זהו. הוא עשה את זה. יממה אחרי משאל העם לעצמאות הכריז נשיא כורדיסטן, מסעוד ברזאני, על ניצחון. מאה שנות מאבק התכנסו ליממה אחת. ארבעה מיליון איש, כשמונים אחוז מבעלי זכות הבחירה, הצביעו בעד עצמאות כורדיסטן. בהודעה בטלוויזיה קרא ברזני לראש ממשלת עיראק, חיידר אל-עבאדי, לכבד את תוצאות משאל העם ולפתוח עמו במשא ומתן.

אבל בבגדד לא היה השבוע מי שיקשיב לו. גם לא באנקרה או טהרן. בשעה שבארביל עוד רקדו ברחובות, שיכורים ולא מיין, כבר החלו להגיע איומים מכל עבר. האולטימטום הראשון הגיע מבגדד, עם דרישה להעביר לידיה תוך שלושה ימים את השליטה בשדות התעופה הבינלאומיים בארביל ובסולימניה. האולטימטום תם היום.

גם טורקיה ואיראן, החוששות מפני התעוררות המיעוטים הכורדים בשטחן, לא בזבזו זמן. טהרן הודיעה כי לבקשת בגדד היא מפסיקה לאלתר את טיסותיה לכורדיסטן. עוד קודם לכן החלו האיראנים לשנע כוחות והכריזו על תרגיל צבאי סמוך לגבול עם כורדיסטן. גם הרמטכ"ל האיראני תרם את חלקו לבעירה, כשכינה את משאל העם לעצמאות כורדיסטן "מזימה ציונית להקמת ישראל שנייה באזור".

אבל הכוכב הראשי במופע האימים השבוע היה נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, שלא הסתיר את חרונו בעקבות המהלך הכורדי. תחילה הבטיח לחנוק אותם כלכלית, ואחר כך גם להרעיב אותם. "כשנסגור את ברזי הנפט ייעלמו כל הכנסותיהם, וכאשר המשאיות שלנו יפסיקו להגיע לצפון עיראק הם יישארו ללא מזון", איים. ארדואן כיוון לחולשתה העיקרית של כורדיסטן, בהיותה נטולת מוצא לים ותלויה לחלוטין בשכנותיה בכל הקשור ליציאת וכניסת סחורות ואנשים. גם אם כורדיסטן היא שחקנית אזורית חשובה בתחום ייצוא הנפט, היא תלויה לחלוטין בטורקיה להעברת נפט וגז בשטחה כדי למכור אותו הלאה.

אבל לפרץ הזעם של הנשיא הטורקי יש גם פן אישי מאוד. כבר שנים מנהלים ברזאני וארדואן דיאלוג אישי ופוליטי מתמשך. בין השניים נוצרו יחסי קרבה שהצמיחו גם שיתוף פעולה כלכלי עמוק, כאשר כיום פועלות בכורדיסטן כאלף חברות טורקיות. לפני שנתיים אף נחנך הצינור המוביל נפט מכורדיסטן, עובר בשטח טורקיה, מגיע לנמל ג'ייהאן ומיוצא הלאה. הצינור הזה מהווה בסיס להיתכנות העצמאות הפוליטית והכלכלית של המדינה שבדרך. על פי דיווחים בחו"ל הלקוחה הראשונה הייתה מדינת ישראל, שקנתה מהכורדים כמות אדירה של נפט המשתווה לתצרוכת השנתית שלה.

לא פלא שארדואן, הידוע במזגו החם, רתח. לא פעם כי אם פעמיים. פעם אחת על מה שכינה בגידה, בעקבות החלטתו של ברזני לקיים את משאל העם. פעם שנייה למראה תמונות דגלי ישראל המתנופפים בים דגלי כורדיסטן החופשית. "כשנטיל עליהם סנקציות ולא יישאר להם אף מקור הכנסה, שילכו לישראל", אמר ארדואן הנעלב. "נראה אז מה היא יכולה לתת להם". אבל ארדואן כמו ארדואן לא עצר כאן, ואיים בהקפאת תהליך הפיוס בין טורקיה לישראל שהותנע ביוני אשתקד. לא בטוח שמישהו כאן עצר את נשימתו. למעט אולי אותם ישראלים שהזמינו מקומות לחופשת סוכות הקרובה בקפריסין הטורקית.

הכוכב הראשי במופע האימים, ארדואן. (צילום: AP)

השאלה היא עד כמה אמיתית ההתלהמות הטורקית. ארדואן לא ירצה לפגוע בכל אותן חברות טורקיות הפועלות בכורדיסטן. לאורך זמן, חרם טורקי על כורדיסטן יפעל בעיקר לטובת יריבתה האזורית הגדולה, איראן. בעוד שטורקיה תפסיד הכנסות עתק, איראן תשלח בכורדיסטן את המיליציות השיעיות ורק תחזק עוד את אחיזתה בבגדד.

כל החישובים הללו נבדקו ונשקלו בראשו של ברזאני. היו לו שנים להרהר במשאל העם, להפוך בו ולחקור את כל המהלכים האפשריים של יריבותיו העיקריות: עיראק, איראן וטורקיה. הוא נמצא עכשיו בעמדה שהתכונן לה זמן רב. זו של אמן שחמט בודד, המתמודד במקביל מול שלוש שחקניות-על. הניסיון מראה שהסיכויים לנצח לבד קלושים. לכן, את המהלך המנצח עשה הזקן כבר לפני חודשים כשהחליט לצרף אליו שחקן חיזוק משמעותי: נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

בשנה האחרונה חתמה ממשלת כורדיסטן עם "רוסנפט", חברת הדגל הרוסית הלאומית, על סדרה של עסקאות נפט וגז בסך כולל של 4 מיליארד דולר. בשבוע שעבר, בעיתוי שאי אפשר להתעלם ממשמעותו, הודיעה רוסנפט כי חתמה עם ממשלת כורדיסטן על עסקה נוספת בסך מיליארד דולר להנחת צינור גז לאספקה מקומית, ובהמשך גם לייצוא. הצפי הוא שכבר ב-2019 יזרום הנפט בצינור החדש לטורקיה וממנה לאירופה.

משמעות המהלך היא שברזאני, שבמשך שנים ארוכות נשען על תמיכת ארה"ב, הגיע כנראה למסקנה כי אמריקה היא משענת קנה רצוץ. נכון, הייתה זו וושינגטון שסיפקה לכורדים הגנה אווירית בעידן סדאם חוסיין, ואפשרה לאוטונומיה הכורדית להתפתח ולפרוח למה שהיא היום. לכן, אך טבעי היה לכורדים לחבור לכוחות הקואליציה הבינלאומית למלחמה בדאעש, בראשות ארה"ב. בדיעבד היו אלה כוחות פשמרגה הכורדים שהעניקו בדמם לקואליציה את המנוף להבסת המדינה האסלאמית.

הגיע כנראה למסקנה כי אמריקה היא משענת קנה רצוץ, בראזני. (צילום: EPA)

אולם לפני שנתיים התמונה נראתה עגומה למדי. חברות אמריקאיות שהגיעו לכורדיסטן בחיפוש אחר נפט החלו לצאת ממנה בזו אחר זו. בהן גם אקסון-מובייל שבראשה עמד אז רקס טילרסון, מזכיר המדינה הנוכחי. ההשקעות האמריקאיות, שאמורות היו להבטיח את עתידה של המדינה שבדרך, גוועו. כורדיסטן נכנסה לסחרור. למרות זאת הצליחו הכורדים להחזיק את הראש מעל המים, ועל הדרך גם קלטו שני מיליון פליטים מסוריה. כפול מגרמניה, אם רוצים לערוך השוואות אירוניות משהו.

ואז התהפך הגלגל. המדינה האסלאמית החלה להתפרק. זו הייתה הנקודה שבה הבין ברזני כי המזרח התיכון משתנה, ושהרגע להכריז על משאל עם לעצמאות קרב. אולם כשהגיע הרגע לקטוף את התמורה, מצא ברזני את עצמו בוואקום. התמיכה האמריקאית המיוחלת לא הגיעה. לא מאובמה, גם לא מטראמפ. בשבוע שעבר, כשהיה ברור שאין לברזני דרך לסגת מבלי לאבד את מעמדו כאבי האומה הכורדית, עדיין ניסו האמריקאים לשכנעו לסגת ממשאל העם.

המרוויח הגדול. פוטין. (צילום: AP)

הרוסים, לעומת זאת, היו הרבה יותר מתוחכמים. לאט אבל בטוח הם החלו בשנתיים האחרונות למלא במרץ את הוואקום שיצרה מדיניות הדמדומים האמריקאית במזרח התיכון. תחילה בסוריה, וכעת בכורדיסטן. גם הדיאלוג שניהלו הרוסים עד כה היה הרבה יותר מעודן. מצד אחד, אמרו, אנו תומכים בשלמותה של עיראק, מצד שני הביעו הבנה לשאיפות הכורדיות. ההשקעה בגובה 4 מיליארד דולר תומכת גם בטורקיה, משום שהנפט לאירופה וליעדים אחרים צפוי לזרום דרכה. מה שמבטיח שהצגת הזעם של ארדואן תתפוגג עם הזמן.

לכן, גם אם המנצח הגדול השבוע הוא העם הכורדי, המרוויח הגדול הוא פוטין שהולך ומבסס את אחיזתו במזרח התיכון, לא רק צבאית אלא גם כלכלית. על הכוונת הרוסית לא רק הנפט בכורדיסטן העיראקית, אלא גם שדות הנפט הכורדיים בחבל דיר א-זור שבסוריה. וזה מבלי לדבר על ההבטחה של מרבצי הגז של סוריה בים התיכון, המשיקים לשדות הגז של ישראל וקפריסין.

המוסד וה"מוסוס"

בכעסו השבוע אמר נשיא טורקיה כי התומכים היחידים בעצמאות הכורדית הן ישראל והמחתרת הכורדית שנואת נפשו, ה-PKK. זה לא מדויק. במדינות רבות יש הזדהות עממית רחבה עם השאיפה הכורדית לעצמאות, אף שאין תמיכה ממשלתית רשמית.

בתוך כל אלה יש עם אחד קטן שיש לו ממשלה אך אין לו מדינה. אלה הקטלונים, שחיים בקצה הצפון-מזרחי של ספרד ומונים כשבעה מיליון איש. חבל קטלוניה נחשב לעשיר ולמבוסס בספרד. לקטלונים שפה ותרבות ייחודיות, והיסטוריה של מאבקים שהובילו לאוטונומיה נרחבת. אולם הקטלונים, שחלק ניכר מכספי המיסים שלהם הולכים למימון חבלים עניים בספרד, רוצים יותר – זהות ומדיניות עצמאית. על פי הסקרים האחרונים רק מחצית מאזרחי קטלוניה תומכים בעצמאות, אולם יותר מ-70 אחוזים תומכים במשאל עם. השבוע אף בירכה הממשלה הקטלונית את הכורדים על ניצחונם במשאל העם.

ביום ראשון ילכו הקטלונים למשאל עם לעצמאות. (צילום: אי-פי)

ביום ראשון ילכו הקטלונים למשאל עם לעצמאות. אם זה תלוי בראש ממשלת ספרד, מריאנו ראחוי, זה לא יקרה. הממשלה הספרדית נואשת, אך נחושה לעצור את משאל העם. השבוע אף קיבלה החלטה להציב שוטרים בעמדות ההצבעה. בית המשפט הספרדי קבע כי המשאל מהווה הפרה של החוקה הספרדית, וכל מי שישתתף בו מסמכיו יוחרמו והוא יישפט כחשוד בסיוע לפשע.

במשך שבועות עסוקים המשטרה והשירות החשאי הספרדי באיתור והחרמת פתקי ההצבעה והקלפיות. אחד החשדות הוא כי פתקי ההצבעה שטרם אותרו הודפסו בישראל ויוגנבו פנימה לקטלוניה היום או מחר, כשהקלפיות יוצרו בסרביה. עם זאת, לטענת ממשלת ספרד כל האמצעים הלוגיסטיים הדרושים לביצוע משאל העם כבר נתפסו והוחרמו. "אנו יכולים לאשר כי לא תתקיים ביום ראשון הצבעה אפקטיבית בקטלוניה", הבהיר דובר הממשלה.

הראשון לדווח על "פתקי ההצבעה הישראליים" היה אתר התחקירים הספרדי 'קונפידנסיאל'. ביום שלישי שעבר חשף האתר כי על פי מקורות מודיעיניים מתנהל מרדף אחר פתקי הצבעה וקלפיות, והמשטרה הספרדית איתרה 10 מיליון פתקים. ואולם להערכת המשטרה מדובר בפיתיון שהוטמן לה בניסיון להסיט אותה מהמרדף אחרי הפתקים האמתיים. פתקי האמת נמצאים אי שם במדינה מחוץ לאיחוד האירופי, והם יוכנסו לקטלוניה ברגע האחרון דרך הים.

הרקע לחשדות נגד ישראל אינו ברור, אולם הנרטיב המקומי מדבר על קשרים סמויים ארוכי שנים בין ה"מוסוס", המשטרה הקטלונית המקומית, ובין המוסד. במיוחד על ניסיונות של ה"מוסוס" לשיתוף פעולה עם ישראל במלחמה בטרור, תחום השמור לרשויות הביטחון הלאומיות הספרדיות. לנרטיב הזה אין הוכחות, אך הוא התקבע חזק בתודעה הקטלונית. הוא מקבל חיזוק נוסף על רקע הקשרים ההיסטוריים, התרבותיים והכלכליים האמיצים בין הממשלה הקטלונית לממשלת ישראל. נשיאי קטלוניה ביקרו בעבר בישראל, התארחו בכנסת והתעניינו בדרכים להקמת מדינה עצמאית. אחד מהם, ג'ורדי פויול, אף הכריז על עצמו כציוני.

נושאים קשורים: