לפני חמישים שנה פרצה בסערה חטיבת הצנחנים, לאחר שחצתה דרך הר הבית, אל רחבת הכותל. עיני כל העם היהודי היו נשואות אל הרגע הזה; רגע לאומי מכונן, למאמינים ולא מאמינים כאחד. אולם הקיץ האחרון הראה שהחברה בישראל טרם השכילה להבין כי הכותל הוא אינו רק אתר פולחן דתי, אלא ליבו של העם היהודי ממש.

מתפללים בכותל (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

הכותל הוא אתר בעל משמעות היסטורית, רוחנית, תרבותית וחברתית לעם היהודי כולו. כך למשל, ביום רביעי שעבר, רבה הספרדי של ירושלים, הראשון לציון הרב שלמה עמאר, יצא במתקפה חריפה נגד הרפורמים בעקבות עתירתם לבג"צ בנוגע למתווה הכותל שיישומו הוקפא. לטענתו הרפורמים הם "יותר ממכחישי שואה", לא פחות.

כך, בהמשך למשבר הכותל, שהחל ב-25 ליוני, עתידה שנת תשע"ז להסתיים בתחושת אכזבה עמוקה עבור יהודים רבים ברחבי העולם. החברה הישראלית ומנהיגיה לא למדו דבר ממשבר הכותל האחרון, אשר עורר זעם רב בקרב מנהיגים יהודיים ברחבי העולם כלפי מדינת ישראל, והביאו לקריאות לנקיטת צעדים ותגובות חסרי תקדים, שכללו אף קריאות "להעניש" את ישראל באמצעות הפעלת לחץ פוליטי וכלכלי.

הרב הראשי שלמה עמאר (צילום ארכיון: פלאש 90 )

חודש אלול הוא המועד בלוח השנה היהודי לעריכת חשבון נפש: להתבונן אחורה, ולקבל על עצמך החלטות טובות לעתיד. עם סיומה של שנת תשע"ז, ראוי שאנו, החברה בישראל, נביט אחורה לא רק על השנה שחלפה, אלא על שנת היובל לניצחון במלחמת ששת הימים, אותה המלחמה שהשיבה את הכותל לידי העם היהודי שייחל לשוב אלפיים שנה. חשבון נפש לאומי זה צריך להעשות עם הפנים קדימה – לקראת ציון שנת השבעים להקמת המדינה היהודית. חמישים שנים אלו שינו את המדינה היהודית, את החברה הישראלית ואת ההיסטוריה היהודית כולה, והוסיפו לה רובד של מורכבות איתו אנו מתמודדים ביובל שחלף.

אולם היום מה שאיחד אותנו בעבר, מאיים להפריד בינינו. הכותל הופך להיות סלע מחלוקת, אתר המנקז אליו את הזעם והתסכול של יהודים רבים אשר מדינת ישראל – מדינת היהודים – אינה מכירה או מוקירה את יהדותם. בניגוד לישראל, בה הזרם האורתודוכסי הוא הגדול ביותר ושולט במוסדות המדינה, בקרב התפוצות הזרם הרפורמי הוא הגדול ביותר ואילו הזרמים האורתודוכסים קטנים מאוד, ומגיעים בהערכות המפליגות לפחות מ- 15% מקרב העם היהודי.

כיצד אמור לחוש יהודי כזה, כלפי מדינת היהודים, אשר אינה מכירה ביהדותו? כאשר המקום היחיד בעולם בו הוא או היא אינם יכולים להתפלל כפי אמונתם וכפי שחינכו אותם הוא דווקא הכותל? כאשר הם לא יכולים "להיספר" כבני העם היהודי למטרות נישואין?

יהודים אלו ממש הם אלו שאנו מצפים מהם להגן על ישראל והאינטרסים שלהם בקרב בעלת הברית החשובה ביותר שלנו – ארצות הברית. הם פוגשים ומתמודדים יום יום, בקמפוסים, במקומות העבודה, וברחוב עם הדה-לגיטימציה הבסיסית נגד ישראל, ומתמודדים איתה באומץ מתוך תחושת מעורבות ואחווה. ומה אנו עושים עבורם בתמורה? אומרים להם שהם גרועים ממכחישי שואה.

נערים מתפללים בכותל (צילום: AFP)

זכות קיומה של מדינת ישראל היא בכך שהיא מהווה בית לאומי לעם היהודי כולו, ולא רק ליהודים היושבים בציון. מעבר לכך, הכותל אינו נדל"ן של ממשלת ישראל, אלא אתר קדוש בעל משמעות לעם היהודי כולו. לכן השאלה כיצד נראה היום-יום באתר זה הוא שאלה שמעסיקה – וצריכה להעסיק – את היהודים כולם. הסדרי הניהול של המקום צריכים לשקף את התפיסה שיהודי התפוצות הם אחינו, על אף העובדה שרובם הגדול אינם אורתודוכסים.

משמעות הדבר ברמה הניהולית היא שהכותל צריך להיות מוסדר לטובת כל העם היהודי. כדי לשמור על מעמדו של הכותל בקרב העם היהודי כולו, גם בקרב הדורות הבאים, נדרש היום הסדר ניהולי חדש, שמכניס את העם היהודי כולו, בישראל ומחוצה לה, ל'עזרה' אחת ומאחדת. ההסדר החדש צריך להיות מנוהל יחד עם יהודי התפוצות וגם למענם. הסדר ניהולי נכון ובר-קיימא, שלא יותיר את הכותל למרמס לרגלי הסדרים פוליטיים כאלו ואחרים, יכול לקיים בנו את אחד מעשרת הניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש: "ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום".

הכותבת היא מנהלת 'מכון ראות'.

נושאים קשורים: