"חזרנו לשנות השלושים" זעקו עיתוני העולם לאחר הבחירות הכלליות בגרמניה בשבוע שעבר. אמת, כשמפלגה גזענית נבחרת ל-13 אחוז מהפרלמנט הגרמני, יש מקום רציני לדאגה, ולא רק אצל יהודים. במקביל להתפתחות המדאיגה בגרמניה, התקיימו בשבוע שעבר עוד שני אירועים לא פחותים בחשיבותם המשקפים את ההקצנה שאירופה עוברת. האירועים זכו להתעלמות כמעט מוחלטת מאלו שמודאגים באופן סלקטיבי מעליית הקיצונים.

בבריטניה, שורת אירועים של מפלגת הלייבור הפכו למופעים אנטישמים שהזכירו ימים אפלים. הלייבור היא מפלגת שמאל, השנייה בגודלה בבריטניה, עם 40% מושבים בפרלמנט. חברי מפלגה רבים השתתפו באירועים, ובמהרה החלו להשוות את ישראל לגרמניה הנאצית. השיא היה מחיאות הכפיים הסוערות לאחר קריאות של חברי המפלגה "לבעוט החוצה" את הארגונים היהודיים הפועלים בתוך המפלגה. אחד הדוברים, פעיל "זכויות אדם" ותיק, אף אמר כי "כי יש לאפשר לאנשים לפקפק בהתרחשות השואה".

הפגנות נגד מפלגת הימין בהקיצוני שנבחרה גרמניה, "אלטרנטיבה לגרמניה". (צילום: EPA)

הנוכחים באירוע התבקשו שלא לתעד את חלק מהדוברים, והנהגת המפלגה, בעלת היסטוריה של התבטאויות אנטישמיות, לא הגיבה לאירועים וניסתה להתנער מהם. קצת מוזר, לאור העבודה שאירועים אלו קודמו על ידי העמודים הרשמיים של המפלגה.

מקרה נוסף, משקף גם הוא את טשטוש הגבולות המוסריים של אירופה. ביום שלישי, בלב ליבו של פרלמנט האיחוד האירופי, ארגנו חברי פרלמנט אירופאים אירוע רשמי בהשתתפות לילה חאלד, מחבלת מהחזית העממית לשחרור פלסטין, נציגת ארגון אדאמיר, הקשור לחזית העממית ומסייע לאסירים הביטחוניים במימון ממשלות אירופיות ופעילים נוספים. על הפודיום, התנוססה תמונתו של רב המרצחים מראוון ברגותי, לצד הסמל הרשמי של פרלמנט האיחוד.

את האירוע ארגנו קואליציית מפלגות השמאלGUE/NGL התומכת בהפסקת הסכם האסוציאציה של ישראל עם האיחוד ובקמפיינים אנטישמים מובהקים (דבר זה לא הפריע לנציגת ארגון שוברים שתיקה להיות אורחת הכבוד שלהם בכנס במאי 2015). מארגן נוסף הוא הארגון הספרדי Unadikum, שגייס כספים בשנת 2014 לחזית העממית. בדברי הפתיחה, הכריז נשיא הארגון שהם אינם מכירים במדינת ישראל בכל גבול שהוא, לצד טענות על שליטה יהודית בעולם וקריאה לפעולות התנגדות.

האנטישמיות באירופה מהווה סיכון רציני להמשך יחסיה עם העם יהודי ומדינת ישראל. (צילום: איי.פי)

וכך, לקולות מחיאות כפיים ומועלי יד באגרופים קמוצים, הטיפו הדוברים נגד קיומה של מדינת ישראל, טפטפו תיאוריות אנטישמיות והצדיקו כל סוג של התנגדות. מלבד לעובדה שהדבר קרה במוסד החשוב ביותר של האיחוד, האירוניה נעוצה בכך שהחזית העממית לשחרור פלסטין, על כל זרועותיה, מוגדרת כארגון טרור על ידי האיחוד האירופי בכבודו ובעצמו.

אירועים אלו מבטאים את האופן בו היהודים ומדינת ישראל הם שק החבטות המרכזי של הימין והשמאל הקיצוני. לכן, לא אמור להיות ויכוח בדבר "מי יותר אנטישמי" כי כל האנטישמים הם אותו דבר. אנטישמים מימין מאמינים עדיין בתורת הגזע הלבן – ולכן לדעתם היהודים הם גזע נחות. אנטישמים משמאל מאמינים שלכל העמים בעולם יש זכות להגדרה עצמית מלבד היהודים – ולכן לדעתם היהודים הם לאום נחות. אנטישמים מהאסלאם הרדיקלי, שבאופן אירוני חברו דווקא לאנטישמים משמאל, פועלים מתוך טיעון דתי – ולכן לדעתם היהדות היא דת נחותה.

המשותף לכולם הוא השימוש באותם הטיעונים רק בתפאורה שונה. כדי להתמודד עם התופעה, הצעד הראשון צריך להיות הפעלת לחץ על התקשורת ובכירים באירופה להתייחס באופן שווה לכל גילוי אנטישמיות. הצעד השני הוא הפסקת המימון והתמיכה הרשמית שאירופה מעניקה לחלק מקבוצות אלו (כפי שנראו במחקרים של מכון המחקר NGO Monitor). לאחר מכן, כל האמצעים כשרים על מנת להביסם ולהעבירם מהעולם. על אירופה להבין שהאנטישמיות מימין ושמאל לא רק קורעת אותה מבפנים, אלא מהווה סיכון רציני להמשך יחסיה עם העם יהודי ומדינת ישראל.

איתי ראובני הוא ראש הדסק הישראלי במכון המחקר NGO Monitor (מכון לחקר ארגונים לא-ממשלתיים)

נושאים קשורים: