דרים ת'יאטר היא להקה שאפשר להתייחס אליה בשני מובנים. במובן אחד, היא להקת מטאל פרוגרסיב לכל דבר ועניין, עם הרבה דיסטורשן, קצב מהיר ותכנים אפלים. במובן השני, זו חבורה של כמה מהנגנים הכי טובים בעולם, שמספקים מופע וירטואוזי נדיר ביופיו. לכל אחד הכלי שלו, והאובססיה להשתפר מידי יום – וזה בין היתר מה שהופך אותם לאדירים כל כך.

רגע לפני שהם מגיעים לארץ לחגוג 25 שנה לאלבום המופת המצליח ביותר של הלהקה Images and Words, (12.10.17, ביתן 2 גני התערוכה) תפסנו את הגיטריסט ומייסד הלהקה ג'ון פטרוצ'י לשיחה.

"למה שלא ירצו שיופיעו בישראל?"

פטרוצ'י הוא שם דבר כשלעצמו. החאליסי של הגיטריסטים. רוב נגני הגיטרה בעולם למדו ממנו דבר או שניים, בעיקר ברמה הטכנית. בטלפון, פטרוצ'י נשמע נינוח, כאילו מדבר מתוך מדיטציה, ובעיקר מופתע לנוכח המצב הביטחוני בישראל.

כן, במקום להכניס את הפיל לחדר ולחכות שמישהו יתייחס אליו, העליתי כבר בהתחלה את הנושא הרגיש. אבל הוא הצליח להפתיע אותי הרבה יותר, כשהתמהמה לענות על השאלה "האם התבקשתם לכבד את החרם התרבותי על ישראל את ישראל ולבטל את ההופעה פה?". אחרי כמה שניות של שקט… פטרוצ'י תהה מדוע שיבקשו מהם כזה דבר, והתעניין: "איזה חרם?".

ארגון ה-BDS, רוג'ר ווטרס ואמנים מפורסמים אחרים דורשים מאנשים לא להופיע בישראל, לא מכיר?

"אהה באמת? אף פעם לא שמעתי על זה. למה שהם לא ירצו שאנשים יופיעו בישראל?".

לאחר הסבר קצר על המצב המתוח בין הישראלים לפלסטינים, פטרוצ'י ענה: "אם לא היינו הולכים לכל מקום שיש בו בעיות, לא היינו יוצאים לסיבובי הופעות".

מה הכי אהבתם בישראל?

"אני זוכר שאנשים היו מאוד מאוד נחמדים. המעריצים מעולים. בפעם הראשונה זו הייתה הופעה בחוץ, והיו אנרגיות ממש טובות עם כולם. קבלת הפנים הייתה חמה וממש הרגשנו שאנשים מתרגשים להיות בהופעה. כל הדברים האלו יחד עשו את החוויה לנפלאה".

"אם לא היינו הולכים לכל מקום שיש בו בעיות, לא היינו יוצאים לסיבובי הופעות". להקת דרים ת'יאטר (צילום: יח"צ פרוג)

להקה בלי גבולות

אחרי שסגרנו את הנושא הזה בתו הכי נעים שיש, עברנו לדבר גם קצת על טכניקה והשפעות מוזיקליות, כמתבקש משיחה עם גיטריסט להקה שממש הלחימה סגנונות לכדי סאונד חדש. ביקשתי מפטרוצ'י להרהר לרגע בקורות הלהקה ולהסביר ממה לדעתו להקת הרוק שלו הושפעה יותר, מוזיקה קלאסית או ג'אז.

"תראה, אין ספק שאנחנו מושפעים מקשת רחבה של סגנונות. גדלנו בניו יורק, האזנו לרוק כבד ומטאל. יש לנו חברים בלהקה שלמדו בברקלי ג'אז, יש כאלו שלמדו בג'וליארד מוזיקה קלאסית. יש המון השפעות שאנו מביאים איתנו ללהקה, ואני חושב שזה מה שעושה את זה 'פרוגרסיב'. העבודה שאין גבולות מוזיקליים למה שמתחשק לנו לעשות וליצור".

מוזיקאים שהשפיעו עלייך במיוחד?

"כשגדלתי, הייתי מעריץ גדול של להקות כמו 'ראש', 'יס', 'איירון מיידן', 'מטאליקה', הם השפיעו במיוחד על הנגינה שלי. כשהשתפרתי, עברתי לשמוע יותר מוזיקה אינסטרומנטלית. סטיב מוריס הוא אחד מהמוזיקאים שיותר השפיעו עלי מאוחר יותר. גם אל דימיולה השפיע עלי המון".

מה הדבר הכי מוזר שקרה לך בהופעה?

"פעם אחת הופענו ומסיבה כלשהי, היה ליצן שעמד בקהל ופשוט בהה בי. זה היה די מוזר, אני לא בטוח למה אבל זה היה מעט מפחיד ובוודאי מוזר מאוד".

חלומות של אתמול

25 שנה לאלבום Images and Words, איזה רגע מיוחד את זוכר מתהליך היצירה שלו?

"אני זוכר שהייתי מאוד נרגש שחזרנו להקליט באולפן. האלבום שיצא לפניו, When Dream and Day Unite, הוקלט כמה שנים טובות לפני זה – ומאז לא ממש היינו בפעילות.

"למעשה לא היינו בטוחים שאנחנו הולכים להמשיך כלהקה", מודה הגיטריסט. "אבל כשמצאנו את הזמן להיכנס לאולפן, אני זוכר שמאוד התרגשתי להיות שם ושמחתי שכולנו שוב מקליטים יחד. החוויה הייתה מעולה".

במבט לאחור, היית משנה משהו באלבום?

"תראה, תמיד יש דברים קטנים שאתה שומע אחרי כמה שנים, ומבין שהיית רוצה לשנות. אתה אומר 'אוי הייתי יכול לעשות את זה יותר טוב, ואת זה'. אבל בכל אופן, לא נראה לי שהייתי משנה משהו. ככה האלבום יצא, ואני חושב שהוא מאוד מיוחד. הסיבה שאנו חוגגים 25 שנה לאלבום היא כי אנחנו חושבים שהרבה מעריצים הכירו אותנו בזכותו. זה מה שמיוחד בו ולכן לא הייתי משנה כלום".

יחגגו 25 שנה לאלבום המפתח בקריירה בישראל. דרים ת'יאטר (צילום: יח:צ פרוג)