בניגוד לעבר, הידיעות האחרונות על פיוס פלסטיני מתקרב, הן צעד דרמטי מבחינת ישראל והפלסטינים. על פי המידע החדש שמגיע הן מגורמים פלסטינים והן מגורמים מצריים, המודיעין המצרי צפוי לשגר לרצועת עזה גורמים מטעמו שיפקחו על יישום הסכם הפיוס. המשמעות הישירה היא שמצרים, השותפה הביטחונית של ישראל בשנים האחרונות, לוקחת למעשה אחריות על רצועת עזה. המהלך הזה צפוי לחזק את הקשרים הביטחוניים והמודיעינים של ישראל ומצרים, ואולי אף להקטין את הסיכון שצפוי לישראל מארגון החמאס.

נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק, ואחריו מוחמד מורסי, הנהיגו מדינות של התנתקות מרצועת עזה. מובארק לא העביר משאבים לסיני ורק כאשר העזתים רמסו את גדר הגבול בין רפיח המצרית לעזתית והתחילו להעביר מוצרים ודלק בין הערים השכנות, הוא הכניס כוחות לפעולה. מוחמד מורסי נהנה מקרבת חמאס ואף עודד את פעילותה. אולם ההתבססות של דאעש בסיני ופגיעה בכוחות המצרים, יצרה אצל נשיא מצרים הנוכחי, עבד אלפתאח א-סיסי, אינטרס ברור להוביל לניתוק בין חמאס לדאעש ובין עזה לסיני, כדי למוטט את כוחו של הארגון בחצי האי.

פגישת נתניהו וא סיסי. מבחינת ישראל החיבור בין אבו מאזן ליחיא סנוואר, יכול לסייע במלחמה המדינית. (צילום: אבי אוחיון/ לע"מ)

מצרים היא זו שדחפה לקדם את הפיוס הפלסטיני. שר המודיעין המצרי ח'לאד פאוזי, השקיע מאמצים רבים כדי לגבש את ההסכם. על פי הדיווחים הוא צפוי להגיע לעזה ולרמאללה, אך סביר יותר שישלח נציג מטעמו לצורך סגירת הקצוות האחרונים. בדרך להסכם הצליחו המצרים לכופף את חמאס, שבשבילם, כך נראה, ההסכם הוא קרש ההצלה היחיד מהבידוד שהם חווים בעזה. ראש ממשלת חמאס, יחיא סנוואר הרגיש את הבידוד חזק בתזרים המזומנים של הארגון, מה שגרם לו להבין כי הוא זקוק לקשר חזק עם מצרים. הוא הסכים לבנות גדר הפרדה בין רפיח העזתית למצרית וגם מוכן כנראה לבלוע את הנוכחות של נציגי אבו מאזן ברצועה. העיקר שמעבר רפיח יפתח באופן קבוע. סנוואר ינסה לשמר את שלטונו ברצועה באפיק הצבאי. פה מגיע האינטרס המצרי והישראלי.

אבו מאזן. אחדות פלסטינית. (צילום: AFP)

על פי הדיווחים ישראל נתנה אור ירוק לפיוס הפלסטיני. האינטרס הראשוני של ישראל הוא מניעת החרפה של המצב ההומניטארי בעזה והדרדרות למשבר של ממש. למרות העובדה שישראל מכניסה מידי יום מאות משאיות עם סחורות, מוצרי מזון ותרופות לעזה, המצב ברצועה בעייתי מאד ומי שהאיר את הנקודה הזו היה יושב ראש הרשות אבו מאזן. במסגרת מלחמת השליטה מול חמאס, פגע אבו מאזן בתושבי עזה כשהורה לצמצם את שעות החשמל ברצועה ולבטל את מימון התחבורה של פצועים לטיפול בישראל ובחו"ל. כמו כן הוא פגע בכלכלה העזתית באמצעות צמצמום משכורות של פקידים ופיטורי אחרים.

ישראל היא זו שספגה את הביקורת על המצב ברצועה, מגורמים בינלאומיים, והיא זו שספגה גם רקטות על ישובי עוטף עזה מארגוני סוררים שמחו על הצעדים מרמאללה. אבו מאזן התנה את הסרת הסנקציות בסגירת אותה ועדת שליטה בעזה שהקים חמאס, שמהווה לראייתו ממשלת צללים. הפיוס שבמסגרתו מתפזרת הוועדה, אמור להספיק ליושב ראש הפלסטיני כדי להחזיר את המצב לקדמותו.

יחיא סנוואר, מנהיג החמאס ברצועה. ההסכם הוא קרש ההצלה היחיד מהבידוד שהם חווים בעזה. (צילום: EPA)

במישור הביטחוני לישראל יש אינטרס נוסף בכניסת מצרים למערכה. נוכחות מודיעינית של מצרים במרחב העזתי, נועדה כאמור לפקח על יישום ההסכם, אך סביר להניח שהמודיעין המצרי שידוע כגוף מקצועי ויסודי לא יסתפק בכך. המצרים, שהאינטרס הביטחוני של מדינתם הוא האינטרס העליון, יכולים לפעול לצמצום כוחו של חמאס במישור הצבאי כדי להפחית את הסיכון להחרפה ביטחונית. התנגדות של חמאס למהלכים מצרים יכול להוביל לפיצוץ בין קהיר לעזה. מבחינת ישראל שכאמור מנהלת קשרים טובים עם המצרים, כל תרחיש אפשרי חיובי.

הפלסטינים רואים בפיוס ובחיבור בין עזה לגדה ובין פתח לחמאס, דבר חיובי שמוכיח את אחדותו של העם הפלסטיני. האחדות הזאת כך הם מאמינים יכולה להאיץ את התהליכים לקראת מדינה. מבחינת ישראל החיבור בין אבו מאזן ליחיא סנוואר, יכול לסייע במלחמה המדינית, בין היתר בשל העובדה שחמאס מוגדר על פי מרבית המדינות ובכללן ארה"ב ארגון טרור. הצד השני של המטבע הוא השפעה מצרית על שינוי היחס כלפי הארגון הפלסטיני מבחינה בינלאומית, ודחיפה להכרה בינלאומית בפיוס ובמדינה פלסטינית.

נושאים קשורים: