"מה שקורה בווגאס נשאר בווגאס" הוא אחד הסלוגנים המוצלחים ביותר שניפק עולם הפרסום אי פעם. מאז שנת 2003 מלווה המשפט הזה את הבום הכלכלי והתיירותי של עיר ההימורים והחטאים במדינת נבאדה, והוא מצוטט מאז ועד היום אינספור פעמים בהטיות שונות, תרבותיות ופוליטיות.

אירוע הירי שהתרחש אתמול (ב') בלאס וגאס הוא החמור ביותר בהיסטוריה האמריקאית המודרנית. אין ספק שבימים הקרובים תעסוק אמריקה כולה, ובעקבותיה העולם המערבי, בחוקי הנשק, בקלות השגתו, בתיקון השני המפורסם לחוקה, וכמובן בסיפורים האישיים קורעי הלב של קורבנות הטבח.

אבל, ואת זה כבר אפשר לומר בלי להסתכן בנבואת שווא – מה שקרה בווגאס יישאר בווגאס גם הפעם. אף אחד לא יצליח לשנות את אתוס הנשק האמריקאי, בטח לא בתקופה שבה החברה האמריקאית מפולגת אולי יותר מאי פעם בסוגיות חברתיות. נושא זה הוא הכישלון הצורב ביותר של הנשיא לשעבר אובמה בכל הקשור למדיניות פנים. אובמה הפעיל את כל כובד משקלו הנשיאותי אחרי מקרי טבח קודמים שאירעו בתקופת כהונתו כדי להגביל את מכירת כלי הנשק בארה"ב, וכשל באופן מוחץ.

במקום שאובאמה כשל, טראמפ יודע שאל לו אפילו לנסות (צילום ארכיון: AFP)

הנשיא הנוכחי דונלד טראמפ, שנציג ארגון הרובאים האמריקני (ה-NRA) נאם בוועידה בקליבלנד שבה הוכרז כמועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, לא ינסה להיות צדיק יותר מהאפיפיור. הוא יודע שאין לו אפשרות לערער את יחסיו עם הבסיס הפוליטי המשמעותי שלו, שכמעט חופף את אוכלוסיית התומכים בהשארת חוקי הנשק על כנם.

מקרי טבח המוניים מנקזים אליהם באופן טבעי את תשומת הלב התקשורתית והציבורית. זה טבעי, זה צפוי, זה אנושי. אבל האמת, כידוע, מסתתרת בפרטים הקטנים והיבשים. בארה"ב נרצחים מדי שנה בממוצע כ-12 אלף בני אדם כתוצאה מירי. מתוכם, בין חצי אחוז לשני אחוזים נרצחים במקרי טבח המוני. כל אובדן חיים הוא עולם ומלואו, אבל על כל נרצח אמש בווגאס, ישנם חמישים אמריקאים שנרצחים בשנה סתם ככה באמצע הרחוב או בביתם. והחברה האמריקאית נדרשת לחשבון נפש כולל בנושא הזה, לא רק כשפסיכופת מסוג כזה או אחר מסתגר בחדר במלון ויורה לעבר קהל בהופעת מוזיקת קאנטרי.

מה שקרה בווגאס יישאר בווגאס גם הפעם. אנשים בורחים מזירת הטבח (צילום: Getty Images/AFP)

לפני כשנתיים עלה לראשונה בהיסטוריה מספר כלי הנשק בארה"ב על מספר האזרחים המתגוררים בה, והגיע ל-360 מיליון. תקראו את המשפט הזה שוב, ותבינו שמדובר במחסן נשק עצום שרק הולך וגדל כל הזמן. יש אמריקאים שנבעתים מכך, ויש כאלה שמשננים לעצמם ולילדיהם את הססמה של תומכי החזקת הנשק בארה"ב: "מאחורי כל איש רע עם רובה, כדאי מאוד שיהיה איש טוב עם רובה". כמה חבל שהאנשים הטובים עם הרובים הגיעו לרוצח מווגאס רק אחרי שכבר ירה בעצמו, ואחרי שקטל חיים כה רבים.

נושאים קשורים: