25 שעות הצום הן זמן מצוין עבור אדם לעשות עם עצמו חשבון נפש. לשאול היכן הוא טעה, מה צריך לתקן ולמי מגיעה התנצלות. משרדי ממשלה, נבחרי ציבור, מערכת הביטחון, משטרה וגם האקדמיה – כולם טעו השנה, כולם הגזימו, הקצינו ופגעו. עכשיו הזמן לבקש סליחה.

כשיגיעו חברי מפלגת "כולנו" אל בית הכנסת להתפלל את תפילת יום כיפור יהיה עליהם לכוון בשלב הווידוי נוסח מיוחד רק להם: "על חטא שחטאנו לפניך בהגנה על בג"ץ". כי בעצם התפקיד המרכזי שנטלו על עצמם הוא מניעת כל שינוי שיגביל את כוחם חסר התקדים של השופטים.

שופטי בית המשפט העליון לא פספסו בחודשים האחרונים אף הזדמנות להראות לעם היושב בציון מה הם חושבים עליו ועל הבחירה שלו בהליך המוזר הזה שנקרא בחירות. אבל האמת שאפשר להבין אותם. הם מרגישים שאולי מתקרב הרגע בו ייקחו נבחרי הציבור את המושכות וינטרלו את כוחם חסר הפרופורציות, ולכן מתבצרים בעמדתם ומשחררים שלל פסיקות שערורייתיות.

השרים כחלון ושקד בוועדה למינוי שופטים. מונע מהפכה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לעומת זאת את "כולנו" אי אפשר להבין. בכל הקריירה הפוליטית של יו"ר המפלגה לא היה שלב שהוא נחשב לחבר בקליקת מגני בג"ץ, אבל בכל זאת דאג בשם מפלגתו להכניס להסכם הקואליציוני שני סעיפים שלמעשה מונעים מהממשלה לטפל בעודף הכוח שנטלו שופטי העליון.

רוצים שינוי בוועדה לבחירת שופטים? "כולנו" לא תאפשר. רוצים בחירה של שופטים יותר שמרנים? "כולנו" תצביע עם שופטי בג"ץ. רוצים את מהפכת החקיקה שמקדמים בנט ושקד? גם אותה "כולנו" תעצור. כי עם 10 האצבעות שיש להם הם למעשה מונעים מהקואליציה לעצור את המהפכה השיפוטית. ובעוד שנה פלוס מינוס כנראה יהיו בחירות ואולי ייבחרו ממשלה וכנסת יותר שמאלניות ומי יודע ח"כי "כולנו", אם לעת כזאת הגעתם למלכות?

השרים כחלון ושקד בוועדה למינוי שופטים. מונע מהפכה ( )

מה מחיר החיים? מה המחיר של סבל וצער וכאב מיום כיפורים שעבר ועד יום כיפורים זה. את השאלה הזו יצטרכו לשאול בכירי משרד הבריאות שהותירו גם השנה את תושבי הצפון הרחוק להתבוסס בבעיות רפואיות ובפערים עצומים, שייקח שנים למלא. אבל זה לא רק זה, לא מדובר רק בפיגור אדיר בתחום הרפואה והבריאות, לא מדובר רק בתוחלת החיים הנמוכה יותר של ילידי הפריפריה הצפונית – מדובר גם בחיי היום יום ובדברים שבהתייחסות קטנה אפשר היה לפתור.

רק לפני כחצי שנה נדרשתי למערכת הבריאות, כאב גב אדיר שפילח את גבי דרש בדיקת MRI דחופה, אך התור הקרוב בתאריך והרחוק מאוד מביתי נקבע ליותר משלושה חודשי המתנה. שלא תבינו לא נכון. המדינה השקיעה עשרות מיליונים במכוני דימות מתקדמים ומשוכללים בבתי החולים הממשלתיים בצפון, אך אלו עומדים שעות ארוכות מובטלים מעבודה וזאת כי קופות החולים מעדיפות, כתמיד, לחסוך על גב המטופלים שלהם ולא לשלם לבתי החולים הממשלתיים על השימוש במכונים. זול וקל יותר לשלוח את המטופלים למשאית דימות חבוטה בחניית בית חולים באמצע הלילה. ומשרד הבריאות? הוא לא פוצה פה, לא מתערב, לא משפיע ולא מנסה לשנות את המשוואה הממיתה הגורסת כי 'לטפל בחולים בפריפריה עולה לנו יותר. עדיף שימותו או שיכאבו אבל לא יצעקו בקול'.

בית החולים זיו בצפת. מספיק לחסוך על גב המטופלים (צילום: אנצ'ו ג'וש, ג'יני)

לאורך השנה שחלפה נדמה כי אין בית בישראל שלא נחשף לנתונים הקשים על פערי הרפואה והבריאות בצפון. הנושא פתח מהדורות חדשות בטלוויזיה, עמודים שלמים בעיתונים ואינספור 'התראות' חדשותיות באתרי האינטרנט. ועדיין נדמה כי למרות הכול, אף אחד בדרגים הגבוהים לא מצא לנכון להודות במציאות הקשה ולהתגייס עם דיוויזיות וכוחות חי"ר רפואיים מהטובים ביותר לצד תקציבים מותאמים, כדי להילחם במחלה שהורגת – מחלת הפערים.

משרד הבריאות ושליחיו, ביום כיפורים זה ועד יום כיפורים הבא יש לכם שנה שלמה לתקן ולחזור בתשובה. שנה שלמה לעצור את העולם ואולי גם לנסות ולהקשיב לשאולי, הדמות המשעשעת והמקאברית של התוכנית 'ארץ נהדרת' ולאסוף את כל הרופאים, היועצים, המנכ"ל, השר, מנהלי בתי החולים בצפון, נציגי ארגוני הסביבה וכל מי שצריך, ותמצאו פתרון למשבר הבריאות בפריפריה כי החיים שלנו פשוט שווים יותר.

בית החולים זיו בצפת. מספיק לחסוך על גב המטופלים ( )

ההתבטאויות שהשמיע הרב יגאל לוינשטיין נגד גיוס נשים דתיות לצה"ל היו קשות וחריפות. אמירות שלא היו ניתנות לעיכול בקלות. "אסור להסכים לזה, כל מערכת הערכים שלהן תשתבש", אמר הרב במהלך שיעור שהעביר לתלמידי המכינה.

הדברים עוררו מחלוקת, והביקורת שהוא השמיע נגד בנות לוחמות, זכו לדיון רחב ודרישה של משרד הביטחון לזמן את ראשי המכינה בעלי לשימוע, ולדרוש להפסיק את פעילותו במקום. הרב לוינשטיין טעה בדברים שאמר ובבחירת המילים שלו במהלך השיעור.

הרב לוינשטיין על גיוס נשים דתיות לצה"ל

צילום: ערוץ היוטיוב מכינת עצם בית מדרש וירטואלי

הוא עורר זעם עוד לפני כן, כאשר התבטא בחריפות נגד חברי הקהילה הגאה בשיעור אחר, והדברים שאמר על הבנות הדתיות והלוחמות רק הוסיפו שמן למדורה. בדיעבד, הוא הודה שהיה עליו לנהוג אחרת, וגם ידע להביע חרטה על כך. "מתנצל על הסגנון, אך לא על השקפת עולמי",אמר בראיון ובמכתב לחניכיו ציין כי הוא "מתנצל על הזלזול בבנות הלוחמות".

אבל עדיין, נראה שתגובת משרד הביטחון ולשכת השר אביגדור ליברמן, קצת הרחיקה לכת. במסגרת שימוע רצו להטיל סנקציות שונות על המכינה עד כדי הוצאת מסלול ההסדר ממנו. חוות דעת משפטית מנעה את המהלך הזה, ואפשר לומר שהועילה לפרשייה כי מנעה ענישה לא פרופורציונאלית ומיותרת. גם אם אמר דברים קשים נגד שירות של בנות דתיות ושירות לוחמות, וגם אם התבטא נגד הקהילה הגאה, במערכת הביטחון היו צריכים לקחת אוויר ולא להסתער קדימה. היה עליהם לזכור כי המכינה בעלי בכלל, והרב לוינשטיין בפרט, שלחו ושולחים לצה"ל את מיטב החיילים והמפקדים.

אמנם לנופף בחללים ובחדרי זיכרון זה לא דבר חביב עליי כל כך, אבל בכל זאת התמונות שתלויות על הקיר במכינה בעלי לזכר הבוגרים שנפלו במערכות ישראל מעידות במה מאמין באמת הרב לוינשטיין. רועי קליין ז"ל, גיבור ישראל, שהציל את חייליו בלבנון השנייה, הדר גולדין ז"ל, שנהרג ושרידיו נמצאים בידי חמאס, הם רק שתי דוגמאות.

לצד האמירות מעוררות המחלוקת שהשמיע, גם הזכויות של הרב לוינשטיין היו צריכות להיות מוטלות על כף המאזניים במקרה הזה. גם אם שגה וטעה, והתבטא בצורה שלא מקובלת על ספקי תקציב המכינה, נכון היה לצנן את הרוח ולא להגביר את האש שהייתה גבוהה ממילא.

שר הביטחון, אנשי משרדו והמערכת, לא צריכים להסכים עם הדברים שאמר ועם הגיבוי שקיבל מהמכינה בעלי. הם יכולים וצריכים לגנות אמירות כאלו, אבל הסנקציות שרצו להטיל, והדרישה להתנער מהרב לוינשטיין הייתה קיצונית קצת. בערב יום הכיפורים, זו הזדמנות טובה עבורם לבקש לעשות חשבון נפש.

בית החולים זיו בצפת. מספיק לחסוך על גב המטופלים ( )

משטרת ישראל צריכה לבקש סליחה מציבור הנהגים על כך שהיא מאפשרת בשבועות האחרונים לנכים לחסום כבישים ובכך גורמת לנהגים לעמוד שעות בפקקי ענק. מבלי להיכנס לשאלה האם מאבק הנכים להעלאת הקצבאות צודק או לא, במדינת חוק לא ניתן לאפשר לאוכלוסייה כלשהי, גם אם יש כלפיה סימפטיה וחמלה, לחסום כבישים ולשבש את מרקם החיים.

במדינת ישראל המשטרה אמונה על אכיפת החוק והיא זו שאמורה וצריכה למנוע חסימות כבישים. אך מה היא עושה כאשר מדובר במאבק הנכים? היא לא מונעת מהם לחסום כבישים מרכזיים ובכך בעצם נותנת להם רישיון לשבש את החיים במדינה. זוהי התנהלות פופוליסטית של ארגון שחושש, שיצלמו את שוטריו אוכפים את החוק מול הנכים ויקרינו זאת בערוצי התקשורת. אסור שאלה יהיו שיקוליה של משטרת ישראל.

הנכים חוסמים את כביש 1 (צילום: יוסי זליגר)

כאשר מדובר באוכלוסיות אחרות, ראינו שהמשטרה לא מתנהגת בכפפות של משי כפי שהיא נוהגת מול פעילי מאבק הנכים. רק לפני כשבועיים הפגינו חרדים בירושלים נגד מעצרו של נכד האדמו"ר מחסידות תולדות אברהם, בשל התחמקות משירות צבאי. המפגינים חסמו את הכביש והשוטרים בתגובה נקטו באלימות קשה, כולל דריסת מפגינים על ידי פרשים על סוסים.

לא שחלילה צריך לנקוט באלימות נגד פעילי מאבק הנכים או נגד כל מפגינים אחרים, אך בהחלט יש צורך לאכוף את החוק ולפנות אותם מהכביש, כן, גם אם החוסמים הם נכים. בסך הכול מדובר בכמה פעילים בודדים – זו לא משימה בלתי אפשרית. אך מה עשתה המשטרה עד עתה? שוטריה עמדו מנגד והביטו בפעילי מאבק הנכים חוסמים את הכבישים מבלי לנקוף אצבע. לפני כמה ימים הודיעה המשטרה, כי לא תאפשר יותר חסימות כבישים. אך למחרת היא אפשרה להם שוב לחסום כבישים ובסך הכל נרשם דו"ח על סך 500 שקלים לפעיל אחד בגין הפרעה לתנועה. ככה לא אוכפים חוק.

המפכ"ל אלשיך. איפה ואיפה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לאחר התמונות הקשות של אלימות השוטרים בהפגנת החרדים בירושלים אמר רנ"צ רוני אלשיך, כי "אין אכיפת חוק שנראית יפה". יחד עם זאת, הוא הסביר, זהו תפקידה של המשטרה. המפכ"ל צודק, למשטרה יש סמכות חוקית להפעיל כוח סביר, כדי למנוע חסימות כבישים וזה תמיד ייראה לא טוב. אך הוא לא הסביר למה המשטרה עושה איפה ואיפה בין אוכלוסיות ומאפשרת לנכים לשבש את החיים בעוד אוכלוסיות אחרות החוסמות כבישים מרגישות את נחת זרועה.

גם אם פינוי פעילי מאבק הנכים מהכביש לא ייראה יפה, הרי שזהו תפקידה ואף חובתה של המשטרה כלפי הציבור. אין ספק, שהמשטרה והעומד בראשה צריכים לעשות חשבון נפש בעניין הזה ולבקש סליחה ומחילה מציבור הנהגים ומבני משפחותיהם.

המפכ"ל אלשיך. איפה ואיפה ( )

שנת תשע"ז של ש"ס באה אל קצה באקורד סיום צורם במיוחד. לא החקירות של היו"ר דרעי ולא התבוסות בנושאי דת ומדינה מול בג"ץ הם אלו שעיצבו את המשך דרכה המקרטעת ממילא, כי אם התפטרותו של הח"כ לשעבר יצחק גואטה. אחרי שהמפלגה החבוטה איבדה בקדנציות קודמות את אלי ישי וחיים אמסלם שסימלו את העממיות המפלגתית, בא גואטה וסגר את הדלת באופן כמעט סופי בפני המצביעים המזרחיים-מסורתיים של ש"ס.

35 שנה אחרי היווסדה, ראשי ש"ס הנוכחיים ("התאחדות הספרדים שומרי התורה", להזכירם) צריכים לבקש סליחה מהקהל שבנה את המפלגה ובעיקר העלה אותם אל קדמת הבמה הציבורית. מי שבחר להראות לגואטה את הדרך החוצה בבוטות, כאשר כל חטאו היה שהעז להראות את פרצופו לפני שנתיים! בחתונה להט"בית של אחיינו, צריך להתבייש. ראשי ש"ס לא חטאו רק לגואטה, הם חטאו לציבור שלם שמצביע להם ושם את המשפחה כערך עליון.

יו"ר הכנסת אדלשטיין חותם על מכתב ההתפטרות של ח"כ גואטה מהכנסת. איבדו את המצביעים (צילום: ערן סידיס)

לא סתם ניסו חלק מחברי הכנסת היותר מתונים של המפלגה להניא את גואטה מהתפטרותו. מדובר באדם חרדי, משפחתי, ישר, שביקש לכבד את אחותו בעצם נוכחותו באירוע. הוא לא קידש את הזוג ולא עמד אח"כ על הדוכן במליאה בדרישה שיושוו זכויותיהם של הזוגות החד מיניים לאלתר. אבל אחרי ההשפלה שספג מרבני המפלגה וראשיה, לא פלא שהוא בחר ללכת.

ההצגה על חשבונו של גואטה העבירה מסר חד לציבור המזרחי-מסורתי, שגם ככה החל לזלוג מהמפלגה בשנים האחרונות ויעידו על כך המנדטים בקלפי: 'אתם לא רצויים כאן'. בשדרות, עיר הולדתי, שלטי הרב עובדיה יוסף כיכבו בכל מערכת בחירות בסמוך לקלפיות ונציגי המפלגה ידעו טוב טוב לחזר אחרי הקשישות המסורתיות כדי לקושש קולות. זה עבד להם נהדר. משפחות רבות ומבוגרים שעשו קידוש בערב שבת ואח"כ הדליקו טלוויזיה שלשלו את הפתק של ש"ס בקלפי כי הם האמינו במפלגה המזרחית-דתית שתייצג אותם בכנסת.

אבל השנה המפלגה והעומד בראשה הרוויחו ביושר את הפרידה מהציבור הזה שלנצח יעדיף את המשפחה שלו על פני נבחרי הציבור שלו. אז ש"ס, ערב יום הכיפורים, זה הזמן לבקש סליחה. סליחה על זה שבמקום להיות מפלגה מזרחית-מסורתית-חרדית בחרתם להידמות למפלגה האשכנזית הסמוכה "יהדות התורה" ולהציע סתם עוד מאותו דבר. סליחה על שבחרתם לקדם מראית עין של הקפדה על ההלכה כביכול, במקום להצניע את המקרה ולהתקדם. סליחה על שבזתם לערכים המקודשים של הציבור שמצביע לכם בקלפי וכנראה לא תקבלו אותם בפעם הבאה. סליחה, והגיע הזמן להחזיר עטרה ליושנה.

יו"ר הכנסת אדלשטיין חותם על מכתב ההתפטרות של ח"כ גואטה מהכנסת. איבדו את המצביעים ( )

"נתניהו החליט להפקיר את מדינת ישראל בקרב הקשה בזירה הבינלאומית"; "רה"מ מעדיף את האינטרס האישי שלו במרכז הליכוד על פני האינטרסים הביטחוניים של ישראל";"אני מנסה למצוא פרור אחד של הגיון ומחשבה תחילה במינוי הזה","פיל בחנות חרסינה" – אלו מעט מבין התגובות שהשמיעו חברי כנסת מן האופוזיציה לפני כשנתיים, לאחר ההחלטה שקיבל נתניהו מתוקף סמכותו כרה"מ הנבחר של מדינת ישראל.

מי שקורא את הדברים הקשים מבלי להכיר את ההקשר עלול לחשוב כי נתניהו החליט לפתע לפתוח במלחמה מול אומות העולם או לפחות מינה את הכלבה קאיה לתפקיד רם מעלה כלשהוא. מה היה חטאו? מינוי דני דנון לשגריר ישראל באו"ם.

דני דנון מנהל את העצרת בעת נאום נתניהו באו"ם. הצלחה (צילום: AFP)

על אף קיתונות הבוז והלעג שספג בעת מינויו, בשנתיים שחלפו מאז, הספיק דנון בעמל רב לקיים מספר רב של אירועי תמיכה בישראל במסגרת הארגון, להביא לארץ את שני מזכירי האו"ם האחרונים, ליצור שיתוף פעולה פורה עם השגרירה האמריקאית ניקי היילי שמטרתו לשנות את הרוח האנטי-ישראלית שנושבת באו"ם, ובאופן כללי לחזק מאוד את מעמדה של ישראל בתוך סביבה עבודה עוינת ולא פשוטה.

דנון אף הגדיל לעשות, למגינת ליבם של מבקריו הרבים, ונבחר בקיץ שעבר לעמוד בראשות ועדת המשפט של האו"ם – הישראלי הראשון שזכה לכבוד כזה, וחתם את השנה האחרונה במינוי לסגן הנשיא העצרת הכללית, ובתפקידו זה ניהל את הישיבה שבה נאם ראש הממשלה נתניהו.

דני דנון וניקי היילי בעת ביקור במנהרת טרור סמוך לכרם שלום. שיתוף פעולה (צילום: Matty Stern/U.S. Embassy Tel aviv)

עם ההישגים הללו אי אפשר להתווכח. הבחירה בדנון כשגריר הייתה מוצלחת והוכיחה את עצמה כהחלטה נבונה של נתניהו, בוודאי לאור נבואות הזעם שהושמעו מצד חבריו לשעבר לספסלי הכנסת. לפני יום כיפור נשאלת השאלה: מדוע אותם מקטרגים, שידעו לפזר הצהרות בומבסטיות בעבר, כעת ממלאים את פיהם מים כאשר הם חוזים בהצלחתו המסחררת של דנון? כנראה, כמו שאמר ח"כ יאיר לפיד לפני שנתיים, שבברירה בין טובת המדינה לנוחות הפוליטית, הם תמיד יבחרו באפשרות השנייה. זה הזמן לעשות חשבון נפש, למחול על הכבוד ולהודות: טעיתם.

דני דנון וניקי היילי בעת ביקור במנהרת טרור סמוך לכרם שלום. שיתוף פעולה ( )

רק בעוד שנים ארוכות הטבע והאדם יצליחו אולי לשקם מעט מהנזק שפגע בכולנו רק לפני כמעט שלושה חודשים ברשלנות אדירה­ובפגיעה אקולוגית בלתי נסלחת. במשרד להגנת הסביבה הודיעו בקול תרועה על פתיחת חקירה פלילית בעקבות האסון הסביבתי שגרמתם לו ונדמה כי דבר אחד לא שמענו מכם – בעלי חברת רותם אמפרט שבבעלות תאגיד הענק כי"ל (כימיקלים לישראל) – לא שמענו מכם 'סליחה'. לא נחשפנו להבעת חרטה ולא ראינו ניסיון כנה ואמיתי שלא לקחת עוד חלק ברשימה המפוקפקת של עשרת המפעלים המסכנים ביותר את הסביבה בישראל.

בסוף חודש יוני 2017 זרמו כ-100 אלף קוב של שפכים חומציים לנחל אשלים, זאת אחרי שאחד מהקירות של בריכות השפכים של מפעל רותם אמפרט נגב קרס בחלקו. בעקבות הקריסה זרמו השפכים ללא מפריע לאורכם של 20 קילומטר מערוץ הנחל, במה שנראה כאחד האסונות האקולוגים החמורים שפקדו את ישראל.

שפכים במאגר אשלים. צילום: אריה רוזנברג, רשות טבע והגנים

הדליפה השאירה אחריה שלוליות של שפכים חומציים שמילאו את הגבים, שבעת שיטפונות החורף מתמלאים במים ומהווים בית גידול ומקור למי שתייה לבעלי החיים באזור. פגרי שועלים, יעלים, ציפורים קטנות ולטאות היו העדות האילמת לחיים שנפגעו באירוע הקשה. שלא נדבר על אלפי המטיילים שמאז לא יכולים לפקוד את האזור שנדמה כאילו הגיהנום השתלט עליו.

השבוע, ימים ספורים לפני יום הכיפורים, עברנו רשמית לעונת הסתיו. אין אחד שלא מתרגש לקראת הפריחה המלבלבת הקרובה לבוא, המים שישטפו את העולם מכל האבק והפיח של הקיץ והקור שיצנן מעט את האוויר. אבל לנחל אשלים החורף הקרב ובא רק עלול להמית אסון גדול יותר. מי הגשמים שימלאו את הבריכות בנחל במהלך החורף הקרוב צפויים להציף מחדש את הזיהום הרב שנותר בקרקע ולסכן את חיות הבר באזור. הם אף עלולים לחלחל אל מי התהום ולזהם אותם בריכוזים גבוהים מאוד של חומצה פלואורית ומתכות כבדות ורעילות כמו קדמיום ועוד.

מאמצים למנוע את התפשטות הזיהום בנחל (צילום: עודד נצר, המשרד להגנת הסביבה)

נכון, מיד לאחר האירוע הקשה נאלצתם להשקיע הון רב בתכנון חלופות לבריכה שקרסה ומציאת פתרונות למניעת הישנות מקרים דומים בעתיד, אבל נדמה שמשהו בתרבות שלנו, של כולנו כאן בישראל, מאפשר להעלים עין, לזלזל ולהתעלם מסימני אזהרה שעלולים להביא לתוצאות הרות אסון. צריך לעשות לזה סוף. בערב יום הכיפורים הזה, הטבע ואנחנו כבר לא זקוקים לסליחה שלכם אלא להחלטה אמיצה לעשות הכול כדי שבכיפורים הבא תעמדו מולנו נקיים יותר, סביבתיים יותר והרסניים לסביבה פחות.

מאמצים למנוע את התפשטות הזיהום בנחל ( )

נושא ההטרדות המיניות הוא מהמדוברים ביותר בשנים האחרונות, אולם לצד זאת, הכי פחות מטופל. אנשי צבא, בכירי משטרה ואנשי חינוך ותרבות שהורשעו בהטרדה, קיבלו עונשים מזעריים וממשיכים לחיות את חייהם ברוגע ובראש מורם. אז נכון שלכאורה ישנה מודעות בשנים האחרונות לנושא, אך לכאורה בלבד. אלפי נשים שחוו הטרדה וראו את תוצאות המשפט ותגובת החברה מוותרות על הזכות להתלונן ונאלצות לשמוע הערות כגון "היום כבר אי אפשר אפילו להחמיא למישהי מבלי שתתלונן".

ההפגנה נגד ההטרדות באוניברסיטת בן גוריון (צילום: ניקי גוטמן)

אוניברסיטת בן גוריון בנגב היא מיקרוקוסמוס של המציאות העגומה. בחודש מאי האחרון כ-200 סטודנטים וסטודנטיות הפגינו ברחבת המוסד האקדמי נגד ההנהלה כמחאה על כך שהיא משתיקה לטענתם את נושא ההטרדות המיניות. "המצב כאן לא בריא", הם קראו נגד הנשיאה, פרופ' רבקה כרמי ובכירי האוניברסיטה, בעקבות העונש הקל שנגזר על דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה לשעבר, אשר בית הדין המשמעתי הרשיע אותו בהטרדה מינית של סטודנטית וגזר עליו נזיפה בלבד.

המקרה של הדיקן בדימוס לא היה היחיד. חמש נשים התלוננו נגד פרופ' נוסף, שלטענתן הטריד אותן, אולם בית הדין המשמעתי של האוני' קבע שלא הייתה הטרדה מינית. הן ערערו, ובית הדין לערעורים זיכה אותו שוב מההאשמה שהטריד מינית, אך הרשיע אותו בהתנהגות בלתי הולמת. העונש שנגזר עליו: השעיה ונזיפה פומבית.

פרופ' רבקה כרמי. חשבון נפש (צילום: יהודה לחיאני)

חוסר שקיפות, תקנון לקוי, שבין השאר מאפשר לקולגות לשפוט את חבריהם ועונשים קלים מדי, מרתיעים סטודנטיות רבות מלהתלונן. אני מכירה באופן אישי סטודנטיות שחשו מוטרדות, התלוננו ונתקלו לטענתן בהתנכלויות מצד אנשי הסגל וההנהלה. חלקן עזבו את האוניברסיטה ועד היום הן חוששות לדבר, וחלקן החליטו לנקוט בצעדים אחרים.

המשותף לכולן הוא שהן הגיעו ללמוד באוניברסיטה שנשאה על דגלה את המאבק למען קידום מעמד האישה. שבראשה עומדת נשיאה שבשנת 2011 כיהנה כיו"ר הוועדה לקידום וייצוג נשים במוסדות להשכלה גבוהה של המל"ג ואף הקימה ועדה שעסקה בשיפור הקידום של נשים באקדמיה. הן חשבו שבמוסד היוקרתי הזה הן יהיו בטוחות.

על הטרדות גלויות ועל אלו שלא, אשר ביצעו לכאורה בכירים באוניברסיטה היחידה בדרום, צריכה הנהלת המוסד ללימודים גבוהים לבצע חשבון נפש, שכן מעבר לאספקת תארים אקדמיים, תפקידה מחייב להוות דוגמא לחברה וכן, גם לשאת באחריות.

פרופ' רבקה כרמי. חשבון נפש ( )

לכבוד אנשי המשרד לקליטת העלייה. אני מקווה שהשנה האחרונה היטיבה עמכם, וכי אתם מרגישים סיפוק בעבודתכם. אך בעיניי עליכם להתנצל בפני יהודי צרפת, אלה שחושבים לעלות, אלה שעלו וגם אלה שעלו וחזרו לאירופה בעקבות חוסר הקליטה בישראל.

כל כך הרבה שנים שבראש המשרד עומדת השרה סופה לנדבר בתפקיד הזה, ומבטיחה הבטחות, כגון תכנית "צרפת תחילה", שהייתה אמורה לגרום למהפך בעולם העלייה לישראל ממדינה שהייתה בתקופה מדממת וקשה. אך זה פשוט לא באמת קרה. את רוב התקציבים שלכם אתם מפנים, בצורה מתוחכמת אמנם, לעולים מברית המועצות לשעבר. וזה בסדר, גם הם זקוקים לסל עלייה ומעטפת.

העניין, שהייתה לנו כאן הזמנות פז, להעלות מידי שנה עשרות אלפי יהודים מצרפת שמתים להגיע לישראל. שהם יהודים ציוניים, שישרתו בצה"ל, שיהיו חלק מהכלכלה, והשרה, שמחויבת לבוחרים שלך, החליטה לעבוד כנראה רק בשבילם.

עולים חדשים מצרפת נוחתים בנתב"ג. שכחתם אותם (צילום: AFP)

יש הרבה סטיגמות על העולים מצרפת: שהם עשירים, רועשים, אולי לפעמים קצת בוטים, אך אני פוגש מידי יום ביומו אנשים חדורי אידיאליים ואהבת הארץ, אשר רוצים לגדל את משפחותיהם בישראל. אז למה אי אפשר לתקצב אותם אחרת? למה אי אפשר להקל עליהם בקליטתם?

כמעט ואין שבוע בלי שאני שומע על עולה כזה או אחר שנתקל בביורוקרטיות קשות, שגורמות לחלקם אף לחיות כאן ללא תעסוקה. אחיות שעלו מצרפת אינן יכולות לעבוד בישראל, רופאים מסוגים שונים או מתמחים שרוצים לעלות נתקלים במשרד בריאות, שמקשה עליהם או לא מאפשר להם בכלל לעסוק בתחום שלהם.

זה כואב, מבאס. הרי מדי שנה בשנים האחרונות אנחנו חוזרים אחורה במספרי העולים מצרפת. גל העלייה הזה מזמן מאחורינו, אך זה עוד לא מאוחר מידי. צריך לדאוג לאלה שעלו, רבים מהם במצב לא פשוט בכלל: כלכלי, אישי ולעיתים אף פסיכולוגי. עלינו לחבק אותם, להניח לפניהם שטיח אדום ולהגיד: "תודה שבאתם, נעשה הכל כדי שתרגישו כאן בבית". זה נשמע כמו קלישאה, ואולי נשמע פשוט, אבל זה לא. צריך כאן הרבה מאוד השקעה, ולצערי, משרד הקליטה והעומדת בראשו, לא ראיתי אתכם עושים את המאמץ המיוחל. גמר עלייה טובה.

עולים חדשים מצרפת נוחתים בנתב"ג. שכחתם אותם ( )

אחרי עשרות שנים של כשרות קלוקלת, של משגיחים מושחתים ושל התנהלות בעייתית מצד הרבנות הראשית, קבעו שופטי בג"ץ כי כל עסק יוכל להציג כשרות בדרכו. המשמעות היא שאסור לכתוב את המילה 'כשר', אך מותר להצהיר על כך שהמוצרים וההתנהלות הינם תחת פיקוח והשגחה. למרות הביקורת הברורה, נראה שברבנות לא למדו את המסר, ו"הנקמה" לא איחרה לבוא – בשבוע האחרון קנסה הרבנות מסעדה שהחזיקה בתעודת כשרות אלטרנטיבית וטענה כי מדובר בהונאה בכשרות.

גם אחרי עשרות שנים ולאחר הבטחות חוזרות ונשנות לרפורמות, נדמה כאילו שום דבר לא השתנה ככל שמדובר בהתנהלות הרבנות הראשית. הרב דוד לאו אמנם הביא עמו רוח של שינוי והבטחה לרפורמה בתחום הכשרות, אך בינתיים זה לא קורה ולציבור הרחב נמאס. כמו בתחום הסלולר והטלוויזיה – גם כאן הישראלים רוצים נגישות, תחרות ושירות משופר.

תעודות כשרות. הציבור רוצה מגוון (צילום: מירי צחי)

חילונים ודתיים כאחד רוצים מגוון כשרויות, שמותרות באופן מלא על פי ההלכה. לא מדובר בהונאה כלשהי, אלא בכשרות אמיתית, צודקת, שתאפשר הנחות במחירים לצד הקפדה על ההלכה. על הרבנות לדורותיה לבקש סליחה מהציבור. לא על בעיה פרטנית כלשהי, לא על תקלה ספציפית, אלא על התנהלות רבת שנים שפגעה באופן אנוש בציבור שומרי הכשרות בישראל. על כך שלמרות ההתראות ועומדים בשער שביקשו לשנות ולשפר את המערכת, היא העדיפה להשאיר את בסיס הכוח בידיה.

אך לא מאוחר. עתה ניצבים אנשי הרבנות הראשית בפני החלטה חלוטה של בג"ץ ועליהם להחליט אם פניהם לשיפור השירות והכשרות או שמא הם מעדיפים לתת לגורמים עלומים ובעייתיים להיכנס לתחום שמשפיע על כל אדם מסורתי, דתי וחרדי בישראל. האם כעת הם יובילו רפורמה אמיתית בכשרות, יאפשרו תחרות בתחום וישפרו באופן דרמטי את איכות המשגיחים, שחלק מהם מייצג את הצד החולה של המערכת, או שימשיכו לשמר את המונופול, וכפועל יוצא להרחיק את הלבבות.

נושאים קשורים: