במשך ההיסטוריה שורטטו מפות מחדש כשמדינות נוסדו, אימפריות נפלו וגבולות זזו. השבוע, אם שתי הישויות השואפות להפוך למדינות יצליחו בדרכן, שוב נשרטט מחדש את מפות עולם.

עימותים בין שוטרים למצביעים במשאל העם בברצלונה (צילום: AFP)

הקטלאנים הצביעו ביום ראשון במשאל העם על עצמאותם מספרד. באופן ראוי לציון, זו הייתה הצבעת העצמאות השנייה בתוך שבוע: הכורדים העיראקים ערכו משאל עם משלהם על עצמאות ביום שני שעבר, ובו קיבלה ההיפרדות מבגדד שיעור תמיכה של 93 אחוזים. במקרה של הקטלאנים, התוצאה הייתה נמוכה רק במעט – 90 אחוזים.

עם זאת, אין צורך לקרוא לקרטוגרפים: העיראקים הכורדים והקטלאנים בספרד ניצבים בפני התנגדות בינלאומית נרחבת לשאיפות העצמאות שלהם. אין להם זכות חוקית להיפרדות לפי החוק הבינלאומי, ובמקרים רבים הדרך לעצמאות יכולה להיות עקובה מדם ותוצאותיה לא מוחלטות.

ברבע המאה האחרונה היו רק תשע מדינות שנוצרו, מתוך פחות ממאתיים בסך הכול. הניסיון שנצבר מהמקרה של המדינות הללו מעלה לקחים מורכבים למי שמקווים ללכת בעקבותיהן.

הפרלמנט בקוסובו (צילום ארכיון: EPA )

הראשונה היא דרום־סודן, שהכריזה על עצמאותה מסודן ב־9 ביולי 2011, לאחר מלחמה אלימה מול הצפון, שבו יש רוב ערבי אתני. המלחמה נמשכה כמה עשורים. כמעט 99 אחוזים מהבוחרים תמכו בעצמאות במשאל העם בעניין, והמדינה החדשה זכתה להכרה בינלאומית מהירה. ארה"ב שיחקה תפקיד מרכזי במסעה של דרום־סודן להקמת מדינה.

קוסובו הכריזה על עצמאות מסרביה ב־17 בפברואר 2008. המדינה נוהלה בידי האו"ם מאז 1999, כשנאט"ו הפציצה את סרביה ואילצה את הנשיא דאז, סלובודן מילושביץ', להסיג את חייליו מהמחוז המפולג אתנית.

האומה של מונטנגרו וסרביה, שנוסדה לאחר התפרקות יוגוסלביה ב־1991, הפכה לאיחוד המדינות סרביה ומונטנגרו ב־2003, ולבסוף התפצלה לשתי מדינות נפרדות ב־2006. מונטנגרו היא ששמה קץ לשותפות בין השניים, כשבמשאל עם ב־21 במאי 2006 נמצא ש־55 אחוזים מהבוחרים מעוניינים לסיים את קשריהם עם הסרבים. ב־3 ביוני הכריזה מונטנגרו על עצמאות. כמה ימים אחר כך פעלה סרביה באופן דומה.

דגל אריתריאה (ויקיפדיה)

מזרח־טימור, הידועה גם בכינוי טימור־לסטה, השיגה עצמאות ב־20 במאי 2002, אבל המדינה הצביעה בפועל בעד ריבונותה שנים לפני כן, כשמשאל עם דחה בבירור את ההצעה ל"אוטונומיה מיוחדת" בתוך שטחה של אינדונזיה. לאחר משאל העם פרץ גל אלימות אכזרי מול מיליציות אינדונזיות שתקפו אזרחים, והיה צורך להציב במדינה כוח מיוחד של האו"ם.

הרפובליקה של פלאו, בקבוצת האיים הגדולה יותר של מיקרונזיה במערב האוקיינוס השקט, היא המדינה הכי פחות מאוכלסת ברשימה. יש בה מעט יותר מ־21 אלף בני אדם, המתגוררים בכ־250 איים שונים. היא זכתה לעצמאות ב־1 באוקטובר 1994, 15 שנה לאחר שהכריעה נגד הפיכתה לחלק ממיקרונזיה בשל הבדלי לשון ותרבות.

האו"ם ייסד את אריתריאה כאזור אוטונומי בתוך הפדרציה האתיופית ב־1952. עם זאת, כשאתיופיה סיפחה את שטחה תחת שלטונו של הקיסר היילה סלאסי ב־1962, פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה שלושים שנה. ב־1991 גירשה חזית השחרור העממית של אריתריאה את הכוחות האתיופיים, וב־28 באפריל 1993 המדינה הכריזה על עצמאות בעקבות משאל עם על הסוגיה.

אחרונות הן הרפובליקה הצ'כית וסלובקיה: ב־1 בינואר 1993 פיצל בית הנבחרים של צ'כוסלובקיה את שטחה לשתי מדינות – הרפובליקה הצ'כית וסלובקיה. לאחר ש"מהפכת הקטיפה" שמה קץ לשלטונה של המפלגה הקומוניסטית, היו אלה "גירושי קטיפה". זמן קצר לאחר הפיצול נראה היה שחרדה אחזה בצדדים: ה'ניו־יורק טיימס' הזכיר "חרטה נרחבת" ששלטה בחלקים רחבים של המדינה שנוצרה לאחר מלחמת העולם הראשונה. עם זאת, הדעה כיום היא שהפיצול היה הצלחה יחסית, וש"ההיפרדות הייתה חלקה", כך לדברי העיתונאי הסלובקי פבול מודרי ל'בי־בי־סי' ב־2013.

אילו לקחים אפשר ללמוד מכך? בשנים האחרונות לא הייתה דרך קלה להשיג עצמאות. מתשע המדינות שהוזכרו לעיל, ארבע נוסדו כתוצאה ישירה של מלחמת אזרחים. חמש היו תוצאה של התמוטטות הקומוניזם באירופה – קו פרשת מים היסטורי ייחודי, שיצר כל מיני תהפוכות. חלק מהמדינות שרויות במהומה: אריתריאה, למשל, כונתה "צפון־קוריאה של אפריקה".

למדינות כמו דרום־סודן וקוסובו היו תומכים בינלאומיים, למשל ארה"ב, במאבקם לעצמאות – משהו שאין לקטלאנים או לכורדים העיראקים. ואפילו כך, דרכן של המדינות לעצמאות הייתה מלאה טלטלות. קוסובו עדיין לא זוכה להכרה ממדינות רבות וטרם ביקשה להצטרף לאו"ם. כלכלתה נותרה לא מפותחת. דרום־סודן מוכה אלימות אתנית ורעב.

מצעד למען עצמאות כורדיסטן (צילום: EPA)

אפילו ניסיונות שאין ספק בדבר הצלחתם להשיג עצמאות סבלו עיכובים. מונטנגרו הצטרפה לנאט"ו ומקווה להתקבל לשורות האיחוד האירופי, אבל רק בשנה שעברה חוותה ניסיון הפיכה. יש בה גם טענות רבות שנים בדבר שחיתות חמורה. בשני העשורים של עצמאותה יצרה הרפובליקה הצ'כית שם חדש לעצמה, צ'כיה, לאחר דיון פנימי מריר על היעדר הכרה בינלאומית בה.

אבל לא רק הקטלאנים או הכורדים העיראקים צריכים ללמוד את ההיסטוריה: גם מנהיגי ספרד במדריד או ראשיה של בגדד צריכים להקדיש לכך תשומת לב. במקרים רבים נדרשו עשורים עד שהדרישה לעצמאות הגיעה לנקודת המפנה. כפי שהראו ללונדון תקוותיה המתמהמהות עדיין של סקוטלנד לעצמאות לאחר כישלון משאל העם ב־2015 – מהרגע שהשד יוצא מהבקבוק, קשה מאוד להכניס אותו בחזרה פנימה.

נושאים קשורים: