עיתון משמש במקור ככתב עת שיוצא לאור בתדירות קבועה. מבחינה מסורתית העיתון אמור להיות מודפס ומחולק באופן פיזי לצרכנים וקהל היעד, אך בשנים האחרונות מתייצב במרכז הבמה העיתון האלקטרוני. זהו למעשה עיתון שמופיע על גבי אתרי אינטרנט או נשלח בדואר אלקטרוני ולמרות שגם הוא כולל חדשות, מאמרים אינפורמטיביים ופרסומות, יש לו מאפיינים שונים לחלוטין בהשוואה לעיתון המודפס.

החדירה של העיתונות המקוונת התחילה עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת. אתרים גדולים כמו YNET מבית ידיעות אחרונות, וואלה ודומיהם הבינו את הפוטנציאל הגלום באינטרנט והציעו לגולשים גישה נוחה ואינטראקטיבית לכותרות היום. במקביל המשיכו העיתונים המודפסים לשמור על מעמדם אך הוא לאט לאט נשחק. התהליך הזה התרחש לא רק בישראל אלא גם בארצות הברית ובשאר המדינות המערביות בעולם, וכיום העיתונות המודפסת מפנה את מקומה לטובת אתרי האינטרנט והעיתונות במרחב הדיגיטלי.

מה רוב האנשים מעדיפים?

שאלת מיליון הדולר היא כמובן האם אנשים מעדיפים עיתונות מקוונת או נשארים עם העיתונות המודפסת. בניגוד למה שנהוג לחשוב, כמות הגולשים באתרי האינטרנט שמייצגים עיתונים גדולים לעומת כמות הקוראים של העיתונים המודפסים עצמם היא לא תמיד אינדיקציה.

ראשית, חלק מהעיתונים המודפסים מחולקים בחינם וללא ממש אפשר לדעת האם אנשים היו ממשיכים לקרוא אותם במידה והיו נאלצים לשלם. שנית, יש המון מניפולציות שנעשות בנתוני הגלישה לאתרי האינטרנט ולא ברור כיצד הם משפיעים על סדר היום הציבורי ללא רוח גבית מצד אמצעי התקשורת המסורתיים – טלוויזיה, רדיו ועיתון מודפס.

ההנחה הרווחת בקרב אנשי מקצוע היא שהעיתונות המודפסת גיבשה לעצמה תפקיד מעט שונה בהשוואה לעיתונות המקוונת. בעוד באתרי האינטרנט שמים דגש על עדכון מיידי, אינטנסיביות, תמונות, צבע ומגזינים, בעיתונות המודפסת משקיעים בכתבות ארוכות, תחקירים ומאמרי פובליציסטיקה ופרשנות. לפיכך, יש אנשים שמעדיפים לצרוך את התקשורת שלהם באינטרנט בלבד, אחרים לא מוותרים על העיתון היומי או השבועי והרוב משלבים בין מקורות המידע.

איך נראה עתיד העיתונות?

בשביל לדעת כיצד תיראה העיתונות בעתיד צריך דווקא לחזור אחורה. סקירה קצרה של העיתונים המובילים מראשית שנות ה-20 של הקמת המדינה יכולה להראות לנו לא רק במה התעסק היישוב הציוני, אלא גם כיצד העיתונים עצמם השתנו.

זה בא לידי ביטוי בעיתונות יהודית היסטורית כמו גיליונות ישנים של "חזית העם", "דבר" ו"הצבי" וגם בעיתונות ערבית בארץ ישראל העות'מאנית והמנדטורית. תהליך השינוי הזה צפוי להמשיך להתרחש והמרחב הקיברניטי ינגיש עוד יותר את העיתונים לכל מתעניין.