם מה המשמעות של החקיקה המוצעת. חלק מהיוזמים רוצים לחוקק כאן ועכשיו. בסדר, נגיע לזה, אבל לא בהליך בזק".

את הביקורת הזו מותחים לא פעם חברי כנסת מימין על אופן אישורו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שעבר בכנסת ב־1992 בתמיכתם של 32 חברי כנסת מול התנגדותם של 21, ונמנע אחד. עם זאת, לדברי ינון בהליך ההוא לא נפל פגם. "בחוק כבוד האדם וחירותו הנוכחות לא הייתה מרשימה", הוא מודה, אבל טוען שיש לכך סיבה טובה. "היו הסכמות לפני כן בין הקואליציה לאופוזיציה, ולכן בהצבעה עצמה לא נכחו רבים מחברי הכנסת והחוק עבר במספר מועט יחסית של משתתפים".

נתניהו ודיכטר. "חוק הלאום הוא המעשה החוקתי החשוב ביותר שעשתה הכנסת בעשרים השנים האחרונות" (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

בלמים תהליכיים דומים הציב ינון כשביקשו חברי הכנסת להדיח את באסל גטאס מהרשימה המשותפת, בעקבות החשיפה שהוא הבריח טלפונים סלולריים לאסירים ביטחוניים. הח"כים הגישו את כל החתימות הנדרשות, אך ינון טען אז במכתב ליו"ר הכנסת יולי אדלשטיין כי הבקשה איננה מפורטת ומנומקת כנדרש בחוק, ושלח את השר זאב אלקין להכין את הבקשה מחדש. "אני שומר הסף של הכנסת", מבהיר ינון, "ולכן אם יש מהלך הנוגד את התקנון, מחובתי לעצור אותו. אם תיערך הצבעה בניגוד לתקנון, חובתנו כאחראים על אכיפת כללי המשחק למנוע אותה, או בדיעבד לבטל את תוקפה. אבל במישור המהותי והחוקתי אני על תקן יועץ בלבד. כשאני אומר לחברי הכנסת שספק אם הצעת החוק שלהם עומדת במבחן החוקתי, והם עדיין מחליטים להמשיך לקדם אותה, זה לגיטימי".

כשעמדתו של ינון לא מתקבלת, כמעט תמיד החוק נתקל בבעיות בהמשך, בבית המשפט העליון, השוכן במרחק של דקות הליכה ספורות מהמשכן. על ינון מוטל מדי פעם לחצות את המרחק הקצר ולגונן על החוקים שהעבירו הח"כים, גם כשיש לו הסתייגויות לגבי אופן החקיקה או מהותה. "בכל המקרים אנו מייצגים את הכנסת ומגנים על החקיקה בבג"ץ", מבהיר ינון. "בפעמים שהתעורר מתח בין עמדתנו לגבי החוק ובין הצורך לעמוד ולהגן עליו בבית המשפט, התייעצתי עם יושבי ראש הכנסת ועם המציעים, ושמחתי לשמוע שאף שהם יודעים שהסתייגנו מהחוק במהלך החקיקה, הם עדיין סומכים עלינו שנייצג את הכנסת בבג"ץ כראוי".

משה כחלון. ינון מתקשה להגן על חוק הדגל של שר האוצר (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

ינון מציין שהוא לא משנה את עמדתו כשהוא מגן על הכנסת בבג"ץ, אלא מייצג באופן הוגן את עמדות הח"כים. "אנחנו מציגים בפני בית המשפט את הליך החקיקה, ומבהירים שהכנסת בחרה לאשר את החוק על אף שאנחנו סברנו שהוא בעייתי. התפקיד שלי הוא לא להסתיר את מה שאמרנו בוועדה שעבדה על החוק, אלא להציג את הנימוקים של רוב חברי הכנסת שכן בחרו לאשר את החוק בסופו של דבר".

אך גם לכלל הזה יש יוצא מהכלל. על חוק מס דירה שלישית, שבג"ץ פסל בשל הליך חקיקה בעייתי, ינון מתקשה להגן גם היום. הוא היה הראשון שהתריע על המחטף שבו עבר החוק באישון ליל, ויש לו ביקורת רבה על משרד האוצר, שדחף את המהלך ללא התחשבות באזהרותיו. "התרעתי בפני יו"ר ועדת הכספים, יחד עם יו"ר הכנסת, שהוועדה מטילה מס על אזרחים בתוכנית הדגל של חוק ההסדרים באישון ליל, בלי לתת לחברי הכנסת הזדמנות לקרוא את תוכנה. לא ביקשתי לקיים יום עיון על מס דירה שלישית, אבל לא יכולנו להשלים עם הליך חקיקה בעייתי כל כך, בוודאי בחוק שנוי במחלוקת. הייתי מועל בתפקידי אם לא הייתי מרים דגל נגד הליך החקיקה הזה. מתן לגיטימציה למהלך כזה יחסל אפילו את מראית העין של התנהלות נכונה".

הדימוי והמציאות

אף שהוא ממונה להגן על הכנסת בפני בג"ץ, בפנינו הוא דווקא מגונן על הרשות השופטת. "אם לא נדע בכנסת שיש עוד גורם שמוסמך לערוך ביקורת על החקיקה, נגיע למקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. כל שיטה מתקדמת מבינה שלא נכון להפקיד רק בידי הפרלמנט את עיצוב החקיקה והמשטר של המדינה", קובע ינון.

הוא לא תומך במהלכים לחיזוק כוחה של הכנסת במקרים שבית המשפט פוסל את חוקיה. מהלך עדכני כזה יזמו לאחרונה השר נפתלי בנט ושרת המשפטים שקד: "התוכנית החוקתית" להשבת האיזון בין הרשויות. התוכנית נולדה בסיומו של קיץ שהיה עמוס בפסיקות אקטיביסטיות שהתעמתו ישירות עם חקיקת הכנסת ועם הוראות הממשלה. אחרי פסילת חוק מס דירה שלישית נפסלו גם התיקונים לחוק הגיוס, והאפשרות להמשיך ולחוקק תקציב דו־שנתי בהוראת שעה.

בית המשפט העליון. "בכל המקרים אנו מייצגים את הכנסת ומגנים על החקיקה בבג"ץ" (צילום: מירי צחי)

בפסקי דין אחרים ערערו השופטים על בלעדיות הרבנות בכשרות ועל החלטת ממשלה בעניין המסתננים. בערב ראש השנה הרגישו שרים וחברי כנסת שהרשות השופטת נוטלת לעצמה סמכויות יתר ומתערבת שלא כדין בהתנהלותם, וחלקם הכריזו שיתמכו במהלכים להצרת כוחו של בית המשפט.

ינון חושב שהגבלת בית המשפט העליון בחקיקה תהיה טעות קשה. "בית המשפט העליון הוא מחריבה של ישראל? המדינה הגיעה לאן שהגיעה למרות בית המשפט העליון, או שהוא סייע לה להגיע לאן שהיא היום? לערער על עצם המוסד, באמצעות הפיכת השופטים לעוכרי ישראל, זה לגרום נזק למדינה. מדינה מתוקנת לא יכולה להתקיים בלי המוסד הזה".

אף אחד לא רוצה לפגוע בבית המשפט, פשוט רוצים להשיב את האיזון בין הרשויות. אתה לא רואה שיש כאן טענה עקרונית אמיתית? בעיניך פשוט עושים עוול לבית המשפט העליון?

"עוול עצום. יש חלקים גדולים בציבור הישראלי שחושבים ששופטי בית המשפט העליון הם פוסט־ציונים. חוק החטיבה להתיישבות אושר בבית המשפט, וכמוהו עוד רבים, אבל את אלה אף אחד לא סופר כי כשאין פסילה אין כותרות. כשהייתי פרקליט במחלקת הבג"צים, השופט שהכי רצינו להגיע אליו עם תיקים ביטחוניים הוא אהרן ברק. מי נתן לגיטימציה משפטית בינלאומית לגדר ההפרדה? השופט ברק, וזה לא מסתדר עם התדמית הציבורית שלו. במשך שנים מובילי דעה יוצרים דימוי שלפיו בית המשפט העליון הוא סניף של מרצ, והציבור מאמין בזה בסוף. לבית המשפט אין יכולת להגן על עצמו. מרים נאור היא פוסט־ציונית? היא שמאלנית? לדימויים האלה אין שום קשר למציאות".

ינון טוען שחלק מפסקי הדין האקטיביסטיים היו נמנעים אם בממשלה ובכנסת היו עורכים מראש איזונים עדינים יותר. "לא יכול להיות שכל פסקי הדין שגויים. בעצם באים בטענות לבית המשפט על כך שהוא לא חותמת גומי, אבל אנחנו לא רוצים שהוא יהיה חותמת גומי. טוב שתהיה סמכות כמו שיש לבית המשפט העליון. צריך שהיא תופעל בריסון רב, ואני חושב שהיא אכן מופעלת בריסון רב. אין כמעט חוק משמעותי שלא מוגשת נגדו עתירה חוקתית, וזו בעיה של תרבות פוליטית, אבל רוב העתירות נדחות. רק במקרים חריגים מתקבלות עתירות, אבל הפסילות מובלטות בתקשורת ובתודעה הציבורית נוצר הרושם שבית המשפט העליון הוא המחוקק. בפועל המציאות הרבה יותר מורכבת".

ינון מדגים את המורכבות באמצעות התקציב הדו־שנתי, שתקף במדינה כבר כמעט עשור. "כשהממשלה או הכנסת פועלות באופן קיצוני, בית המשפט נאלץ להפעיל את סמכותו ולהשיב את האיזונים בין הרשויות. זו הפעם החמישית שהממשלה באה להעביר תקציב דו־שנתי בהוראת שעה. חוק התקציב נחשב למעשה פרלמנטרי מהחשובים ביותר במדינות הדמוקרטיות. אף מדינה בעולם לא עושה תקציב דו־שנתי, חוץ מבחריין. בפעמים הראשונות בית המשפט העליון אפשר את זה, אך עכשיו כבר ברור שהדבר נעשה משיקולי שרידות פוליטית והחלשת הכנסת, ולא מטעמים עניניים. נוח יותר לממשלה לבוא לכנסת לבקש את אישורה לחוק התקציב פעם בשנתיים ולא פעם בשנה. הממשלה ביטלה את אחד המוסדות הכי חשובים בפרלמנט, אישור תקציב המדינה מדי שנה, ולפי השופטים אי אפשר לעשות זאת בלי חקיקה של קבע, שתחול על הממשלה הנוכחית והממשלות העתידיות".

בנט ושקד. "זו תהיה טעות להגביל את סמכות בג"ץ בחקיקה" (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

ובכל זאת, בכנס החורף תצטרך ללוות את תהליך החקיקה של שקד ובנט, שמבקשים להגביל את כוחו של בג"ץ.

"זכותם לנסות לקדם מהלך כזה, אך לדעתי זו תהיה טעות להגביל את סמכות בג"ץ בחקיקה. בהצעות להגביל את בית המשפט העליון יש פוטנציאל של כאוס שלטוני, וגם אם הוא משרת פוליטית מישהו כרגע, בסוף הוא פוגע במדינה. מחיר הפגיעה בבית המשפט העליון יהיה רב לאין שיעור ממחיר המצב הנוכחי".

ינון פורש את הטיעון המוכר למען עצמאותו השיפוטית של בית המשפט העליון. "פגיעה בו תגרום לכך שלא יהיה מי שיוכל לרסן את הרוב הקואליציוני בכנסת ובממשלה מפני מעשים לא חוקתיים, ובנוסף תהפוך את בית המשפט ללא מוערך בעולם. הוא ייחשב לבובה על חוט של הרשויות האחרות. בית המשפט העליון משמש לעתים רבות השכפ"ץ של המדינה, יש לו שם ויוקרה בעולם שהציבור לא מכיר ולא יודע להעריך. אנחנו לא מדינה רגילה. אנחנו מדינה מיוחדת שצריכה להצדיק את קיומה כאן כל הזמן. אנחנו לא עם לבדד ישכון.

"לגיטימי לחלוק על פסק דין כזה או אחר, אבל אצלנו כל הזמן מתווכחים על עצם השיטה. פועלים לפגוע באמון הציבור בבית המשפט, אבל פגיעה בו היא פגיעה במדינת ישראל ובמפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. הביקורת החוקתית היא חלק אינטגרלי מהשיטה, ואי אפשר כל הזמן לחתור תחת עצם הסמכות לקיים ביקורת שכזו".

הפגנה מול ביתה של השופטת נאור. "השופטים קיבלו 90 אחוז ממה שהממשלה אומרת" (צילום: הדס פרוש/ פלאש 90)

זה חורה לך.

"כן. אנחנו יורים לעצמנו ברגל בגלל מיעוט שבמיעוט של פסקי דין. הרי אם הביקורת על פסילת חוקים הייתה עניינית, היו פסקי דין שהמבקרים היו חולקים עליהם בטענות כאלה או אחרות, אפילו בחריפות, אבל היו גם פסקי דין שהיו אומרים עליהם 'יישר כוח'. אבל אצלנו הביקורת חריפה בכל פעם שבית המשפט מתערב, לא משנה במה ובלי קשר לעניין עצמו. בפסק הדין בעניין המסתננים השופטים קיבלו 90 אחוז ממה שהממשלה אומרת, ובכל זאת זכו למתקפות כאילו הם אשמים בבעיית המסתננים בישראל".

בהקשר לכך קובע ינון שהפגנות תושבי דרום תל־אביב מחוץ לביתה של נשיאת העליון מרים נאור בירושלים בכל מוצאי שבת, כמו הפגנות השמאל לא הרחק מבית היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בפתח־תקווה, הן בעייתיות מבחינה דמוקרטית ופוגעות בתהליכים שמקיימת מערכת המשפט. "במדינה מתוקנת השאיפה היא שהליך שיפוטי יהיה סטרילי ככל האפשר. אתה לא רוצה שאם היועץ יחליט לחקור את ראש הממשלה יגידו שזה כי נמאס לו מההפגנות מול ביתו. זה זיהום משמעותי של ההליך", אומר ינון.

"אני יודע שהיועמ"ש מנדלבליט מחוסן מהשפעות כאלה, אבל הנזק העיקרי הוא במראית העין שההפגנות יוצרות, כאילו בית המשפט או היועמ"ש מקבלים החלטות בגלל הפגנות. מישהו באמת חושב שאם הוא יעמוד בהפגנה מול ביתה של הנשיאה נאור היא תשנה את פסיקתה? טווח הראייה של שופט, הנהנה מאי־תלות ומעצמאות שיפוטית, לא אמור להיות מושפע מהפגנות".

חשיבה או"מית

ינון (50), גדל בגבעתיים במשפחה מלב הציונות הדתית. אביו הוא מיכה ינון, מצעירי המפד"ל לשעבר, שכיהן כיו"ר רשות השידור. סבו הוא השופט בדימוס יעקב ינון, שכיהן כשגריר ישראל בקולומביה ובאורוגוואי. הוא התחנך במכינה בגבעת־שמואל ובישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. הוא עוד זוכר את ההתלבטות בין ישיבת הסדר לצבא ("לפני 30 שנה האווירה הייתה שמי שהולך לצבא ישר הוא מאלה שזולגים").

הוא התקבל לישיבת ההסדר באלון שבות, למד בה שנה, ואז התגייס לאמ"ן. זה היה צעדו הראשון מחוץ לבועה הדתית־לאומית. "החלטתי שאם אצליח להתקבל לאחת מהישיבות הטובות אדחה את הגיוס. אני זוכר עד היום את הרגע שבו הגיע הרב אהרן ליכטנשטיין לבחון אותנו, והבנו שעומד לפנינו ענק אינטלקטואלי. כשהודיעו לי שהתקבלתי ההורים שלי היו גאים ושמחים, אבל הבנתי שלא אוכל להישאר במסגרת הזו במשך חמש שנים. לאחר השירות הראשון בצבא במסגרת הישיבה המשכתי הלאה לאמ"ן, למפגש הראשון שלי עם העולם החילוני".

ינון קם לפתע, ניגש אל ארון הספרים אשר גדוש בספרות משפטית וקלסרים ומוציא עותק מהספר "מבקשי פניך" ששלח לו הרב ליכטנשטיין, עם הקדשה אישית. "הוא כמובן לא בעד הדרך שעברתי, אבל הוא העריך את העבודה שלי פה בכנסת. אני בוודאי לא יכול לומר שאני תלמיד מובהק, אבל דמותו מלווה אותי, אולי גם ביכולת להביט על המציאות באופן מורכב", אומר ינון.

מנדלבליט. היועמ"ש מחוסן (צילום: אורן בן חקון)

בתחילת דרכו בעולם המשפט הוא הושפע משופט העליון מישאל חשין, כשהתמחה אצלו. "הוא לא אדם שקל לעבוד איתו, אבל אם אתה מצליח לעבור את זה ולהתקרב אל האש היא מחממת אותך מאוד", מתאר ינון את ההרגשה. "הוא היה קם מוקדם בבוקר לשמוע את הכותרות של אריה גולן ברדיו, וכשהתחלתי לעבוד בכנסת היה מתקשר אליי כששמע משהו על הכנסת, כדי לעודד אותי או לנזוף בי".

במערכת הייעוץ המשפטי הוא נמצא למעלה מעשרים שנה. "הייתי עוזר של מני מזוז כשהיה היועץ המשפטי לממשלה, ולפני כן סגן היועץ במשרד ראש הממשלה בתקופת ההתנתקות".

מה חשבת על המהלך?

"אי אפשר להישאר אדיש להתנתקות, לטוב ולרע. אבל הציפייה מהיועצים המשפטיים היא לסייע לממשלה כל עוד ההחלטות הן במתחם החוקיות. אם שרון היה מדבר על סיפוח ולא התנתקות, היינו מתפטרים מתפקידנו? התשובה היא לא".

תוכנית ההתנתקות. "אי אפשר להישאר" (צילום: רענן כהן )

לתפיסתו, הוא שומר על ניטרליות דרך "חשיבה או"מית". "לפעמים אני מבלבל את 'לקוחותיי', כי פעם אני תומך בזה ופעם מתנגד לזה, פעם חשוד בשמאלנות ופעם בימניות. בתקשורת ובציבור יש נטייה מאוד חזקה לתייג ולשים במסגרות. הילדים שלי לא אחת אומרים לי שאני כל כך מאומן בחשיבה האו"מית הזו, שגם כשהם שואלים אותי שאלות פשוטות בשולחן שבת, אני תמיד עונה בדרך של 'מצד אחד ומצד שני'. אם הם תוקפים משמאל אני תוקף מימין ולהפך".

ואולי ילדיך צודקים? אתה עורך הדין של חברי הכנסת, הם מצפים שתייצג אותם בבג"ץ ותגן על החוקים. הנוהג להיות "מורכב" ולסייע לתביעה יוצר מצב שלחברי הכנסת אין ייצוג.

"אני לא עורך הדין של חברי הכנסת כפי שעורכי דין אזרחיים מייצגים לקוחות. עורך דין אזרחי תמיד ינסה להפוך את המציאות כך שתסתדר לטובת הלקוח. כשאני מציג חוות דעת אמיתית, ואומר את כל מה שאני חושב כולל הבעיות שבחוק, אני זוכה לאמון רב יותר משופטי בג"ץ. בסופו של דבר זה מה שנותן יתרון לחברי הכנסת, ולא ההפך".

היו פעמים שחרגת ממנהגך והבעת את עמדתך האישית בכנסת?

"אני יכול לשבת עם חבר כנסת או שר, וכשמתפתח שיח אישי אני אומר את עמדתי. אבל אני עושה את זה כשהצד השני יודע שדעתי לעולם לא תטרפד מהלך מסיבות לא ענייניות", אומר ינון. "אני חייב להקפיד על ניטרליות פוליטית מובהקת, אבל בסוף אני הולך להצביע בבחירות, כמו כולם".

לטענתו, הפוליטיקאים בכנסת אוהבים לקבל את חוות הדעת של אנשי הלשכה המשפטית דווקא בשל היותם "לוח נקי". "רוב האנשים שמסתובבים במשכן סביב חברי הכנסת הם פוליטיים או אינטרסנטים. חברי הכנסת צמאים להתייעץ עם מישהו שלא תלוי בהם או צריך להתחנף אליהם וליוזמות שלהם". ח"כ סמוטריץ', למשל, "מתייעץ איתנו הרבה, והוא יודע שלפחות חלק מהאנשים כאן לא מחזיקים בדעות שלו. הוא פשוט הבין שיש לו פה ידע מקצועי שהוא יכול להיעזר בו".

ח"כ סמוטריץ' מצדו מרעיף שבחים על עבודתו של ינון, ומביע צער על שהיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט לא נוהג כמוהו. "איל צריך מחלקה מיוחדת רק בשביל החוקים שלי מול בג"ץ", צוחק סמוטריץ'. "חוק החטיבה להתיישבות, ההסדרה, שדה דב – כולם הגיעו לבג"ץ. איל הוא דוגמה קלאסית ליועץ משפטי שמבין את תפקידו: הוא מעמיד לרשותי את שירותיו המקצועיים, אבל בסופו של דבר ההחלטה היא שלי".

ח"כ סמוטריץ'. "איל צריך מחלקה מיוחדת רק בשביל החוקים שלי מול בג"ץ" (צילום: נעם ריבקין פנטון )

רק על חוק ההסדרה ישבו השניים במשך ארבעים שעות דיונים לפני הכנתו ובהכנת עמדת הכנסת לבג"ץ. "היה לו קל מאוד להגיד לי 'קח עורך דין פרטי', כמו שעשה מנדלבליט", אומר סמוטריץ'. "אבל הוא היה לצדי – אמר שיש בחוק בעיות אבל הוא חוקתי, והגן עליו. אין לי שמץ של מושג מה עמדותיו הפוליטיות ואני עובד איתו שנתיים וחצי מאוד צפוף. בעיניי זה אומר שהוא מבין את תפקידו, הוא שם בחוץ את האג'נדה שלו ומקפיד על הנושא המשפטי".

כבן למשפחה דתית, ינון מבקש לגשר על הפער בין הציבור הדתי לבית המשפט העליון. "המגזר הדתי מרבה להתלונן, ואני אומר את זה כמי שבמידה רבה רואה את עצמו מזוהה עם המגזר הזה, בגלל העבר ובגלל משפחתי בהווה. אבל כמו שהתקשורת עברה שינוי כך גם מערכת המשפט עברה שינוי. תראו מי עומד היום בראש המערכת: יועמ"ש דתי, שלושה משנים ליועמ"ש בני המגזר, אני כדתי לשעבר בכנסת, וכמובן שרת המשפטים מהמפלגה הציונית דתית. כולם גם מנויים למקור ראשון. כשנטעאל כותב משהו זה מגיע לכל הצמרת. המגזר הדתי נמצא בראש מערכת המשפט, ובכל זאת מבקר אותה הכי הרבה. אז על מה מתלוננים? אולי זה עניין של מסורת ופחות של מציאות".

מליאת הכנסת. הפוליטיקאים בכנסת אוהבים לקבל חוות דעת (צילום: מירי צחי)

את הפער בין המציאות ובין התדמית הוא מוצא גם ביחס של בית המשפט להתיישבות ביהודה ושומרון. לטענתו, ההתיישבות קיימת בזכות בית המשפט, כי הוא זה שנתן לה לגיטימציה. "לבג"ץ יש תפיסה שהתיישבות איננה נוגדת את החוק הבינלאומי, אבל הוא קבע שיש להקפיד לא להתיישב על קרקעות פרטיות של פלסטינים. בעיקרון אפשר להתיישב על אדמות מדינה, ורוב האדמות ביו"ש מסווגות ככאלו. אבל בשיטה הישראלית אומרים 'נעלה על כל גבעה ונסתדר'. אחר כך באים בטענות לבית המשפט העליון".

רוב היועצים המשפטיים לממשלה, שנהגו להגן על בית המשפט העליון, עברו בסופו של דבר לצד השני, אל כס השיפוט. אתה גם רואה עצמך בעתיד בסגל שופטי העליון?

"ראשית, אדם לא מעמיד את עצמו כשופט עליון אלא פונים אליו, כך שזה לא משנה איך אני רואה עצמי. בכל אופן, יש לי עוד שנתיים בתפקיד כך שעדיין לא התחלתי לחשוב מה אעשה כשאהיה גדול. היומיום אינטנסיבי פה עד כדי כך שאי אפשר לשבת ולחשוב מה לעשות הלאה. בתפקיד הזה אי אפשר להתנהל כרוכל ולחפש עבודה. כשאסיים את התפקיד אלך לביתי ואחשוב מה הלאה".

נושאים קשורים: