מאחורי זגוגיות אולפן רשת ב' מתנהל דיון ער בין העורך למפיק של התוכנית קלמן-ליברמן לגבי בחירת האייטם האחרון. תוך כדי הלחץ זורק לי אחד מאנשי הצוות – "את מבינה שאת עומדת כרגע מול המצלמה?". בינתיים, במסך שניצב מול המגישים, גולשי הטוויטר מפצירים בהם לסיים את הריאיון, שמיצה את עצמו מבחינתם. ליברמן מסמן לליבסקינד תנועת חיתוך, והופ אנחנו באייטם הבא. כך, פחות או יותר, נראה הפורמט של המרעננת הרשמית של התאגיד החדש: שני מגישים ולא אחד, רדיו מצולם, וחבורת צייצנים נאמנה שמחלקת פידבקים מהבית.

"בהתחלה ראינו שמעלים רק את הציוצים המחמיאים", מגלה אסף ליברמן, "ואז אנשים אמרו – 'מה זה, אתם מסננים תגובות?'. ביקשנו שיעלו את הכול. עכשיו, כותבים גם דברים איומים עלינו, אבל איך קלמן אומר – זה חלק מהדמוקרטיה".

יש למגיבים גם לא מעט הומור.

"הבוקר ראיתי משחק מילים משעשע", הוא צוחק, "מאזין כתב שהוא לא מבין למה יואב קיש מתפלא ששלח בוחר בשפה משתלחת – הוא היה צריך להקיש את זה לבד".

"רוב התגובות ענייניות", מוסיף ליבסקינד, "אבל חלק מהן עוסקות בזוטות מצחיקות כמו 'החולצה שלך יפה', 'תיזהר לא לשפוך את הקפה', ויש כאלה שהן בלתי ניתנות לעיכול רדיופוני. נניח כשמראיינים בן אדם ויוצא ריאיון נוקב ואנשים מתחילים לכתוב שהוא מגמגם או שאין לו תשובות. מרואיין הוא סוג של אורח אצלך, לחכות שהוא יֵצא החוצה ואז לשבת על הספה ולכלכך עליו לא מרגיש מנומס".

בטח קצת מבאס להיות ברדיו מצולם, אי אפשר לבוא עם נעליים וכפכפים.

"אנחנו באמת מתייחסים לתוכנית כאילו היא לא מצולמת", אומר ליבסקינד. "באתי פעם עם מכנסיים קצרים", מוסיף ליברמן, "אני משתדל לבוא עם חולצה יחסית מכובדת, אבל בסוף אנחנו עושים רדיו, אז לא נעשה אוואנטות של טלוויזיה. לא נבוא עם ז'קטים וחליפות. אני רוצה להתלבש כמו שהמאזין שלי מתלבש כשהוא יוצא לעבודה.

"אני חושב שבגלל שזה לא נועד להיות בטלוויזיה אנשים נהנים לצפות בזה. מישהו אמר לי – 'מה הקטע עם הרדיו המצולם? זה נראה מגוחך! אתם מסמנים דברים עם הידיים אחד לשני. אמרתי לו – נו, אז אתה צופה בזה? והוא עונה לי – כן, כל בוקר".

"בהתחלה זה נראה מוזר", מודה ליבסקינד, "אבל אחרי כמה ימים כולם נדלקו על זה והיו תגובות טובות. בשבועות הראשונים כל אחד שעצר אותי שאלתי אותו למה זה עניין אותו. אנשים ענו שזה כמו להיכנס למסעדה ולראות מה קורה במטבח. יש לזה את החן שלו".

"לא באנו לנהל קמפיין"

לא מעט דובר על הצימוד המרענן של השניים, מהשינויים המשמעותיים בלוח שידורי הבוקר של רשת ב' מאז סגירת קול ישראל ותחילת שידורי התאגיד החדש. על אף שאחוזי הרייטינג של התוכנית עדיין לא ידועים וטרם פורסם סקר TGI, היא זוכה ללא מעט התייחסויות וציטוטים חדשותיים ברשת, וגם גורפת מחמאות על הכימיה הבולטת בין המגישים.

איך בכלל התחברתם?

ליבסקינד: "זה היה בליינד דייט מושלם, לא פגשנו אחד את השני מעולם. ישבתי עם אלדד קובלנץ (מנכ"ל תאגיד השידור, רמ"ב) כבר לפני שנה וחצי. הוא שאל אותי על אפשרות של הגשה זוגית או בודדת. אמרתי לו שהגשה זוגית זה כמו חיי נישואין – אם זה עובד יפה זה הדבר הכי כיפי בעולם, אם זה לא עובד יפה, עדיף להישאר רווק".

"הפגישו אותנו בבית קפה", הוא נזכר, "שנינו ועומר בן-רובי (מנהל רשת ב'), וזו הייתה פגישה די מביכה כי לא היה לנו עולם תוכן לשבת ולדבר עליו. הפגישה הבאה הייתה כבר פיילוט ויצאנו ממנו בתחושה שיש פוטנציאל. בסוף נכנסים שני אנשים לאולפן וצריכים לדבר על משהו. או שזה עובד או שלא".

מו"מ ארוך. קובלנץ. (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

ליברמן: "הייתי בשיחות הרבה זמן עם התאגיד, חשבתי שאני בא להגיש לבד. ואז התחילו לטפטף לי 'בוא נחשוב עם מי אתה יכול להגיש'. כל הדמויות שזרקו היו כאלה שלא התאים לי החיבור איתן. הבנתי שאני צריך להביא שם. אני מכיר את קלמן בעיקר מקריאה בטוריו במעריב. לפעמים הוא היה עוקץ אותי בטוויטר כשהיה שומע את 'בוקר טוב ישראל'. אמרתי לעצמי – אולי זה ירגיע את הביקורת שלו", הוא צוחק.

"בקטע של איף יו קנט ביט הים ג'וין הים", צוחק ליבסקינד.

אילו תגובות אתם מקבלים?

ליבסקינד: "אנחנו מקבלים תגובות טובות. גם על הכימיה בינינו שנוצרה באמת יש מאין, מכלום. התיישבנו פה לתוכנית שיש בה הרבה שיח וזוגיות, שאם היא לא עובדת, היא מתפוצצת באוזניים ברדיו".

ליברמן: "מה זה מכלום? אני לא מאמין בכימיה. כשאני מלמד רדיו בבתי ספר לתקשורת ומדבר על הגשה זוגית אני אומר שאין דבר כזה כימיה. צריכה להיות הערכה הדדית. אם יש חברות אז בכלל טוב, ולהבין שלא כל משפט שאתה אומר יגיע לכדי סיום. היום, ארבעה חודשים אחרי, כשאני באמת מבסוט על הצימוד אני אומר לעצמי – וואו, איזה אידיוט אתה, זה יכול היה ללכת לגמרי אחרת".

"ניהלנו היום ויכוח פובליציסטי על חסימות הכבישים של הנכים". (צילום: יוסי זליגר)

התוכנית נפתחת לרוב בדו-שיח בין השניים על אחד מהנושאים החמים שעל סדר היום, ורק אז עוברים לשלב הראיונות. בין לבין מקריאים השניים ציוצים רלוונטיים.

עד כמה האג'נדה האישית נכנסת בבחירת הנושאים?

ליברמן: "לא באנו לנהל קמפיין ולא באנו לסיים את הכיבוש או להציל את השטחים. אף אחד מאיתנו לא אקטיביסט של תפיסת עולמו, אחרת לא היינו פה".

ליבסקינד: "הקריטריון הבלעדי הוא אם נושא מסוים מעניין אותנו ואם אפשר לנהל עליו דיון. בדרך כלל ניקח נושא שלא נטפל בו באייטם הראשון או השני ושיש לנו עמדות מעניינות לגביו. ניהלנו היום ויכוח פובליציסטי על חסימות הכבישים של הנכים. בן אדם מורכב ממיליארד חלקים ומיליארד תפיסות עולם. אחד מהמיליארד הוא ימין ושמאל. השיקול היחיד הוא אם אנחנו יכולים לאתגר את המרואיין במשהו. אם תהיה לנו יכולת לעשות איזה פינג- פונג מעניין. אם אנחנו מסכימים איתם או לא זה ממש לא רלוונטי".

לאחר ארבעה חודשי שידור, אפשר כבר לומר שהם די טובים בזה. חלק לא מבוטל מהראיונות עולים גם לרשת ואף הצליחו לא פעם לנפק כותרות.

הצלחתם למשל לגרום לזהבה גלאון לבכות בריאיון.

ליברמן: "זה היה סביב ההצבעה על קיצור כהונתה, והיא באה מאוד נרגשת לשידור בגלל ההצבעה הצפויה. אני זוכר שסיפרנו חצי בדיחה על זה שגם קלמן וגם אני רוצים להתפקד למרצ ולאן אפשר לשלוח טפסים. מתאים לזהבה גלאון לשחרר איזה חצי חיוך אחרי הערה כזאת, ושמענו מהצד השני תגובה מאוד נוקשה. אמרנו לה: 'את לא נשמעת כמו שרגילים לשמוע אותך', ואז היא הגיבה בסדרת השתנקויות בשידור. אני חושב שזה עורר המון אמפתיה. התגובות היו על כך שהיא פוליטיקאית שבאמת לוקחת ללב, בלי ציניות ועם הרבה רגישות".

גרמו לה לבכות. ח"כ זהבה גלאון. (צילום: אבישג שאר ישוב)

יש עוד ריאיון בלתי נשכח?

"אורי אריאל ניסה להסביר לנו בשידור למה הוא קרא לאולמרט להתפטר במהלך החקירה ולמה הוא קורא לנתניהו להישאר בתפקידו אם יוגש כתב אישום. מה שהפתיע אותי בריאיון זה שהוא אפילו לא ניסה להסתיר את העובדה שהוא לא יודע להסביר את התשובה".

ליבסקינד: "הוא פחות או יותר אמר: 'אז חשבתי ככה, היום אני חושב אחרת, והנה אני אומר לכם שלא שיניתי את דעתי. אמרנו לו – אבל שינית".

עיתונות לפני הכול

סביב פתיחת שידורי התאגיד רחשו ובחשו שלל דיבורים בדבר השיבוצים. היו ששמחו שמשהו חדש מתחיל ואחרים סברו שמשהו ישן ממשיך; חלק שיבחו את הניסיון לגוון ולהכניס דם חדש למערכת, בעיקר בליהוקי מחלקת הדיגיטל, ואחרים טענו שספירת הראשים והמגזרים מאולצת ומיותרת.

יש מי שיטענו שעד שאיש תקשורת מהימין מקבל מיקרופון בערוץ מרכזי, מצמידים לו שומר מהמחנה השני.

ליבסקינד: "קראתי כל כך הרבה שטויות של אנשים שמכירים אותי ברמה שיכלו לסמס לי, על בייסביסיטר ששמו לי בתאגיד. אנחנו לא עושים פה תוכנית פובליציסטיקה. כשבנו את 'המילה האחרונה' הייתה מחשבה כזאת – שמדברים על שטחים תמורת שלום וצריך אחד בעד ואחד נגד. אבל אנחנו לא עושים תוכנית כזאת, לכן כל העסק הזה נשמע לי מגוחך".

קלמן וליברמן באולפן. (צילום: אריק סולטן)

ליברמן: "לפני שפגשתי את קלמן האזנתי לתוכנית שלו בגלי ישראל. זו תוכנית רדיו שמגיש עיתונאי. לא היית

מזהה שזו תוכנית של 'עיתונאי ימני', כמו שכינו אותו בכמה מקומות".

ליבסקינד: "כשהשם של אסף נזרק אמרתי 'וואלה, מעניין'. מהאזנה היה לי ברור שאם אני משדר עם מישהו אז זה לא אחד שיושב לי עם דגל, שלט ומשבצת. האם יש לו דעות? ברור. אבל קודם כל הוא מישהו שבא לעשות עיתונות ולשאול שאלות. אנחנו עוסקים בעיתונות".

שניכם עזבתם תחנות אחרות בעמדות די נחשקות.

ליברמן: "כן, אבל אי אפשר לומר שעברתי לתחנת רדיו איזוטרית. היא לא נופלת מגל"צ בנתוני האזנה. בסוף ההחלטה היא מאוד אישית. השיקולים לעזוב את גל"צ לא נובעים רק מכמה אנשים יאזינו לי. אני כבר בן 33, כל חיי הבוגרים עבדתי בגל"צ וזה נהיה כבר שם נרדף לעצמי. בן אדם צריך גם לגלות את עצמו".

ליבסקינד: "אני באתי ממקום שיש לו הרבה פחות רייטינג, ועדיין – אם לא הייתי נהנה פה זה לא היה שווה לי".

הפגישה בינינו מתקיימת על רקע הפרסומים של אתר "מידה" בדבר גובה המשכורות של בכירי התאגיד. על פי הדיווח, ליבסקינד מרוויח משכורת נאה של 25 אלף ש"ח עם 56% משרה. כשאני תוהה בפניו על הסכום המכובד שננקב הוא משיב: "אני לא יודע איך זה היה פה בעבר, יש משבצות שכר שאושרו בחוק. איקס משכורת שמותר לתת ברמה מסוימת. ניהלו משא ומתן עם אנשים ושיבצו אותם לתוך המשבצות האלה".

אתה עצמך עשית תחקיר על אי סדרים בניהול הכספים של רשות השידור.

"בניגוד למה שהיה נדמה לי מקריאת עיתונים, הכול פה מוסדר בחוק. אין פה משכורת שלא נחתמת על ידי הממונה על השכר באוצר. זה לא מקום שמישהו יכול להיכנס לחדר צדדי ולומר 'אתה נראה לי בסדר, ניתן לך ככה וניתן להוא אחרת', זה לא קיים. לכן אני לא מבין את הטענה הזאת. המחוקק בחוק התאגיד אישר רמות מסוימות של שכר והנהלת התאגיד משבצת אנשים לתוך הרמות האלה. כל מה שהתפרסם עכשיו זה מי האנשים שמקבלים מה. כשאני ערכתי את התחקיר זה היה על עשרות מיליונים שזורמים בלי קריטריונים, לא בחוק, ולמקורבים".

"ברור שכסף הוא פקטור", מוסיף ליברמן, "אנשים צריכים להתפרנס. מדינת ישראל החליטה ששידור ציבורי הוא דבר שחשוב לה והחליטה לייצר גוף כזה ולהשקיע בו משאבים כדי שייצר עיתונות שהיא גם אמינה וגם חפה מאינטרסים פוליטיים או מסחריים. כדי להביא עיתונאי מהטובים ומהמוערכים בישראל כמו קלמן צריך למשוך אותו גם מכלי תקשורת אחרים שרבים עליו, השכר הזה שנקבע בחוק הוא לגמרי ראוי".

לא מתעלמים מתשעה באב

ליבסקינד (47) החל את דרכו כתחקירן במקור ראשון. משם עבר למעריב ושרד את גלגוליו השונים, וכיום הוא מפרסם טור שבועי אקטואלי בעיתון מעריב סופהשבוע. על שמו חתומים כמה מהתחקירים הבולטים שעוררו גלים בתקשורת ובפוליטיקה, ובראשם החשיפה על שימוש בלתי חוקי בקרקעות ציבוריות מצד האלוף יואב גלנט שעמד להתמנות לתפקיד הרמטכ"ל, שהביאה בסופו של דבר לביטול מינויו. בנוסף הוא משמש כפאנליסט בתוכנית "הפטריוטים" המשודרת בערוץ 20, ובמשך כחמש שנים הנחה את תוכנית הבוקר של גלי ישראל עד שעבר לתאגיד. הוא אב לחמישה ומתגורר כיום בנחושה.

ליברמן (33) החל את דרכו בגל"צ ככתב עבודה ורווחה. במשך מספר שנים הגיש את "יהיה בסדר" ועם עזיבתו של מיכה פרידמן החל להגיש את יומן הבוקר בתוכניתו "בוקר טוב ישראל" בתחנה הצבאית. במקביל שימש כעורך תוכנית הלילה של גורי אלפי בזכיינית קשת, ומשם לוהק כאמור לתאגיד, שם הוא מגיש את התוכנית עם ליבסקינד. בימי שלישי בערב הוא מגיש ב"כאן" את תוכנית התחקירים "זמן אמת", שלאחרונה סיימה עונה ראשונה של שידורים.

הקדשתם תוכנית מיוחדת לתשעה באב, של מי היה הרעיון?

ליברמן: "הרעיון התקבל כמו שמתקבלות רוב ההחלטות על האייטמים בתוכנית, בשיחת ועידה משולשת שנמצאים בה שני המגישים והעורך ישי הולנדר (המשמש כעורך מוסף "יומן" בעיתון זה, רמ"ב). קלמן אמר שהוא מרגיש לא בנוח לעשות תוכנית אקטואליה רגילה ביום הזה, ואני עטתי על הרעיון".

ליבסקינד: "אני חושב שאפילו היית יותר קיצוני, הלכת למקום של שעתיים ואני משכתי את זה אחורה לשעה".

ליברמן: "החלטנו שביום כזה זה ראוי וחשבנו שהמאזינים יתחברו למשהו שהוא לא הסדר יום הרגיל שלנו".

ליבסקינד ושמעון ריקלין ב"הפטריוטים" בערוץ 20. "כמות התגובות שאני מקבל היא מטורפת" (צילום: צילום מסך מתוך ערוץ 20)

קלמן, אתה התחלת כתחקירן ומאוחר יותר הפכת לפובליציסט ופאנליסט קבוע בתוכנית הפטריוטים. אתה מרגיש שזה שינה אותך כעיתונאי?

"לא. אני אדם שסל המוצרים שלו הוא רחב יותר. משנת 2009 אני כותב טור בעיתונות".

ואתה לא מרגיש שקצת הפסקת להיות תחקירן?

"לא הפסקתי. אם נעבור על הטורים האחרונים תראי שזה לא ככה. הכול נראה כמו מאמר פובליציסטי, אבל אני מקפיד שיהיה מינון גבוה של מידע שאת לא מכירה אותו וקראת לראשונה אצלי. גם תוכנית הפטריוטים היא חלק מסל המוצרים. התגבשה שם חבורה נחמדה ומופרעת של אנשים במובן החיובי – כל אחד ושגעונותיו. אני מאוד נהנה שם. כמות התגובות שאני מקבל היא מטורפת".

לאחרונה פרסמת טור שבו תהית מדוע המחנה הלאומי מאתרג את נתניהו בנושא פרשיות השחיתות, וחטפת על כך לא מעט ביקורת מהמחנה שלך.

"אני עושה מאמץ גדול מאוד להיות נאמן רק לעצמי. אין לי מחנה. את יכולה להגיד שחלקים גדולים בימין רואים בי כזה, אבל זה הם. אני לא אחראי על אף אחד ולא סוחב על הגב אף אחד וממש לא מתכוון לייצג אף אחד. אני מייצג רק את תפיסת העולם שלי. לפעמים אני מקבל מחיאות כפיים מפה ובוז משם ולפעמים הקבוצות מתחלפות. תמיד יותר נעים לקבל מחיאות כפיים מאשר שריקות בוז, אבל את האש הכי גדולה שחטפתי בקריירה שלי, שהיא בת עשרים שנה בדיוק, חטפתי מהמגזר שלי".

אתה מתכוון לתחקיר שהעלה חשדות להטרדות מיניות מצד הרב אבינר?

"נכון. הפעם הראשונה שנאלצתי לישון עם חברת אבטחה בבית שתשמור על הילדים שלי הייתה בגלל דתיים-לאומיים. הפעמים היחידות שקיבלתי איומים ברצח, שהילדים שלי קיבלו איומים ברצח על אבא שלהם, הייתה מהציונות הדתית, מה'מחנה שלי'. אז אולי החוויה הזו בשנת 2002 עזרה לי להתנתק ממחנה. אין לי מחנה, ואני לא מחויב לאף מחנה, אני מחויב לאמת שלי".

כולם ראויים לביקורת

מאז שהחל ליבסקינד לפרסם את טורו במעריב זוכים מאמריו לפופולריות רבה. חלק נרחב מהם כוללים ביקורת כלפי אנשי תקשורת, שעולה לו לא פעם בתשואות לצד תגובות נזעמות מצד המחנה הנפגע.

יכול להיות שביקורת התקשורת קצת הפכה לדת אצלך?

"אני מאמין שעיתונות צריכה למתוח ביקורת על כל ממסד שיש לו כוח לעשות משהו, לכן העיסוק הכי גדול בביקורת הוא כלפי הפוליטיקה, כי שם יש כוח לשנות דברים. מכיון שהתקשורת היא גוף שיש לו עוצמה גדולה, גם היא ראויה לביקורת וזו לא דת ולא שום דבר. הרבה פעמים יצא לי להיתקל בביקורת של חברים שאמרו לי 'שמע, זה לא לעניין, עיתונאי מותח ביקורת על עיתונאי'. אבל זה לא נכון, כל מי שיש לו כוח ראוי לביקורת. גם אנחנו".

במאמרים שלך תקפת את יעל דן או עודד בן עמי. האם תהיה מסוגל לבקר גם עיתונאים מהימין, נניח את ריקלין על הצורה שבה ראיין את נתניהו?

"אני מציע לך לקרוא את הטורים שלי, כולל זו שלפני חודש, שם מתחתי ביקורת על ראש הממשלה ועל נציגים מהימין שמאתרגים אותו. אני עושה את זה גם בטלוויזיה פעמיים בשבוע. ריקלין אומר על עצמו 'אני לא עיתונאי'. הוא אומר את זה על עצמו. אבל גם בפטריוטים ריקלין ואני רבים בחברות גדולה. יש לנו ויכוחים קשים, גם ביני לבין אראל סג"ל, נאמרת שם ביקורת כל הזמן".

גורי אלפי. "תענוג גדול" (צילום: יהודה פרץ)

אסף, איך היה לעבוד עם גורי אלפי?

"ערכתי את העונה הראשונה, ובמשך חצי מהעונה השנייה שימשתי כעורך לענייני האקטואליה. זה היה תענוג גדול. גורי הוא אחד האנשים האינטליגנטים ביותר שפגשתי וללא ספק איש המקצוע הכי חרוץ שפגשתי. היה מגיע ראשון והולך אחרון ושוטף כלים כשצריך וכותב ומעורב בכל החלטה ומבין את העסק עד לרזולוציות הכי קטנות של המקצוע".

עד כמה נכנסה אג'נדה מבחינת התכנים וההומור? הייתה קצת ביקורת שהוא מרבה לרדת על אנשי ימין.

"הוא חטף ביקורת מכל מיני כיוונים, כמו כל אדם שנמצא בלב הפריים טיים. גורי עשה צעד מאוד אמיץ וזה לדבר על פוליטיקה, משהו שקומיקאים מתרחקים ממנו כמו מאש. את לא רואה אנשים ברמה שלו הולכים ומתעסקים באקטואליה, אבל גורי הוא אדם שלא יכול לעצום עיניים ולא לראות מה קורה כאן. עסקנו במונולוגים ובחומרים שהיו עשויים מהמציאות הישראלית. להגיד לך שאני מזהה שעסקנו באופן מיוחד בלרדת על ימנים? היה שם המון עיסוק בפמיניזם, במפעל הפיס ובשחיתות ברשויות המקומיות. ברור שעסקנו גם בנתניהו ובמרכז הליכוד".

מה לגבי מירי רגב?

"גורי ומירי היו ביחסים מאוד טובים. הוא ליווה אותה במסע לפסטיבל קאן ועשינו מזה סרט ששודר במקום תוכנית. אני לא חושב שהיא חטפה מאיתנו באופן יוצא דופן".

דיון חילופי האליטות קיים בינך לבין קלמן?

"ברור", הוא צוחק בציניות, "כל יום כשאנחנו מתחילים לדון בתוכנית אני קודם שואל את קלמן מה אתה אומר על חילופי האליטות והוא מביע דעתו. השיחות בינינו הן שיחות חבריות ופרקטיות על התוכנית. לא התקיים איזה סימפוזיון בינינו שכל אחד פורש את משנתו הפוליטית".

ובאופן אישי, אתה מרגיש שקיימת חרדה בקרב עיתונאים מסוימים מכניסה של אנשי ימין דתיים לתקשורת?

ליבסקינד: "שקול מילים".

ליברמן: "אוי, אתה חובש כיפה, לא שמתי לב לזה! אני בעד שהתקשורת הישראלית בכלל והאנשים שיושבים מאחורי המיקרופון בפרט יהיו כאלה שמגיעים מכמה שיותר מקומות וייצגו כמה שיותר מגזרים".

ואם במגזרים עסקינן, אפיזודה משעשעת נרשמה כאשר השר אריה דרעי התלונן בפני רזי ברקאי על כמות המגישים האשכנזים בתחנה הצבאית והכליל בתוכה את ליברמן, שהוא בכלל חצי פרסי מצד אמו.

נתניהו. ליבסקינד: לא מבין למה נתניהו חרד מהתאגיד (צילום: פלאש 90)

"אני שומע כל מיני עיתונאים שמדברים על הדרת מזרחיים מהמסך, שלא רוצים לראות אנשים כהי עור על המסך. אבל אני מגיש את 'זמן אמת', תוכנית התחקירים של התאגיד, בפריים טיים שלהם ואני על המרקע. לא חושב שמי שיושב מולי יכול לכנות אותי גבר לבן אשכנזי. אני חושב שגם בוועדה של גל"צ צבע העור שיחק לטובתי".

לאחרונה פורסם שישי שנרב בן ה-23 יגיש את תוכנית הבוקר במקום ניב רסקין, מה אתה חושב על המינוי?

"כשהגשתי את 'בוקר טוב ישראל' הוא היה כתב פנטסטי והיה תענוג לעבוד איתו. אני זוכר שכשמוניתי להיות מגיש הייתי בן 29 ופתחו עליי עיניים. היה זעם על ירון דקל ולא הבינו איך הוא מצניח לתפקיד בחור צעיר שמחליף אדם בן שישים. יש כאן מהלך מפתיע ונועז של שמעון אלקבץ שמינה לתפקיד בחור צעיר ומאוד מוכשר. אני כמובן מאחל לשנרב שייכשל, בחיוך, כי הוא מתחרה שלנו. אני אוהב אותו מאוד".

אחרי ארבעה חודשי שידור, איך הייתם מסכמים את התקופה הקצרה שלכם ביחד?

ליברמן: "כיף לנו מאוד לעשות את התוכנית הזאת. אחד הדברים המדהימים באמת הוא שאף אחד לא שולח לכאן אצבע. לא מתערבים לנו ולא מעירים. אנחנו באמת עושים את מה שאנחנו רוצים ולא בטוח שבכל מקום זה מובן

מאליו".

ועכשיו, כשרואים איך נראה התאגיד, החרדה של נתניהו מהקמתו נראית לכם מובנת?

ליבסקינד: "לא, כי קודם היא נראתה לך הגיונית? אם הייתי מבין את החרדה שלו אז, יכולתי לנתח אותה היום".