קשה להתווכח עם המספרים: בין השנים 2015-2016 מספר התיירים הישראלים שביקרו בגאורגיה עלה בעשרות אחוזים, ואין ספק שבתוך שנים ספורות הפכה המדינה הקווקזית ללהיט תיירותי בקרב ישראלים רבים – עם קרוב למאה אלף ביקורים בשנה. בגדול, התיירים הישראלים בגאורגיה מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות. צעירים – הרואים במקום "מזרח לייט" – כלומר מקום מתאים למסלולי טיול מאתגרים אך קרוב יותר מאשר נפאל למשל, ושדורש הכנות מועטות יותר מבחינת ויזה או חיסונים. הקבוצה השנייה היא נופשי בטן-גב – המגיעים בעיקר לעיר הנופש באטומי השוכנת לחוף הים השחור. פה ושם מגיעות גם משפחות שלמות על טפם, וכן יוצאי גאורגיה המחפשים את שורשיהם.

הגאורגים לוקחים את תעשיית התיירות שלהם ברצינות. למדינה מגיעים בכל שנה יותר משישה מיליון תיירים (לשם השוואה, לישראל מגיעים פחות משלושה מיליון), וישראל נמצאת במקום השישי מבחינת מספר התיירים המגיעים ממדינה אחת. בהתחשב בעובדה שבחמשת המקומות הראשונים נמצאות בעיקר מדינות החולקות עם גאורגיה גבול משותף, ולכן לתושביהן קל הרבה יותר להגיע אליה, ניתן להבין מדוע גאורגיה "שמה עין" על התיירים כחול-לבן, ומעוניינת לשלש ולרבע את מספרם. אחד המגזרים שעליהם החליטו הגאורגים לשים דגש בתקופה הקרובה הוא של תיירים דתיים ומסורתיים. במסגרת מאמצים אלה אורגנה לפני כחצי שנה משלחת עיתונאים דתיים למדינה, שאליה הצטרפתי בהזמנת ממשלת גאורגיה. זאת גם הסיבה שלפני כשבועיים נפגשתי לראיון מקיף עם שגריר גאורגיה בישראל, פאאטה קאלאנדאדזה.

קאלאנדאדזה מקדם את בואי לשגרירות במילות ברכה בעברית. הוא מכהן כשגריר בישראל מאז יוני 2014, מספיק זמן כדי לדעת גם כמה מילות סלנג בשפת הקודש. "סיפור האהבה שלי עם ישראל התחיל בשנות ה-90 עוד כדיפלומט בברית המועצות", הוא מספר, "הייתי חלק מהקונסוליה שפעלה כאן באופן חצי-רשמי. עשיתי קאמבק ב-1998 כקונסול הראשון של גאורגיה העצמאית בשגרירות הישראלית, וכאמור כעת אני כבר שלוש שנים בתוך תקופת השירות השלישית שלי בישראל, כשגריר".

בשלוש שנות כהונתך התיירות בין שתי המדינות התפתחה מאוד.

"ישנה סימפטיה בסיסית בין גאורגיה לישראל, וישראלים יודעים שבגאורגיה הם יתקבלו בחום רב. זה משהו חשוב כשאתה מתכנן טיול. שנית, גאורגיה גם קרובה לישראל פיזית – לא רק רוחנית; שעתיים טיסה בסך הכול ואתה מוצא את עצמך במדינה מאוד מעניינת ושונה שתדהים אותך. חברות התיירות הגדולות גילו את זה, וככה חלה העלייה הגדולה".

היסטוריה עשירה, נופים מרהיבים והרבה מים (צילום: אריאל שנבל)

הנופים והמרחק הקצר היו שם תמיד. מה קרה פתאום?

"גאורגיה מתפתחת מהר, ומתפתחת טוב. לפי נתוני כל הגופים הבינלאומיים היא נחשבת לאחת המדינות הבטוחות בעולם לתיירים, ושקל לעשות בהן עסקים. לגאורגיה מאוד חשוב למצב את עצמה כפנינת תיירות, והישראלים הם 'נוסעים עולמיים' – אזרחי ישראל מטיילים כל הזמן בעולם – ולכן הם הראשונים לזהות. הם תמיד עם היד על הדופק, ולכן גילו את גאורגיה ראשונים. ומעל כל זה, ישנם פרויקטים ממשלתיים משני הצדדים. בזמן קצר מאוד וברמה הכי גבוהה, משרד התיירות שלנו עשה עבודה מצוינת. וכן, גם מצדנו בשגרירות, שבעים אחוז מהאנרגיה שלנו מושקעת בתיירות, כי אנחנו רואים בשוק הישראלי שוק מאוד חשוב".

"יש לנו עוד לאן להתקדם"

רבים מהישראלים שבאים לגאורגיה הם צעירים. מה יש למדינתך להציע למשפחות?

"למרות ההתפתחות המהירה שלנו בתחום התיירות, עדיין ישנה דרך ארוכה שאנחנו צריכים לעבור בכדי לייצר תעשיית תיירות מבוססת ומודרנית. יש לנו עוד ללמוד, לעשות שיעורי בית, להשקיע אנרגיה ומשאבים כדי להפוך למדינת תיירות מעודכנת. זהו מהלך שלא רק גאורגיה צריכה לעשות אלא מדינות רבות בעולם, ואני מבין שאנחנו צריכים להמשיך בפיתוח תמידי של התעשייה הזאת כדי להגיע לכולם. אתה היית בגאורגיה. ראית את הטבע, האנשים, הנופים – כל האוצרות האלה מאמא אדמה נותנים לנו הזדמנות, אם רק נשקיע נכון, להפוך את התעשייה הזו למשהו נהדר שיאפשר לנו לפרוח. אני חושב שאנחנו מתקדמים יפה, אבל כאמור יש לנו עוד לאן לשאוף.

תחום המשפחות הוא אחד הדברים שאליו אנו שואפים".

בעוד עשר שנים אתה רואה משפחות עם ילדים קטנים נוהרות בהמוניהן לגאורגיה?

"עשר שנים זה יותר מדי זמן. לדעתי, בתוך חמש-שש שנים נראה את השינוי. כבר כיום החבילה הפופולרית ביותר היא שלושה ימים בבאטומי, וזה בהחלט מיועד גם למשפחות. זהו העתק של מה שקורה באילת".

הבירה טביליסי (צילום: אריאל שנבל)

יש לכם בדיוק את הבעיה שיש לנו עם תיירים המגיעים לאילת – הם לא מגיעים לשאר חלקי המדינה.

"זה האתגר שלנו, להרחיב את החופשה הזו משלושה ימים לשבוע, ולשאר חלקי גאורגיה. כבר היום אני פוגש בעצמי משפחות ששוכרות רכב ונוסעות ברחבי גאורגיה. זה קורה, אבל אנחנו צריכים לספק לכל גיל ולכל ז'אנר אפשרויות ליהנות בגאורגיה כמה שיותר".

מהי העונה הכי "נכונה" לטיול בגאורגיה?

"יש בגאורגיה ארבע עונות תיירות, ולכל אחת מהן יש את הייחוד שלה עם האיכויות שלה. בסתיו, אם אתה איש של אוכל, זה זמן נהדר לגאורגיה. בחורף – אם אתה אוהב סקי, עונת הגלישה בגאורגיה היא מהארוכות בעולם – מסוף אוקטובר ועד מרץ. יש לנו ארבעה אתרי סקי גדולים, אחד מהם במרחק שעה נסיעה בלבד מטביליסי הבירה. האביב נהדר בגאורגיה; הזדמנות להיות עד כיצד אמא אדמה מתעוררת אחרי תרדמת החורף, שמורות הטבע בקווקז אז יפות בצורה שלא תיאמן. הקיץ הוא עונת החופשות של הגאורגים, וזה הזמן לים השחור, עם ספורט ימי ושחייה. בעונה זו גם אפשר לעשות טיולים בקווקז הגבוה, כשהוא בלי שלג ובלי גשמים.

"יהודים לא סבלו כאן אף פעם"

אין מדינה בעולם שבדגלה יש יותר צלבים מאשר גאורגיה. לא פחות מחמישה כאלה מעטרים את הסמל הלאומי. ליהודים, כידוע, יש עבר לא מאוד סימפטי עם הצלב, אבל במקרה של גאורגיה הסיפור שונה לחלוטין. על פי ההיסטוריה הגאורגית, יהודים ראשונים הגיעו למקום אחרי כיבוש ירושלים על-ידי נבוכדנצאר מלך בבל. דעה נוספת מאחרת מעט את המועד, וקובעת אותו במאה הראשונה לספירה, לאחר חורבן בית שני. מאז ועד עליית רוב יהודי גאורגיה לישראל בדור האחרון, היו היהודים חלק אינטגרלי לחלוטין מהמדינה ומוסדותיה, ולא סבלו מאנטישמיות כלשהי לאורך השנים. "היהודים קיבלו מיד אדמות ואישור להיות כמו כל אזרח", מספר השגריר, "מאותו הרגע היהודים הפכו לחלק בלתי נפרד ונאמן מהאומה הגאורגית. לכן אנחנו קוראים להם 'יהודים גאורגים'".

גאורגיה מדינה מאוד דתית-נוצרית. באירופה למשל, יהודים סבלו הרבה בצל הצלב.

"הגאורגים מטבעם ידועים בסובלנות הדתית שלהם. רואים בעיר טביליסי שבאזור אחד קטן נמצאים יחד מסגד, בית כנסת אשכנזי קטן, בית כנסת ספרדי גדול, כנסייה ארמנית, כנסייה גאורגית-אורתודוקסית, כנסייה קתולית – ולעולם לא תראה כתובות שטנה על קירות או משהו בסגנון. מעולם לא נרשמו התנגשויות על רקע אתני או דתי בגאורגיה. זה משהו שאנחו גאים בו מאוד. הסובלנות הדתית מאוד חזקה ושורשית. בנוסף, ההיסטוריה של הגאורגים ושל היהודים הייתה מאוד חופפת, וחווינו את אותם דברים. יהודים מעולם לא גורשו מכאן והמשיכו לחיות כאן גם כשהיה קשה, עברנו יחד תקופות טובות ופחות טובות. אתה יכול להיות חלק מהמדינה שלך אם אכפת לך ממנה, ואז אתה חובר למשפחה הגאורגית – לא משנה דתך או צבע עורך".

הרוסים באים

בעוד הקשרים עם היהודים מוגדרים כמצויינים, הרי שלגבי העם הרוסי יש לגאורגים רגשות מעט שונים. רוסיה הגדולה והחזקה, החולקת עם גאורגיה גבול משותף וכמובן שלטה בה עד 1991, מהווה איום מתמיד על העצמאות הגאורגית. דוגמה חיה לכך ניתנה בשנת 2008, כשכוחות רוסים הפציצו את נמל התעופה של טביליסי בשיאה של מלחמה שנמשכה למעלה מחודשיים. אחרי מאות הרוגים מהצד הגאורגי ומאות אלפי פליטים, העימות הסתיים בכך שכוחות רוסים שולטים כיום על כ-20 אחוז משטחה של גאורגיה בשני אזורים – אבחזיה ודרום אוסטיה. חיילים רוסים נמצאים כ-50 קילומטרים בלבד מלב טביליסי.

מהו המצב העכשווי בין שתי המדינות?

"למעשה, שום דבר לא השתנה בעשורים האחרונים. רוסיה הייתה, הווה וכנראה גם תהיה בעתיד הנראה לעין, אומה כובשת. באבחזיה ובדרום אוסטיה יש כיבוש וממשל צבאי, והם מנסים ליצור חיץ גדל והולך בין האנשים שלנו שחיים בין שני צדי מה שהם קוראים גבול".

הר הקזבגי, גאורגיה (צילום: שאטרסטוק)

ישנם קשרים דיפלומטיים בין המדינות?

"לא. יש אמנם מחלקה שפועלת במוסקבה ושנועדה למקרים הומניטריים, אך זו לא דיפלומטיה רשמית. מצד שני, מי שמסתובב בגאורגיה רואה תיירים רוסים רבים. הם אוהבים את גאורגיה. רוסים לא צריכים ויזה כדי לבקר אצלנו, אנחנו כן צריכים ויזה בכדי לבקר ברוסיה. יש גם טיסות סדירות בין שתי המדינות".

ישנה השפעה על התיירות בגאורגיה עקב היחסים העוינים בין שתי המדינות? אזורים שכדאי להימנע מהם?

"באזורים האלה יש שילוט והכוונה מאוד ברורים מצדנו וגם הוראות ברורות של משרד החוץ הישראלי, כך שאין שום סיבה להסתבך בכל הקשור לכך. אנחנו לא יכולים להיות אחראים כמובן למי שחוצה את הגבול, ומייעצים שלא לעשות זאת. אפשר לחצות את הגבול, גם אני יכול, רק שבמקרה שלי אני לא יודע מה יקרה כשארצה לשוב".

בעיה ושמה תאונות דרכים

אחרי שמדברים על הנוף המרהיב והטבע, ישנו משהו מאוד ארצי שמטריד את הגאורגים וגם את התיירים המגיעים למדינה, והוא המצב בדרכים. כל מי שנוסע בכבישי המדינה רואה תאונות רבות, נהגים המצפצפים על החוק וגם נהלים מוזרים כמו אפשרות לנסוע עם רכב שבו ההגה בצד ימין או בצד שמאל, מה שלא מוסיף לבטיחות. השגריר קאלאנדאדזה מודע היטב לבעיה, שגם כמה וכמה ישראלים חוו אותה על בשרם.

"זוהי באמת בעיה גדולה של גאורגיה", מודה השגריר, "יש לנו את הסטטיקסטיקה הגרועה ביותר באירופה מבחינת תאונות דרכים. אלה שאריות מהעידן הסובייטי, שאריות של חינוך רע בתחום הזה, ואני מדבר על כל אזרחי המדינה. אנחנו מתייחסים אליה ברצינות. ראשית, בצורת תיקוני חוק שהופכים קבלת רישיון לקשה יותר להשגה. יותר מבחנים ודרישות. העלינו מאוד את המסים על מכוניות עם הגה בצד ימין, כך שכיום כבר לא מייבאים מכוניות כאלה. מהשנה הבאה כל מכונית וכל נהג יצטרכו לעבור פעמיים בשנה מבחן כשירות ברמה הכי גבוהה של תקנים בינלאומיים. המחוייבות שלנו היא לא רק כלפי האזרחים שלנו, אלא גם כלפי מבקרים מבחוץ וכלפי האיחוד האירופי. זה אתגר גדול. בנוסף, אנחנו חייבים להשקיע בתשתיות. בשלוש שנים הממשלה הקצתה ארבעה מיליארד דולר לשיקום דרכים. בתוך שנתיים-שלוש נראה בתחום הזה תמונה שונה לחלוטין. זה חשוב ביותר גם כי גאורגיה מהווה צומת דרכים מרכזי באזור, שמחבר מזרח ומערב. דרך המשי עברה כאן, וגם כיום עוברת במדינה תנועה רבה. לכן אני, כאזרח גאורגיה, מאוד רוצה שהדברים האלה ישתפרו. זה חייב להשתפר, אין לנו שום ברירה אחרת".

מפגש שני הנהרות המרכזיים בגאורגיה (צילום: אריאל שנבל)

אתה מדבר כל הזמן על שיפורים בגאורגיה, שזה כמובן דבר חיובי. השאלה היא האם יחד עם השיפור והמודרניות לא תאבדו את אחד מגורמי המשיכה המרכזיים של גאורגיה, והוא היותה של המדינה זולה לכיס הישראלי.

"זול זה עניין יחסי. וכשאתה משווה למחירים בישראל, אני די בטוח שלאורך זמן רב מהיום קדימה גאורגיה תמשיך להיות זולה יותר מישראל, כל כמה שנתקדם. הדבר הכי חשוב לגאורגיה זה להתפתח כלכלית. לייצר מקומות עבודה. אני לא חושב שזה בהכרח אומר להפוך למקום יקר יותר. אנחנו צריכים להמשיך ולשמש אבן שואבת לתיירים סטודנטים, למעמד ביניים, ולכן להישאר זולים. ואני מחזיק אצבעות שנצליח להתפתח בצורה שלא רק שלא תרחיק מאיתנו תיירים, אלא תקרב עוד ועוד מהם".

רוב התיירים הישראלים מגיעים לכמה מקומות מאוד מוגדרים בגאורגיה – טביליסי, באטומי, הקווקז הגבוה. יש מקומות בגאורגיה שהישראלים עוד לא גילו?

"לתחושתי רוב הישראלים דווקא מטיילים בכל רחבי גאורגיה, ממזרח למערב, וכך יש להם אפשרות לראות הרבה דברים בדרך. אנחנו מפתחים עכשיו במהירות את אזור העיר כותאיסי מבחינה תיירותית. אני מופתע שהישראלים לא נוהרים לקאחטי, שזהו הלב של תעשיית היין הגאורגית".

ליהודים דתיים זו קצת בעייה. אנחנו לא יכולים לשתות יין גאורגי.

"אני מודע לכך, וזהו מבחינתי השלב הבא – ייסוד תשתית תיירות כשרה בגאורגיה. יש לי כמה יוזמות בנושא, שמשמעותן המיידית היא הבאת עשרות אלפי תיירים חדשים מישראל. זהו מבחינתי אחד הצעדים החשובים ביותר בתעשיית התיירות בין ישראל לגאורגיה, ואתה יכול לרשום לעצמך ששגריר גאורגיה בישראל מאוד עסוק בעניין הזה. אנחנו מחפשים עכשיו את היזם הגדול הראשון שיעזור לנו לפתח את העניין. אנחנו רוצים שבכל מוקד תיירותי במדינה יהיה מלון כשר. כולם הרי יכולים לשתות יין כשר, כמו שכולם יכולים להנות ממלון כשר. ואנחנו עובדים על כך מאוד חזק".

אחרי לא מעט שנים בישראל, מהו האתגר הבא שלך בדיפלומטיה?

"לפי כללי הדיפלומטיה הגאורגית, שגריר יכול לכהן ארבע שנים ועוד הארכה של שנה. באופן אישי אשמח להמשיך לשרת את ארצי בשדה הדיפלומטי. כדיפלומט מקצועי אין לי העדפה למדינה מסויימת. אני כמו חייל – לאן שיגידו לי אלך. יש שוני כמובן בין המקומות, אבל בכל מקום אוכל לתרום למדינתי".

נושאים קשורים: