אחרי שלוש שעות של שיחה, ככה לפני שאנחנו מקפלים את הדיבור בינינו, תומר חמד שואל אותי שאלה אחת, אולי הכי מעניינת בראיון. "תגיד, אתה יכול להסביר לי איך אני לא בספר שהוצאת על 100 הגדולים בכדורגל הישראלי?" הוא מצחקק במבוכה, אבל לגמרי מעביר את הכדור לחלק המגרש שלי. אני מתחיל להסביר לו איך בחרנו, ומי כן, ומי לא, וככל שאני שוקע במחשבות אחרי השיחה איתו, כך אני מרגיש שאם מישהו באמת צריך להרגיש תחושת החמצה או אי צדק, זה אני וחבריי לכתיבת הספר, בטח לא חמד, שהמספרים האדירים שהוא עשה בספרד ובאנגליה מאז עונת האליפות האחרונה של מכבי חיפה בקיץ 2011, שגם לה הוא אחראי במידה רבה, לא משאירים מקום לספק.

את חמד זה לא מפתיע. עוד נגיע לסיבות שלדעתו דוחקות אותו מהמקום שהוא ראוי לו בתודעה הציבורית, אבל התחושות הצורבות האלו פוגשות אותו לא מעט, כשהוא מספר לי שנבחר עכשיו למקום הרביעי, יחד עם מהראן ראדי, באתר וואלה, שדירג את הכדורגלן הטוב ביותר מאז 2010. "הייתי בטוח שיהיה לי קרב צמוד עם זהבי על המקום הראשון, אבל לא. בסוף זה מחלחל אצלי, שנשארתי מחוץ לספר או שדורגתי רק רביעי בין שחקני העשור הנוכחי, בגלל שלא הטבעתי את החותם ואת השם שלי בארץ, בישראל. אתה יודע שבספרד הבקעתי 30 שערים?"

יותר מחיים רביבו.

"כן. באנגליה הבקעתי עד עכשיו 32 שערים. אני מבקיע יותר מ־10 שערים בעונה בכל ליגה אירופית ששיחקתי, ואני עדיין נלחם על המעמד שלי בתודעה הישראלית".

הסיפור של תומר חמד קצת מוזר. בעצם, הרבה מוזר. בגדול יש לזה כל מיני סיבות, שאת חלקן נפרט כאן. עניין של אישיות. יש הלימה כמעט בלתי נסבלת בין הקריירה הפנטסטית של הבחור הקשוח והעקשן מקריית טבעון לבין הקרדיט הציבורי הצונן יחסית שהוא מקבל כאן. אף שסומן כשחקן מבטיח במחלקת הנוער המוערכת של מכבי חיפה, הוא צעד כבר מגיל צעיר בדרך מייסרת, ולעיתים כפוית טובה, אבל היא הביאה אותו עד לפרמייר ליג, הליגה הבכירה באנגליה, וגם העשירה והאטרקטיבית ביותר בעולם.

כשאני מנסה למצוא איתו את התשובה לסבך הזה, שמשאיר אותו קצת רחוק מהקונצנזוס ומההכרה שהוא אמור לקבל, אנחנו מגיעים למסקנה שגם בעידן הנוכחי, הפרוע וחסר הגבולות של כדורגלן בעולם תקשורתי חשוף כל כך – חמד בן ה־30 הוא באמת בחור טוב. קצת תמים, כמעט חף ממניפולציות, שזוכה לרוח גבית מסוכניו, המלווים אותו עשור ויותר, ובעיקר מאשתו שונית. זו אותה שונית פרג'י, הזכורה מ"הישרדות" 2011, וקודם לכן נערת ישראל בתחרות מלכת היופי של 2008, שמגדלת איתו עכשיו באנגליה שתי בנות קטנות – מיה, בת 3, ואמי, בת שלושה חודשים.

היית שורד את "הישרדות" שלה?

"זה משהו שבא לי לנסות. אני מאמין שהייתי עומד במשימות, אבל שונית אומרת שלא הייתי שורד, כי אני ילד טוב מדי, שמאמין לאנשים ולא יודע לחיות בקומבינות. אם אתה לא לוקח לפחות חסינות אחת, אתה בבעיה. היא הגיעה רגע אחד לפני הגמר, ובעצמה האמינה לחברה טובה, שעשתה לה תרגיל. אני סוג של תמים, נוטה להאמין ולסמוך על אנשים שיהיה בסדר, והיא כאן בשבילי כדי לשמור עלי, ולפעמים גם לריב עם אנשים או עם סוכנים, או להעיר אותי ולהגיד לי, 'לך דבר עם המאמן שלך'".

הם מכירים עוד מחטיבת הביניים בטבעון. בגיל 13 כבר היו ידידים טובים שעברו יחד את גיל ההתבגרות באופן אפלטוני לגמרי. גם בתקופת תיכון אורט גרינברג ביישוב שמרו על קשר. שניהם היו בזוגיות, ובין סיום הלימודים לגיוס מצאו את עצמם פנויים לפתע. בילו יחד, הלכו לסרטים ולים של חיפה, אבל אפילו נשיקה לא היתה.

כבר אז היית איטי והססן?

"שונית פחדה, כי היא אמרה שהקשר הזה יכול להיות הכל או כלום, ושאם דברים יתקלקלו, נאבד זה את זה והקשר החברי שהיה לנו כל השנים ייהרס. הרגעתי אותה ואמרתי שיהיה בסדר, כי הרגשתי שאני סגור עליה".

אז אתם הסיפור הקלאסי של כדורגלן ודוגמנית?

"הכי לא, כי היינו יחד עוד לפני שהיא הלכה לדוגמנות, כשהייתי ילד בנוער של מכבי חיפה. שום סממן כזה. גם הסיפור של 'הישרדות' נולד כשהיא למדה ראיית חשבון בבינתחומי, ומההפקה הלכו לשם לחפש אנשים מעניינים. עשו לה אודישן בחוף הים, וזהו, היא היתה בפנים".

הקהל הישראלי לא הספיק להכיר אותו מספיק לפני שיצא למאיורקה הספרדית, מייד אחרי האליפות האחרונה של חיפה. זה אותו קהל שטובע בשנים האחרונות באוקיינוס של שידורי ספורט, כדורגל בפרט, וההצלחה של חמד, שנולד 15 או 20 שנה אחרי הגל המרגש של הכדורגלנים בשנות התשעים – רוני רוזנטל, חיים רביבו, אייל ברקוביץ', ואחר כך יוסי בניון – התקבלה כמעט כמובנת מאליה, עם הרבה פחות תהילה. גם כי כבר עשו את זה קודם, לפניו, וגם כי בישראל תהילה ועבודה קשה לא הולכות יחד. או שיש לך בייגלה מעל הראש ואתה גורם לכולם לסובב את הראש, או שלא.

רוזנטל, רביבו, ברקוביץ' ובניון הצליחו להגיע למועדונים גדולים באמת – ליברפול, סלטיק, ווסטהאם, צ'לסי, וגם לקבוצות עילית בטורקיה – אבל מקבלי ההחלטות של הכדורגל הישראלי צריכים להפנים שכישרונות מולדים כאלה מופיעים פעם בדור. הם צריכים להזמין את תומר חמד לארץ, לשבת מולו בדלתיים סגורות וללמוד ממנו איך הוא עשה את זה, איך התמודד למרות הסיכויים הנמוכים, איך התמיד, אילו החלטות דרמטיות קיבל בגיל 19, לא הכי צעיר, אבל עדיין מוקדם מספיק כדי להבשיל ולהיבנות כמו שצריך. הוא יכול להיות מודל לכדורגלן הישראלי הנכון, שאם יהיו לנו 20 כמותו, נגיע למונדיאל או ליורו פעם בשמונה שנים ולא פעם ב־50, אם בכלל.

השבוע בא חמד לארץ כדי להצטרף לשני משחקיה האחרונים של נבחרת ישראל במוקדמות המונדיאל, מול ליכטנשטיין בחוץ וספרד בבית. אחרי שפתח במשחקים הראשונים בקמפיין, הוא מצא את עצמו מושעה לאחר שהוא והשוער אריאל הרוש התלוננו על אי הרכבתם במשחק מול ספרד במארס.

במשחק מול מקדוניה, הזכור לרע גם בגלל תקרית סרט הקפטן של ערן זהבי, הוא נכנס כמחליף, ומהמשחק מול איטליה שוחרר בגלל פציעה קלה – אבל בשבת שאחרי חזר בגדול עם בישול ושער בכורה היסטורי בפרמייר ליג במדי ברייטון נגד ווסט ברומיץ'. המאמן שלו שם, כריס יוטון, אמר בסוף המשחק שהוא שמח שחמד נח באמצע השבוע ולא שיחק בנבחרת שלו, כך שהגיע כשיר לגמרי למשחק.

העובדה שהוא ילד טוב קריית טבעון לא עמדה לזכותו בשתי תקריות – זאת בנבחרת, ואחת באנגליה בשבוע שעבר, אחרי שנקלט במצלמות הטלוויזיה דורך על רגלו של דיאנדרה ידלין מניוקאסל במהלך המשחק שבו שער בודד שלו הוריד את ברייטון עם ניצחון חשוב וגדול ופתיחת עונה סבירה ביחס לעולה חדשה לליגה. בעקבות התקרית הזאת הורחק משלושה משחקי פרמייר ליג.

אז אתה לא ממש בחור טוב?

(צוחק) "האמת שלא הייתי מודע לכל הסיפור הזה במהלך המשחק. רק בסיום, כשראינו אותו בטלוויזיה, רואים אותי דורך עליו לרגע. קודם לכן שנינו עלינו לכדור, הוא דחף אותי באוויר, ואני באתי והתקרבתי אליו לפנים ואמרתי לו שאם הוא לא יכול לבלום אותי, שלא ידחף. השדר של המשחק דיבר על זה, ויכול להיות שדרכתי עליו בטעות, אבל בקבוצה לא באו אלי בכלל בטענות והשתגעו מזה שההרחקה היא לשלושה משחקים, כאילו עשיתי את זה בכוונה.

"הרי כולם מכירים אותי ויודעים שזה אפילו לא בכיוון, אבל באנגליה ההחלטה נקבעת על ידי שלושה שופטי כדורגל לשעבר, שכל אחד רואה את האירוע בנפרד. אם ההחלטה מתקבלת פה אחד, העונש מתקבל. הקבוצה ערערה, אבל החמירו איתי, כי עשו חיבור בין הוויכוח עם ידלין בקפיצה לכדור וחשבו שהחזרתי לו".

את יום הכיפורים הוא עבר במנוחה ובצום, תומך בהחלטה של דודי סלע לעצור את המשחק שלו בשנזן נגד דולגופולוב האוקראיני, בכלל כניסת הצום. "כל הכבוד, זה חשוב מאוד", הוא מפרגן, ונזכר בכיפור שלו באלמריה, שם התקיים משחק בסיומו של הצום. הוא התאמן יום קודם, ויתר על אימון הבוקר, והגיע לארוחת הערב של הקבוצה במוצאי יום הכיפורים ולאסיפת השחקנים מול אלצ'ה. הוא כבש במשחק את השער הראשון שלו באותה עונה.

כמה תחנות מכוננות בחייו נצרבו אצלו בזיכרון. אלמלא הן, מי יודע היכן היה היום. יום אחד ישב בבית מול הטלוויזיה וראה את בן סהר בן ה־16 פותח בפני המצלמות את ביתו החדש בצ'לסי ומציג את מתחם האימונים הבלתי נתפס לעיניים של כדורגלן ישראלי. חמד הסתכל ואמר לעצמו שאם לא יתחיל לזוז ויתנהל כמו כל חבריו בכדורגל כאן, כל הוויתורים שעשה עבור הכדורגל כילד יתמסמסו.

ואז פנה אליו דן ולנסי, מאמן מנטלי ופסיכולוג הספורט המעניין ביותר במחוזותינו, ואמר לו, אחרי שראה אותו במשחק של מכבי חיפה, שיש לו את זה, אבל שהוא נראה עצור מדי, עם מחסום פסיכולוגי. אחרי הפגישה הזאת, בגיל 19, נפלו לחמד כל האסימונים.

הוא בנה סביבו ארגון שעבד סביבו 24/7, והציב בראשו את ולנסי, את מאמן האתלטיקה זאבי הרשקוביץ ואת המאמן הטכני יובל עזריה. הצוות הזה בנה יעדים קרובים ורחוקים. גם כשנפצע לפני ארבע שנים במדי מאיורקה, קרע את גיד האכילס והושבת לחודשים ארוכים, הארגון שמר עליו שיחזור טוב יותר ל"לה ליגה", בואכה הצ'מפיונשיפ (ליגת המשנה האנגלית) והפרמייר ליג.

והיה את המפגש ההוא עם אלישע לוי, אז מאמן בעונתו השנייה במכבי חיפה, לפני שבע שנים. חמד חזר לחיפה אחרי עונה באחי נצרת עם המאמן האנגלי המהולל ג'ון גרגורי, שאצלו כיכב גם בברייטון, ומצא את עצמו יושב על הספסל. בינואר, לפני חלון ההעברות, רגע לפני שיהיה מאוחר, הוא הלך לאלישע ואמר לו: "אני היחיד בסגל שלך שלא פתח אף פעם בהרכב. תן לי לפחות מחצית שלמה, שאדע אם אני טוב או לא".

הוא נכנס בתחילת המחצית השנייה נגד עכו. ברגע שנכנס ספגה חיפה שער, והעסק נראה אבוד. חמד בישל את שער השוויון והופל ברחבה, כדי שחיפה תחולל מהפך ותנצח. מאז עד סוף העונה הוא לא הפסיק להבקיע, והביא לאלישע את האליפות האחרונה של חיפה.

זה לא גרם לאלישע געגוע מיוחד אליך בנבחרת.

"יש בינינו יחסי מאמן־שחקן. הוא מכיר אותי מחיפה, וכאיש מקצוע הוא יודע שאני שחקן רציני וטוב, שעושה טוב לחדר ההלבשה ולמגרש. גם כשהגבתי בתקרית איתו, זה לא היה בגלל שלא שיחקתי ספציפית נגד ספרד, אלא כי היתה תחושה שאני סוג של ברירת מחדל, ושאני צריך להוכיח את עצמי כל פעם מחדש. בתקשורת לא דיברו על זה, ואני החלטתי שאם אף אחד לא יגיד – אז אני אגיד. אחרי שבע שנים בחו"ל הרגשתי שלא רואים אותי".

ערן זהבי אמר אחרי ההפסד למקדוניה שגם בעוד 40 שנה לא נגיע לשום קמפיין. הוא רחוק מהאמת?

"אני חושב שזה היה משפט קשה מדי. הוא היה מאוד אמוציונלי אחרי המשחק, ואני לא רוצה להאמין שנחכה עוד 40 שנה".

אבל אתה מכיר את זהבי. הוא יגיד את זה גם מחר בבוקר.

"אני בטוח שנגיע לקמפיין גדול עוד קודם, אבל כדי שזה יקרה צריך פה סוג של מהפכה. אני לא יודע בדיוק מי אמור להוביל את המהפכה הזאת, אבל אנחנו צריכים ללמוד מנבחרות ברמה שלנו שעשו התקדמות – אלבניה, הונגריה, בלגיה – שהיא מדינה לא יותר גדולה מישראל, או איסלנד. צריך ללמוד מהן ולבנות את זה כמו שצריך.

"מאז שאני בנבחרת אין בה שינוי. בכל קמפיין מתחילים הכל מחדש, אין המשכיות. מחליפים מאמנים וצוותים, אבל הסך הכל אותו הדבר".

אם אתה קפטן הנבחרת ושורקים לך בוז, יש מצב שאתה זורק את הסרט?

"זו שאלה דמיונית. אני בן אדם שונה מערן, לא מגיב בצורה אמוציונלית, מחושב. הרבה פעמים אומרים עלי שאני אדיש, אבל אני שומר על קור רוח, לטוב ולרע, כך שאני לא חושב שזה היה קורה לי. אני לא שופט אותו על מה שעבר לו בראש. הוא בעצמו אמר שזו היתה טעות. אבל הוא ילד גדול, ואני חושב שהוא עוד ישוב לנבחרת, כי בסופו של דבר, היא חשובה לו".

איך תוכלו להחזיר את האמון של הקהל?

"אני יכול להבין קהל ששורק בוז. זה קורה בדרך כלל לא בגלל יכולת רעה, אלא אם הקהל מרגיש שהשחקנים לא נותנים מעצמם, או לא מחויבים. אנחנו צריכים לתת לקהל את ההרגשה שאנחנו שמים הכל בדשא".

דיברת על מהפכה. מאמן זר או ישראלי?

"ואם יבוא זר, יהיה משהו אחר? אני לא חושב שמי שנמצא בראש הפירמידה משנה באמת את המצב. שילכו לבסיס וימצאו שם את האנשים הנכונים כדי לעשות שינוי".

בהנחה ששני המשחקים האחרונים יסתיימו בניצחון על ליכטנשטיין ובהפסד לספרד, איך אתה מסכם את הקמפיין?

"יצאתי ממנו מאוכזב מאוד".

אם אתה מסתכל על שחקנים אצלכם באנגליה או בברייטון, זה עובד אחרת לעומת איך שאתה התחלת את הקריירה?

"אני רואה את האקדמיה בברייטון, שהיא לא בדיוק עיר הכדורגל המרכזית של אנגליה. אפילו בברייטון יש אקדמיה ומתקני אימון, שלא ראיתי בשום מקום בישראל. היה ילד ששיחק במכבי חיפה ויצר איתי קשר, כי הם חשבו על חיים באנגליה והילד רצה לשחק בקבוצת הילדים של ברייטון. ליוויתי אותו בערך שבועיים, והוא אמר שבחיים לא ראה דברים ותנאים כאלה, עם 15 ילדים בקבוצה, לא יותר, שמתאמנים עם שני מאמנים ומקבלים יחס אישי וכל מה שחסר להם.

"בישראל יש התקדמות בזה שעובדים עם מכשירי GPS, ויש גם שני מאמני כושר בקבוצה. אבל אם באמת רוצים לשנות פה את הכדורגל כמו במדינות אחרות, זה צריך להיות פרויקט לאומי אמיתי. בזמנו דיברו על פרננדו היירו שיבוא לכאן ויעשה שינוי מהשורש. חבל שזה לא יצא לפועל".

נבחרת ישראל זה מותג לא טוב. הקהל לא אוהב אותה, התקשורת רודה בה ומלגלגת עליה. זו בכלל גאווה להיות שייך אליה?

"זה נכון שהתקשורת יורדת עלינו ואנחנו לא מלקקים דבש. יש הרבה ביקורת לא נעימה, אבל שחקנים עדיין גאים ורוצים להיות חלק. אני מרגיש כבוד בכל פעם שאני מגיע. אני לא זקוק לזה בתור קרש קפיצה לאירופה, אני כבר באנגליה. אני לא יודע מי החליט שאנחנו טובים יותר ממקדוניה או אלבניה. אנחנו לא".

אם תקבל הצעה משוגעת מסין, כמו זהבי, תוותר על הפרמייר ליג?

"ברור שיש סכומים שאנשים לא יכולים לסרב להם. כבר קיבלתי מסין הצעה כפולה בכסף ממה שהרווחתי בצ'מפיונשיפ. אבל בפרמייר ליג אתה מקבל לא הרבה פחות ממה שהציעו בסין, ויש שיקול מאוד משמעותי בזה שכל החיים, מגיל 19, כיוונתי להגיע למקום הזה, לפרמייר ליג, והיום אני חלק מהליגה הכי טובה בעולם.

"אם אני אהיה טוב ואמשיך להשתפר – השמיים הם הגבול, כי הסכומים והאפשרויות הם עצומים. בקבוצה כמו ברייטון, שנלחמת על החיים שלה, אני אצטרך ניצול מקסימלי של הזדמנויות, כי יהיו מעט יחסית. בקבוצות גדולות והתקפיות יותר, אוכל לממש את הפוטנציאל שלי יותר".

לא הבנתי עדיין אם אתה הולך עם הכסף או עם השיקול המקצועי.

"כשערן זהבי הלך לסין, היתה אפשרות שאבוא למכבי תל אביב על המשבצת שלו, עם הסכומים שהוא הרוויח באותה עונה (כמעט מיליון יורו; א"פ). חשבתי על זה לא מעט, כי לחזור לישראל קרץ לי אחרי כל השנים, אבל בסוף עצרתי את עצמי ונזכרתי שהצבתי לעצמי מטרות, וכסף לא היה הדבר הכי חשוב עבורי בגיל 29".

בזמן שחמד שיחק בספרד, נולדה בתו הבכורה. עכשיו, כשהם באנגליה, נולדה הבת השנייה. "אתה יודע שבלידה הראשונה, עד שהבאתי את אשתי לספרד, בסוף לא הייתי איתה בלידה, כי הייתי במשחק של הנבחרת מול קפריסין? ואפילו לא שיחקתי. יצאתי עצבני בחזרה לספרד, ואני שומע בטלפון שאשתי בדרך לבית חולים. שלושה מטוסים החלפתי בדרך לאלמריה, וברור שפספסתי את הלידה.

"הבנות נותנות לי פרופורציה חזקה לחיים, כי לפעמים נראה לנו, השחקנים, שהכדורגל הוא הדבר הכי חשוב בעולם, ואנחנו לוקחים דברים קשה. אבל כשאני חוזר הביתה ורואה את הילדה מחייכת, אני שוכח מהכל ואומר לעצמי שגם לשחק בצ'מפיונשיפ, לא רק בפרמייר ליג, זה חתיכת שיחוק".

בתוך המנוחה של יום הכיפורים, מצאו חמד ואשתו זמן לסדר קצת את העיתונים של השבוע, שהיו מלאים בתמונות שלו ממשחק המחזור האחרון. כולם באנגליה כבר יודעים מי הוא, אבל הוא זוכר איך, אחרי הפציעה הקשה במאיורקה, יוסי בניון, ששיחק אז בקווינס פארק ריינג'רס, סידר להם כרטיסים למשחק של ארסנל מול צ'לסי, ושונית שאלה אותו אם הוא מאמין שחמד יוכל לשחק פעם באנגליה.

אחרי פתיחת עונה בפרמייר ליג, מה הכי שונה מבחינתך לעומת הצ'מפיונשיפ?

"האיכות והרמה של השחקנים. כולם אתלטים ברמה יוצאת דופן, בטח בקבוצות הגדולות. בלם כזה יודע גם לפרק, אבל הוא גם מהיר, טכני, אתלט, ויודע לבעוט ולהבקיע. כבר אין נגרים בליגה הזאת, כמו פעם. בכל שנה יש העברות שאתה לא מבין אותן. אתה לא מבין איך שחקנים גדולים מגיעים לקבוצות שהן לכאורה קבוצות תחתית, אבל עם תקציבים ענקיים, שמאפשרים להן להשיג אותם ולהשתדרג.

"לסטר כזאת, בקושי שרדה עונה אחרי שעלתה ליגה, ובעונה שאחרי לקחה אליפות. נכון שזה היה נדיר, אבל אנגליה היא ליגה של הרבה הפתעות, כי כל הקבוצות טובות".

מה שבאמת מעורר קנאה זה שכדורגלן באנגליה מקבל את השכר שלו באופן שבועי, לא חודשי.

"אז בוא אשבור לך את המיתוס. יש באמת הערכה שבועית והחוזה נכתב לפי שכר שבועי, אבל הכסף נכנס רק פעם בחודש".

ועדיין, מכבי חיפה היתה הקבוצה הישראלית הכי חשובה אצלו. אחרי האליפות האחרונה לא מיהרו שם להציע לו חוזה חדש, והוא היה מבושל לעזוב לפי התוכנית שרקחו הוא ואנשיו. יענקל'ה שחר עוד הזמין אותו ואת שונית לביתו וביקש שיישאר בחיפה כדי שיוכלו ליהנות ממנו קצת, אבל צלקות העבר לא הגלידו, הדרכון הפולני היה ביד, וריינג'רס הסקוטית התעניינה. משהו בהתנהלות הסקוטית לא הריח לחמד טוב, ובסוף מאיורקה, בהמלצת השוער שלה, דודו אוואט, הלכה עליו בכל הכוח. חוש הריח של חמד הוכיח את עצמו – כי ריינג'רס קרסה כעבור זמן קצר בגלל שחיתות, והורדה לליגה הרביעית.

כבר שנים כולם פה מנסים להבין את סיבת ההתרסקות של מכבי חיפה ואת חוסר היכולת שלה לחזור להיות מי שהיא היתה. אולי אתה יודע?

"אם הייתי יודע, הייתי מתקשר ליענקל'ה ומדבר איתו. זה לא משהו שאפשר להסביר. מה שבטוח, יש שם המון לחץ, וכדור השלג כל הזמן מתגלגל בלי שאפשר לעצור אותו. גם כשחיפה לקחה גביע, זה לא הביא שקט. אני מאמין במועדון הזה, ובניגוד לאחרים אני מאמין בגיא לוזון. הוא אימן בבני יהודה, ואני חושב שהוא מאמן מצוין שיביא אותם למקום אחר".

תחזור לשחק בחיפה בסוף הקריירה? או שאחרי הניסיון של אייל ברקוביץ', חיים רביבו ויוסי בניון, תוותר על החוויה?

"יוצא לי לחשוב על זה. כשאגיע לרגע, אחליט. מצד אחד אני רואה איך שחקנים ישראלים גדולים חזרו כדי לקבל את הכבוד, ולא קיבלו אותו. מצד שני יש את הקטע הזה שהוא חזק ממני, שאומר שלי זה יקרה, ובגלל זה אני רוצה לסיים את הקריירה במכבי חיפה. הגיוני שתחזור למקום שהכי רוצה אותך, אבל נראה לי שזה קצת מוקדם, לא?"

חלון ההעברות בפרמייר ליג: היום הלחוץ ביותר בקריירה

מתחילת תקופת הפגרה חיפשה ברייטון לשדרג את עצמה בחלוצים בכירים שיעזרו לה בעונתה הראשונה בפרמייר ליג אחרי 32 שנה בליגות נמוכות יותר. כיוון שהיא ידעה שתצטרך להתמודד בקרבות הישרדות, סיכוייו של חמד לשרוד את שוק ההעברות ולהיות חלק מהליגה הבכירה באנגליה לא נראו מלהיבים.

המנהלים המקצועיים, שמחזיקים ממנו וזוכרים לו את חלקו האדיר בעלייה לפרמייר ליג, נתנו לו להבין שהוא לא יהיה האופציה הראשונה בהתקפה, אבל יקבל את כל האפשרויות להילחם על מקום בהרכב. לאורך כל התקופה שלו בברייטון ניהל איתו המאמן כריס יוטון שיחות אישיות וחיזק אותו.

חמד היה פופולרי ומבוקש מאוד בקבוצות הצ'מפיונשיפ, וככל שהתקרב מועד סיום ההעברות, כך ההצעות שברייטון קיבלה תמורתו הפכו מפתות במיוחד. רדינג הציבה בשעה האחרונה סכום משוגע, 9.5 מיליון ליש"ט, סכום ההעברה הגבוה ביותר עבור כדורגלן ישראלי, והתייצבה בראש הקבוצות האנגליות. לצידה היתה גם לבאנטה הספרדית. ברייטון ניסתה בכל הכוח לצוד את הרומני פלורין אנדונה מדפורטיבו לה קורוניה אבל כשלה, וגם וינסנט יאנסן העדיף להישאר בטוטנהאם.

מסביב ייהום הסער, וחמד היה אז במחנה של נבחרת ישראל בארץ, לקראת המשחק מול מקדוניה. סוכנו סיפר לו על ההצעות מרדינג ומלבאנטה, וחמד צלצל למאמנו באנגליה, יוטון. יוטון אישר לו שיש מאמץ גדול להחתים את אנדונה הרומני, ואפילו נסעו אליו לרומניה לסגור, אבל לפני שניתק אמר: "הליגה פה ארוכה וקשה. כולם יקבלו את ההזדמנות". חמד ניתק והתחזק בדעתו להישאר ולהילחם על מקומו.

חלון ההעברות עוד היה בעיצומו כשהליגה נפתחה. חמד פתח בהרכב נגד מנצ'סטר סיטי, היה מחליף במחזור השני נגד לסטר, ופתח במחזור השלישי מול ווטפורד. בבוקר המשחק בלסטר התעורר וקיבל בסלולרי הודעות מהארץ שסיפרו לו שהוא עוזב, שהוא חלק מעסקה של 10 מיליון ליש"ט, שלפיה יעבור לקרדיף תמורת הגעתו של קנת זוהורה, חלוץ הקבוצה הוולשית. מסוכנו הוא לא שמע דבר.

ואז, כשירד במעלית בדרך לארוחת הבוקר, ניגש אליו מאמנו יוטון ואמר לו: "שמעתי שפורסמה ידיעה על עסקה עם קרדיף. דע לך שהשם שלך לא קשור לעסקה".

חמד חזר לאנגליה אחרי משחק הנבחרת, וחלון ההעברות אמור היה להסתיים ב־1 בלילה. הדיבור היה שברייטון כשלה בהבאתו של חלוץ בכיר, ושנשארו שלושה חלוצים מהעונה שעברה. עם התחושה הזאת חמד בא שבוע אחרי זה למשחק מול ווסט ברומיץ', והתפוצץ עם שער ובישול בניצחון גדול 1:3. תמה הדילמה.

נושאים קשורים: