ערן זהבי הוא ׳חלומו הגדול׳ של כל ספורטאי ישראלי. שחקן שלקח כמעט כל תואר אישי ברמה המקומית והצליח באופן חסר תקדים במונחים ישראליים לחתום על חוזה עתק שמאפשר לו ליהנות ממיליוני שקלים בשנה ועוד עשרות אלפי שקלים כפרמיות בכל הופעה, שער או בישול בליגה הסינית.

אבל האידיאל לספורט ולאנושיות בכלל, הגיע השבוע מישראלי אחר, באירוע שגם כן התקיים בסין. אלא שהערכים באירוע הזה מייצג אלמנטים אחרים, כמעט הפוכים ממה שערן זהבי ואירוע סרט הקפטן הראו לנו. וטוב שכך. בעיניי, הדבר המכוער ביותר הוא לראות רק את עצמך ולשים את עצמך מעל הקבוצה, מעל האחר, בעוד המעשה המכבד ביותר הוא להקריב מעצמך למען מטרה נעלה.

דודי סלע ברבע כמר טורניר שנז'ן. מעורר השראה (צילום: AFP)

הקהל בעיר שנז'ן שבסין לא הבין מה קרה, שופט המשחק חשב שאולי מדובר בפציעה והמתחרה האוקראיני היה בשוק לגמרי, אבל דודי סלע היה החלטי, ועל אף שנתן את אחד ממשחקיו הטובים הוא הוכיח את גדלותו כאדם, עוד לפני היותו ספורטאי מצטיין. השנה אמנם רק החלה, אבל אני כבר בחרתי את איש השנה שלי, וזה היה קל מאוד. פשוט כי אין דבר יותר קשה מלוותר למען האחר, כל שכן כשמדובר על (לפחות) 51,505 שקלים וקידום מקצועי.

מישהו יכול להסתכל ולהגיד על סלע שהוא פראייר, אבל אני מסיר בפניו את הכובע. דודי, שתוך כדי מומנטום ואחרי שהשקיע כל כך הרבה מאמץ במשחק בפרט ובאליפות בכלל, הלך לשופט וליריב שלו שלא הבין מה מתרחש, ואמר להם "מצטער, אני לא יכול להמשיך, יום כיפור נכנס". כל זה, כשהוא בסין, בשיאה של תחרות, מבלי שאף אחד מחייב אותו לעשות כן וכשהוא לא מייצג את ישראל באופן רשמי. סלע, גב, בכלל לא תכנן לצום, ואף אחד לא פנה וביקש ממנו לעצור את המשחק.

אין לי ספק שזה היה קשה מבחינתו, אבל הוא אלוף אמיתי. הוויתור הזה על סכום נכבד של כסף ועל דירוג נקודות, הוא כאין וכאפס למעשה מעורר הכבוד, ההערכה וההשראה שאני ועוד אלפים במולדת רוכשים לו, על שעשה את הדבר הראוי והנכון. הוא לא שכח מאיפה הוא בא, וחשוב שהאקט הערכי שלו ייצרב בתודעה הקולקטיבית.

ובנימה אישית. דודי סלע, אתה איש השנה שלי. אני מאחל לנו עוד הרבה מאוד כמוך, ובכלל שכולנו נהיה כמוך, מבחינתי סלע איתן תמיד יהיה עדיף על זהבי ערן.

נושאים קשורים: