להקת "בלט ירושלים" סירבה באחרונה לבקשתה של רקדנית הבלט המפורסמת סבטלנה זאחרובה, להופיע עם קטע של המלחין הגרמני ואגנר, שפעל במאה ה-19 ונודע בתפיסת עולמו האנטישמית. לאחר הסירוב, החליפה הרקדנית זאחרובה את בחירתה – ותופיע עם כוריאוגרפיה לצלילי נעימה מתוך "רשימת שינדלר", סרטו הנודע של סטיבן שפילברג שעוסק בשואה ובהצלת יהודים.

"כשהתחלתי לנהל משא ומתן שאלתי מה היא מציעה, עם מה היא רוצה להופיע בירושלים", סיפרה מרינה נאמן, מנכ"לית הלהקה, בראיון לתוכנית "מהפהקורהפה" של רדיו 'מרכז העיר ירושלים, jlm.fm'. "הדבר הראשון שקיבלתי, הוא הדואט על פי מוזיקה של ואגנר. אמרתי סליחה, זה בכלל לא בא בחשבון. ואגנר בישראל ובירושלים? לא יהיה ואגנר. אסור להופיע עם ואגנר".

הריקוד של זאחרובה לצלילי "רשימת שינדלר"

הרקדנית לא התעקשה, "היא הבינה את זה וקיבלה מיד", ציינה נאמן, ותיארה בהתרגשות את ההצעה החלופית שהגיעה מטעם הכוכבת: "יש לה סולו על פי מוזיקה של רשימת שינדלר. את זה קיבלנו. כוריאוגרף יפני יצר לה אותו במיוחד והיא מופיעה איתו בכל רחבי העולם. אנחנו בישראל לא ראינו אותו".

בראיון לרדיו האינטרנטי, הזכירה נאמן, עיתונאית בעברה, שערורייה מפורסמת של השמעת ואגנר בירושלים, בפסטיבל ישראל בשנת 2001. "דניאל בירנבאום הגיע עם התזמורת הפילהרמונית של ברלין, הבטיח לפסטיבל ישראל שלא יהיה ואגנר", תיארה נאמן. "ואחרי שסיים קונצרט בלתי נשכח, הוא אמר – עכשיו אני מבצע בהדרן את ואגנר, יתפוצץ כל העולם. אני ישבתי כעיתונאית שם, אני לא אשכח את זה. היו צעקות היסטריות".

ההופעה אשר במסגרתה יעלה קטע מתוך רשימת שינדלר, מתקיימת היום (שני) בבנייני האומה בירושלים, במסגרת גאלה מיוחדת של כוכבי בלט מכל רחבי העולם. הגאלה הועלתה לזכרה של הרקדנית נינה טימופייבה, שכיכבה בשנות השבעים בבלט בולשוי במוסקבה, ועלתה לירושלים בשנות התשעים.

"כשהיא הלכה לעולמה לפני שלוש שנים, ראיתי כתבה בטלוויזיה הרוסית, שבה חברה שלה אמרה 'אנחנו עדיין לא מבינים מה נינה חיפשה בישראל'", תיארה נאמן. "אף אחד לא הבין למה היא הגיעה. זו הייתה תקופה יוצאת מהכלל, כל כוכב יותר גדול מהשני".

"היא הייתה אישה מאוד מאמינה", המשיכה נאמן, "עם אישיות ונשמה מאוד רוחנית והתחברה מיד עם ירושלים. מיד. היא רצתה להקים פה, היה לה חזון, להקים בולשוי חדש בירושלים. ביתה נדיה ממשיכה עכשיו את דרכה".

שדרני הרדיו השוו את טימופייבה לזוהרה אלפסיה, הזמרת המרוקאית עליה כתב המשורר ארז ביטון, ששרה בפני מלך מרוקו אך חיה בעוני רב בישראל. "היא לא קיבלה את ההכרה שהגיעה לה", אמרה נאמן בראיון. "נתנו לה מעט מאוד שעות ללימודים".

אך טימופייבה לא ויתרה על החלום. "היא התחילה לתפור, תפרה בעצמה את כל התלבושות בלילות", סיפרה נאמן. "השכירה דירה מפוארת של חמישה חדשים במוסקבה ובכסף הזה השקיעה בהופעות וברקדנים. היא רקדה בעצמה כדי לתת מוטיבציה לתלמידים".

נושאים קשורים: