בואו נודה על האמת, טיול יקבים בשומרון לא נשמע כמו האפשרות הראשונה לבילוי משפחתי בסוכות. רובנו מכירים את השומרון מהסדיר, מהמילואים ומכותרות העיתונים – ומקומות כמו אלון מורה והר ברכה נשמעים יותר כמו ישיבות הקו ופחות כמו אטרקציות תיירותיות. בנוסף, כדי לעשות יין טוב צריך להיות איש מקצוע קפדן עם ניחוח אירופי, לא בדיוק הטייפקאסט של מתנחלי גב ההר. עם הנחת העבודה הזאת יצאתי, יחד עם חבר בעל שם משפחה צרפתי שמבין דבר או שניים ביין, ליום סיור ביקבי השומרון – ואני כבר אומר שטעיתי, מה טעיתי? נפתחו לי הצ'אקרות מרוב הפתעה כשגיליתי חבל ארץ מקסים, אנשים יפים ויין איכותי שנותן פייט. אבל סבלנות, אנחנו בענייני יין ויש לנו את כל הזמן שבעולם.

בשומרון לא מתעלמים מהתדמית שדבקה באזור ופועלים במלוא המרץ בכדי לשנות אותה. תנופת התיירות ניכרת היטב לנוסעים בכבישי השומרון: אתרים כמו נחל קנה, הר גריזים ושכונת השומרונים, שומרון העתיקה, תחנת הרכבת בסבסטיה, הר כביר ו"המרפסת של המדינה" הופכים לאיטם לאטרקציות תיירותיות מרכזיות המושכות אלפי מטיילים בשנה. כמעט בכל יישוב תמצאו מעיין, טבעי או מלאכותי, מסלולי אופניים הולכים ונכבשים ואפילו צימרים הם כבר מחזה נפוץ. הכול משולט באופן בהיר וברור, והכי חשוב נמצא בווייז ככה שאין חשש שתגיעו בטעות לכפר הלא נכון.

גם תעשיית היין פורחת ועולה, ומתברר שגידול גפנים וייצור יין הם לא דברים חדשים בשומרון. "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון" מבטיח לנו הנביא ירמיהו, והוא כנראה ידע על מה הוא מדבר.

"לחבר את המבקרים לאזור". איתמר וייס ואליאב הלל (צילום: מירי צחי)

זיתים? ענבים!

אני מתחיל את הסיור באזור התעשייה ברקן, שם אני פוגש את יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "במאות השנים האחרונות השומרון התמלא בעצי הזית הכול כך מוכרים", הוא אומר, "הערבים נטעו זיתים כי זהו עץ קל לגידול שכמעט לא דורש טיפול, הם פשוט לא הצליחו לגדל פה שום דבר אחר. אבל האמת היא שבשומרון תמיד גידלו כרמים, ויש לכך עדויות רבות. בדרך כלל כשאנחנו מוצאים בית כנסת עתיק יהיו לידו גם שרידים של מקווה וגתות. אין שום ספק שהיהודים גידלו כאן באזור ענבים ליין, וב-20 השנים האחרונות החקלאים שלנו חזרו לנטוע כרמים באדמת השומרון הסלעית, ומתברר שאין טובה ממנה ליין איכותי. מבחינתנו היקבים האלו הם עוגנים תיירותיים שמושכים מבקרים רבים ומהם ממשיכים למסעדות, לאתרים תנ"כיים, היסטורים ועוד מקומות באזור – ויש לנו הרבה מה להציע".

אנחנו משאירים את ראש המועצה מאחור ויוצאים לנקודת ההתחלה – יקב טורא שנמצא ברחלים על אם הדרך, כביש 60 שחוצה את השומרון לאורכו, או אם אתם מעדיפים "המסילה העולה מבית אל שכמה". יקב טורא הוותיק והמוביל ביקבי השומרון לא נראה ככה מבחוץ, אבל ברגע שנכנסים והדלת נסגרת אנחנו עוברים באחת למרתף צרפתי אפלולי וקריר בעמק הלואר. את פנינו מקבלת בחיוך רחב ורד בן סעדון, מבעלי היקב, שמשלבת במראה שלה מתנחלת מוקפדת עם נגיעות תל אביב וניחוח יער אירופי. ריח היין מכה באפנו ואנחנו מצפים בקוצר רוח לטעימת הפתיחה של היום, אבל קודם כל סיפור.

"מחקלאות לבד קשה להתפרנס". אוכלים ושותים במסעדה החקלאית ביקב כביר (צילום: מירי צחי)

את יקב טורא הקימו ורד וארז בן סעדון לפני כ-20 שנה. הוא ירושלמי בן להורים ילידי מרוקו ואיראן, היא נולדה בהולנד לאבא יהודי ואמא גויה. הוריה עלו לארץ איתה ועם אחותה, התגיירו והשתקעו בירושלים. ורד וארז נפגשו בתחילת התיכון וכבר בסופו התחתנו ועברו לגור בהר ברכה. בכסף שקיבלו בחתונה מימנו את הכרם הראשון שלהם, 20 דונם באדמת הר גריזים. "את הענבים הראשונים", מספרת ורד, "מכרנו לאחד היקבים הגדולים בארץ. הכול היה בסדר, כולם היו מרוצים והיקב אפילו ציין על תויות הבקבוקים את מקור הענבים כאות לאיכות היין. בשלב מסוים הודיעו לנו מאותו יקב שבגלל לחץ מלקוחות שלא רצו יין מהשטחים הם יפסיקו לקנות מאיתנו את הענבים. אז החלטנו לעשות יין בעצמנו. נטענו עוד כרמים, ומ-1,200 בקבוקים שייצרנו בשנת 2003 הגענו השנה ל-96,000 וכמו שאפשר לראות קירות היקב מלאים במדליות וגביעים מהתחרויות הנחשבות בעולם".

"אנחנו משווקים הרבה לחו"ל, כך שאפשר למצוא את היין שלנו בארה"ב, קנדה, אורוגוואי, אנגליה וגרמניה ואפילו בפנמה. יש לנו חנות ברשת וכמובן שאפשר לרכוש יין גם פה אצלנו ביקב".

ביקב טורא מייצרים 12 סוגי יינות. אנחנו טעמנו את הרוזה הקליל והכיפי שמתאים כל כך לקיץ הישראלי, את השיראז הנפלא עם הצבע האדום העמוק ואת המרלו הכבד והרציני שישתלב מצויין בארוחת החג בסוכה.

יקב טורא

מחירים: יינות בסיס – 80 שקל לבקבוק

יינות פרימיום – 130 שקל לבקבוק

יין הדגל 219 שקל לבקבוק

בסוכות: למבוגרים – סיור ביקב כולל טעימות ללא תשלום. לילדים – סרט על המסע של הענבים מהכרם ליקב וסדנת יצירה בפקקי שעם. סה"כ כשעה ביקור, ללא עלות, בתיאום מראש.

סוכה כשרה.

עשר שנים של עפיצות

אנחנו יוצאים מרחלים לכיוון התחנה השנייה בסיור: יקב הר ברכה. נוסעים צפונה על כביש 60, בצומת תפוח ממשיכים ישר, חוצים את הכפר חווארה, בכיכר החטיבה פונים שמאלה ומטפסים להר ברכה שנמצא על רכס גריזים. הכרמים בצדי הדרך מעלים את הציפיות לקראת היקב שנמצא בראש ההר. רגע לפני שנכנסים ליקב הר ברכה אנחנו מתעכבים רגע לשאוף אוויר מול הנוף הנפתח למולנו: רכס איתמר והר כביר שעוד נגיע אליהם בהמשך היום, וביניהם עמקים רכים ופתוחים, שבהם מנוקדים כפרים ערביים. סלפי קצר וקדימה לעבודה.

במבנה העץ הגדול והמרווח של יקב הר ברכה אנחנו פוגשים את ניר לביא, קאובוי מקומי שמדבר מהר ותכליתי אבל עם חיוך רחב ומזמין. 20 שנה הוא על ההר הזה, שהתחיל כהתנחלות קטנה והיום מתגוררות בו מעל 350 משפחות. אי אז בשנת 1998 הוא נטע את הכרם הראשון ומאז רואה ברכה בעמלו, והוא לא לבד. אישתו מיכל וששת ילדיהם כולם עובדים יחד בכרם, ביקב ובמרכז המבקרים שכולל גם מסעדה. בקיצור – מעצמה איזורית.

יין מיהודה ושומרון (צילום: מירי צחי)

"תנאי הגידול על ההר קשים", מסביר לנו לביא, "הימים חמים והלילות קרים, שכבת האדמה רדודה וחייבים להקפיד על השקייה כי המים מתנקזים מיד כך שהגפן חייבת להתאמץ כדי לשרוד, ובדיוק כמו בני אדם זה מוציא ממנה את הטוב ביותר. בהתחלה שיווקנו את הענבים ליקבי כרמל עד שהבנו שיש לנו בידיים ענבים מהשורה הראשונה והחלטנו לצאת לדרך עצמאית ולעשות יין משלנו. כל הסיפור הזה היה ב-2007, כך שהשנה אנחנו חוגגים עשור וברוך השם מרגישים ממש שגשוג, יש שקט בטחוני והתיירות פורחת".

את היינות של יקב הר ברכה ניתן להשיג בחנויות בכל רחבי הארץ, וכמובן במרכז המבקרים של היקב.

יקב הר ברכה

מחירים: סדרת פרימיום – 70-80 שקל לבקבוק

שיראז רזרב – 120 שקל לבקבוק

מרלו ספיישל רזרב – 180 שקל לבקבוק

בסוכות: מרכז המבקרים והמסעדה יהיו פתוחים במהלך חול המועד עם סוכה כשרה וטעימות יין ללא עלות.

אם אתם כבר באזור: מעיין עמשא – ע"ש עמשא משולמי. נביעה בעלייה להר ברכה, בוסתנים ובריכות שכשוך, צל, פינות מנגל והרבה חניה.

טחינה הר ברכה – מפעל הטחינה המפורסם שנמצא ביציאה משכונת השומרונים.

מצפה יוסף – תצפית מדהימה על הר עיבל, העיר שכם וקבר יוסף. זו הנקודה הקרובה ביותר לקבר שניתן להגיע אליה בחופשיות. חדי העין יבחינו בים התיכון במערב, בהרי הגלעד במזרח וביום של ראות טובה גם בחרמון בצפון. לא לוותר בשום פנים ואופן.

הוילה של מוניב אל מסרי – אחוזת הפאר הגרנדיוזית של אחד מעשירי הלבנט ממוקמת על הר גריזים ונראית היטב מכל מקום באזור.

השכונה השומרונית – נקודת עניין חשובה שנמצאת בקרבת הר ברכה. מומלץ להכנס למוזיאון השומרונים ולבקר בסוכה המיוחדת של הכהן הגדול, שבמקום סכך מחופה בפירות וירקות. השכונה אמנם נראית כמו כפר ערבי אבל תושביה השומרונים ידידותיים ואוהדי ישראל.

גן לאומי הר גריזים – הדרכות חוויותיות והצגות לילדים, חינם למנויי מטמון.

הזוג המושלם

אם הכול הולך לפי התוכנית, אתם אמורים לחוש כעת מעט כבדות עם נימול קל בגפיים, וזה הזמן להעביר את ההגה למסכן שהקפיד לא לטעום יין. התחנה הבאה שלנו היא יקב כביר באלון מורה. אנחנו יורדים מהר ברכה וחוצים את העמק בדרך יפהפיה שמומלץ לעבור בנסיעה איטית שתאפשר להנות מהנוף. אלון מורה, היישוב הוותיק והדי מבודד יש לומר, נמצא למרגלותיו של הר כביר ושם גם שוכן לו בשלווה ובנחת יקב כביר. כבר בחניה, עוד לפני שמטפסים למעלה ליקב, אי אפשר שלא להתרשם מכרם הענבים של היקב שגולש לכיוון מערב, שמעליו בקו הראיה נראים בבירור הר גריזים והר עיבל שיוצרים יחד צורת V שבתוכה העיר שכם. קחו לכם כמה דקות פשוט לבהות בנוף.

יקב כביר הוא מפעלם המשותף של איתמר וייס ואליאב הלל, שהכירו במקרה לפני כ-10 שנים. "את הבציר הראשון", מספר וייס, "הבאתי ליקב בעפרה ואז מישהו סיפר לי על אליאב שעושה יין במרתף ביתו ביישוב. נתתי לו קצת ענבים שנשארו לי ושכחתי מהעניין. אחרי שלושה חודשים הוא חזר אלי עם כמה ארגזים. לא ידעתי מה לעשות עם זה, באותה תקופה לא אהבתי יין והייתי שותה רק בפורים. מאז עברו כמה שנים, אליאב לימד אותי לשתות והיום אנחנו מגדלים 50 דונם כרם ומייצרים 5,000 בקבוקים בשנה".

ענבים מהשורה הראשונה. שירה וניר לביא, יקב הר ברכה (צילום: מירי צחי)

אליאב ואיתמר הם זוג מושלם, כשכל אחד מביא איתו לזוגיות את החוזקות שלו. איתמר החקלאי אחראי על גידול הענבים, אליאב הוא היינן שמוביל את עשיית היין ואת שיווקו. הראשון צעיר, השני מבוגר, ולשניהם עיניים חולמות, שמחה פנימית שמקרינה על הסובבים אותם ואמונה שקטה אך עקשנית בצדקת הדרך.

"מחקלאות לבד קשה להתפרנס", אומר אליאב, "לכן הקמנו ליד היקב מרכז מבקרים ושמנו לעצמנו שתי מטרות. הראשונה היא להתחבר חזרה לטבע. כחברה התרחקנו מהאדמה, מהתהליך, מההבנה שכדי לייצר משהו צריך עמל. אנשים חושבים שחלב ותפוחים גדלים על מדפי הסופרים. במרכז המבקרים אנחנו מציגים את תהליך עשיית היין הארוך והסבלני שמתחיל בנטיעת שתילים רכים ונגמר אחרי כמה שנים בתוך הבקבוק, ומקווים לחבר את המבקרים קצת יותר לטבע".

"המטרה השנייה היא חיבור לאזור, למקום שבו אנחנו נמצאים. ידוע שביין יש למיקום חלק משמעותי. זה נקרא טרואר – יש הבדל בין חלקה שנמצאת בצד הצפוני של הגבעה לזו שנמצאת בצדה הדרומי. לסביבה יש השפעה מכרעת על טיב הענבים והיין. אנחנו רוצים להשליך מזה על החיבור שלנו לשומרון ולאלון מורה, כדי שבפעם הבאה שאנשים ישמעו את המילים האלה הם ייזכרו בפסטורליה שמסביב ובחוויה הטובה שהיתה להם אצלנו".

את היינות של יקב כביר ניתן לרכוש רק במרכז המבקרים של היקב באלון מורה.

יקב כביר

מחירים: 60 – 120 שקל לבקבוק.

בסוכות: סיור במרכז המבקרים, כולל הדרכה על עשיית היין וטעימות, ללא עלות; מתחם פיינטבול; סיורי ספארי והדרכות על הר כביר; מסעדה חלבית כשרה וסוכה.

אם אתם כבר באזור: עין כפיר והנקבה – מעיין יפה הנובע מתוך נקבה עמוקה שאליה ניתן להכנס. במקום יש בריכות שכשוך ופינות פיקניק מוצלות.

מצפור בניו – מצפה שבמרכזו טלסקופ ועמדת הסברה קולית. במקום גם שולחנות פיקניק. נקרא ע"ש בן יוסף "בניו" לבנת שנהרג מאש שוטרים פלסטינים כשהלך להתפלל בקבר יוסף.

הר כביר – תצפית נפלאה לכל כיוון שתרצו, כולל אתרי תנ"ך כמו מעבר יבוק ועמק תרצה. בסוכות יהיו על ההר הדרכות ללא תשלום.

מצפה אילן – נקודת תצפית מטופחת ויפה, קצת מעל אלון מורה.

מההייטק לכרם

יוצאים מאלון מורה ופונים שמאלה לאיתמר, חולפים על פני היישוב ויוצאים מזרחה לאורכו של רכס איתמר. מימין ומשמאל לכביש הטוסקני המתפתל יש בתים, כרמים ולולים. חקלאות במיטבה. הנוף מתחלף לאט מגבעות השומרון האופייניות לצהוב בקעה מדברי, וזה הזמן לכבות את המזגן ברכב, לפתוח חלונות ולתת לרוח לפזר את המחשבות. נוסעים עוד קצת מזרחה, מגיעים למצפה שלושת הימים, והנוף הפראי מסביב מתחיל להשפיע על הלך הרוח במכונית, או שאולי זה היין שלא מפסיק לזרום פה מהבוקר. בקצה הכביש, כשממש כבר אין לאן להמשיך, נמצאת גבעת ארנון או בשמה הנוסטלגי "גבעה 777".

על הגבעה פזורים בתים וקראוונים באי סדר חינני ויש שם גם שני יקבים. אנחנו פונים בעקבות השילוט לראשון – יקב תום. לאחר נסיעה קצרה בדרך כורכר לבנה מגיעים למשק חי עם תרנגולות שמסתובבות בין הרגליים וכבשים חופשיות שמשום מה מעדיפות להישאר בסביבה גם בלי גדרות ורועה. '"ברוכים הבאים ליקב תום" קורא לקראתנו תומר פניני הבעלים – בחור שחרחר עם זקן, תלתלים ומבט חולמני בעיניים. מסביבו שישה ילדים ולצידו מיטל האישה ויהודה-אריה פולק השותף, וכולם ביחד מתנפלים עלינו ועושים הכול כדי שנרגיש בבית, כולל קפה קר נפלא מחלב כבשים.

הכרם שלהם נקרא כרם מירב על שם אשתו של יהודה-אריה, שאחראי על השיווק והמכירות. הוא בכלל הייטקיסט מתקוע שעובד בסטארטאפ ירושלמי בהר חוצבים. מה הביא אותם לגבעה האחרונה בשומרון ממש על גבול הבקעה? "חיפשנו אדמה להתיישב בה", מספר פניני, "היינו בגולן כמה שנים אבל לא הצלחנו לקבל שם נחלה אז הבנו את הרמז והמשכנו הלאה לשומרון וכאן מצאנו את עצמנו מיד. נטענו את הכרם בקיץ 2010 וארבע שנים מאוחר יותר בצרנו בפעם הראשונה 1,500 בקבוקים. היום אנחנו עומדים על 4,000 והיעד מבחינתנו הוא 10,000".

"האזור הזה מושלם לגידול גפנים", מוסיף פניני, "על כל גבעה אנחנו מוצאים גת עתיקה וכשאנחנו מתחילים להשקות, לא משנה איפה, מיד מבצבצות ועולות גפנים מזרעי ענבים שנפלו על האדמה לפני 2,000 שנה כשאבותינו גידלו פה ענבים לבית המקדש. מה שמוביל אותנו פה זו התמימות – 'תום ויושר יצרוני כי קיויתיך'. חשוב לנו לשמור על התום, על האמונה ועל המידות. כשנהיה תמימים הארץ תחזיר לנו אהבה ועוד יהודים יבואו להתיישב פה, שזאת בעצם המטרה העליונה".

השותף השקט מוציא יין מהחבית ומוזג לכוסות. "היין הזה עוד לא מוכן, אנחנו אוהבים תסיסה איטית, חלקה וזורמת. לא רוצים להלחיץ את היין. אבל תטעמו, אפשר כבר להרגיש את הכיוון שהוא תופס. אני אחראי על השיווק וגם את זה אני עושה לאט. השמועה על היין שלנו עוברת מפה לאוזן, יש לנו כבר הזמנות על היין שנמצא עדיין בחביות. יש לי בעיה, אני ממש נקשר לכל בקבוק והייתי מעדיף לשמור הכול אצלי בבית אבל תומר לוחץ אז בעזרת ה' הכול ילך".

צריך לשבת על הדשא של תומר ומיטל מול הסרטבא ובקעת הירדן בכדי להרגיש מה זה נחת. בשלב מסויים כשהשמש תיעלם מעבר לגבעות איתמר ואור סגול ורך יצבע את הגלעד במזרח, פתאום תרגישו שאתם לא רוצים ללכת. זה טבעי וזה בסדר, אבל יש עוד תחנה אחרונה חביבה בטיול שלנו – יקב ארנון.

את היינות של יקב תום אפשר להשיג רק במקום.

יקב תום

מחירים: 100–150 שקל לבקבוק.

בסוכות: סוכה מארחת – "פשוט להגיע, תמיד מלא אצלנו בסוכות"; גבינות עיזים; טעימות יין; ארוחות בתיאום מראש; הרבה מקום חופשי ובעלי חיים לשמחת הילדים.

אם אתם כבר באזור: מצפה שלושת הימים – הפסגה הגבוהה ביותר ברכס איתמר.

בריכת אירוס השומרון – שתי בריכות מלאכותיות עם מקום לעצירה והתרעננות משפחתית.

חוות גבעות עולם – חווה אורגנית ובה לולים, דיר עיזים, כרמים ומדשאות. במקום מכירה ישירה של תוצרת החווה. פתוח כל היום, כניסה ללא תשלום.

משק צימרמן – חוויה חקלאית אורגנית.

הגת העתיקה והאישור הסופי

את הטיול שלנו נסיים ביקב ארנון. יוצאים מיקב תום באותה דרך שבה הגענו, ופונים שמאלה במעלה גבעת ארנון ובעקבות השילוט עד ליקב. אם אתם לא מוצאים פשוט תשאלו מי זה שמואל ברק, כולם מכירים אותו. ברק, מראשוני המתיישבים בגבעה, הגיע לכאן לפני 19 שנה. הוא פנסיונר של "רפאל" שהגשים את חלומו לעשות יין אורגני, והוא עושה הכול – כורם, יינן ומשווק – יקב של איש אחד. "כשהגעתי לפה חיפשתי את המקום הכי מתאים לכרם אורגני. מזג האוויר היבש והאזור שהיה אז מבודד מכל גידול אחר התאימו במיוחד למשימה. נטעתי כרם בצד אחד ובניתי את היקב בצד השני. יום אחד הבן שלי שטייל בסביבה מצא גת עתיקה בדיוק באמצע בין היקב לכרם. זה היה האישור הסופי להרגשה הטובה שלי בנוגע למקום הזה. מאז גדלתי קצת והיום אני מייצר 2,000 בקבוקים בשנה מכמה זנים ואין לי כוונה לגדול עוד. טוב לי ככה, קרוב לעשייה, קרוב לאדמה".

"מחקלאות לבד קשה להתפרנס". אוכלים ושותים במסעדה החקלאית ביקב כביר (צילום: מירי צחי)

כבר סופו של היום, השמש נעלמת ושתינו מספיק יין ליום אחד. שמואל מוזג לנו מיץ ענבים מתוק וקפוא שהוא שומר במקרר מיוחד ביקב. המתיקות הקרירה מחליקה בגרון ומצליחה לפזר את הערפל שהצטבר בקדמת הראש, ואנחנו נפרדים ממנו לשלום. זהו, אנחנו מוכנים לחזור הביתה.

את היין של יקב ארנון אפשר להשיג רק במקום.

יקב ארנון

מחירים: 60 שקל לבקבוק.

בסוכות: טעימות בתשלום ובתיאום מראש.

אפילוג

הדרך חזרה באור אחרון עוברת בשתיקה. אני מביט החוצה ומנסה להכיל את המהפך שעבר עליי מהבוקר. התכוננתי לרכב ממוגן ירי, צמיגים בוערים וכבישים זרועי אבנים. הייתי סקפטי. איזה יין יכולים לעשות מתנחלים עם גוזמבות ודובון? באתי לכאן זחוח כי אני מרמת הגולן, ואף אחד לא ילמד אותי מה זה כרם. הבנתי שאני לא יודע כלום. חבל הארץ התנ"כי הזה, שנמצא בליבה הפועם של הארץ, שבה את ליבי. ראיתי את יוסף ויותם ואחאב גיבורי התנ"ך יוצאים מדפי הספר אל העמקים והגבעות שסביבי, שתיתי יין מצויין ונפעמתי מתנופת ההתחדשות שניכרת בכל מקום.

ויותר מהכל, גיליתי אנשים מאירי פנים שעובדים את האדמה באהבה אמיתית ושורשית ומאמינים בעבודת כפיים עברית, אנשים טובים ששומרים על חלומה של הארץ, חלומנו הישן. סעו לשומרון, משהו טוב מאוד קורה שם.

נושאים קשורים: