אפלטון, אתם יודעים לא היה רקדן. אבל זה לא מנע מאמנית הפלמנקו הבינלאומית מיכל ברט, להעלות אותו על במת המחול. טוב, לא בדיוק. בערך.

"משל המערה" הוא שמו של מופע הפלמנקו הלא שגרתי בעליל שיצרה מיכל ברט, ולו פרשנות בועטת והומוריסטית. שמו של המופע, שיעלה ב-2.8.17, במרכז סוזן דלאל, נגזר מאחד מחיבוריו הנודעים של אפלטון, הפילוסוף היווני הקדום, שעוסק בבערות, במציאות בה אנשים אינם זוכים להתגלות זיוה של החכמה ונותרים חשוכים. "לא למדתי פילוסופיה", מודה מיכל ברט, "אבל בשיחות עם תומר, בעלי, שעושה תואר שני בספרות, נחשפתי ל'משל המערה' של אפלטון. זה בא לי בדיוק בזמן שתכננתי להעלות מופע שיש בו ביקורת על מה שמתחולל במדינה ובחברה שלנו, ולא להסתפק רק באסתטיקה של המחול. השיחות עם תומר הידקו את החזון שהיה לי בראש, וכך נוצר המופע.

"בחרתי להתמקד בנושאים שמעסיקים אותי: פוליטיקה ושלטון, כסף ורדיפה אחר ממון, תרבות הטלוויזיה והסלבס, הטלפונים הסלולריים, האופן שבו כולם מתחברים זה עם זה ומהווים סוג של מראה על החברה שלנו", אומרת ברט, שרוקדת על הבמה עם ארבע רקדניות פלמנקו מבית אנסמבל "פאיסטו".

למה להיות כל כך פוליטית ביצירת אמנות?

"מדובר בהסתכלות חברתית, לא פוליטית. זו אינה אמירה נגד השלטון הנוכחי. כמי שחיה בארץ הזאת אני מדברת על דברים שמציקים לי ופוגעים בחברה שלנו".

נושאי הביקורת של ברט מתלכדים לכדי מופע מחול אחד שלם, בו משולבים צלילי שירה של מרלין מונרו I Want To Be Loved By You, Money של פינק פלויד, קטע מנאומו המפורסם של צ'רצ'יל We shall never surrender ועוד. בנוסף לקטעים אלה, המופע מלווה במוסיקה חיה ומקורית שכתב ומנגן Jose Carrillo "fyty", גיטריסט ספרדי המופיע עם גדולי האומנים בספרד.

ברט, 35, רוקדת מאז הייתה ילדה בת חמש. היא החלה בצעירותה לרקוד בלט מודרני, וכשהייתה בת 16 נחשפה לראשונה למופע פלמנקו ונשבתה בקסמיו. "זה המם אותי. אולי זו היה החיבור המידי לבטן, למוזיקה או לכוח הרגליים. באותו יום כשחזרתי הביתה הודעתי לאמא שלי: 'החל ממחר אני מתחילה ללמוד פלמנקו' וכך היה. לאט לאט עזבתי את תחומי המחול האחרים והתמקדתי בפלמנקו בלבד", היא מספרת.

היא נולדה בחיפה, בצבא שירתה כלוחמת בגדוד קרקל ולאחר השחרור הגיעה לתל אביב, אז החלה דריסת הרגל המשמעותית שלה בעולם המחול. היא התגוררה בסביליה במשך שש שנים, ולאחר שהשלימה תואר בחינוך מיוחד ללקויי שמיעה, שבה לספרד, לעוד חמש שנים במדריד. בשובה לארץ ב-2012 הקימה את בית הספר "פאיסטו" בפלורנטין, בו נלמדים כל ענפי הפלמנקו, כולל שירה, גיטרה ותיפוף על קחון. במהלך הקריירה הענפה שלה הספיקה לככב ככוריאוגרפית ורקדנית באופרות "נישואי פיגארו" ו"כרמן" עם התזמורת הסימפונית חיפה, להשתתף בתחרויות בינלאומיות נחשבות ובפסטיבלים המובילים בעולם למחול.

פרשנות בועטת והומוריסטית לאפלטון. מיכל ברט (צילום: עמית דויד)

כיצד מתייחסים בעולם המחול לפלמנקו?

"לשמחתי המודעות לפלמנקו צוברת תאוצה. יש עליה במספר התלמידים, ומספר המופעים המגיעים לארץ מחו"ל גדל. אבל הפלמנקו עדיין נחשב למחול אתני, נישתי. על כן אני פועלת לגלות שפה חדשה בתוך הפלמנקו – אני משתמשת בבסיס בפלמנקו המסורתי אך מביאה לבמה משהו חדש משלי שאני קוראת לו 'מחול עכשווי בפלמנקו'.

"זוהי למעשה אינטרפטציה מודרנית לפלמנקו, לנקישות העקבים,לשימוש במקלות וגם בבגדי הרקדניות שאת כולם עיצבתי ותפרתי בעצמי. במקום הלבוש המסורתי תפרתי בהשראת 'משל המערה' תלבושות מבדי תחרה שקופים וגם ג'ינס, שמדגישות את קונספט הצללים והאור".

פלמנקו מצטיירת דווקא כאמנות לא מודרנית כלל, בגלל המסורתיות וההבדלים החדים בין נשים לגברים.

"בעבר היו הבדלים חדים מאד בין המינים. לאשה היה תפקיד מוגדר שכלל עבודה עם הידיים והגוף, ואילו הגבר רקד עם תנועות חדות והרבה נקישות רגליים. אך בעשורים האחרונים ההבדלים היטשטשו. גם נשים עובדות עם הרגלים וגברים רוקדים בחצאיות, גם בספרד.

"פעם הפלמנקו התמקד באסתטיקה של הריקוד ובסיפורי אהבה, תוך הדגשת הנשיות והמיניות של הרקדנית המנפנפת בחצאית. במופע שלי אני נותנת ביטוי לשינויים המודרניים, משתמשת בפלמנקו ככלי כוריאוגרפי ומטביעה את השפה התנועתית שלי, שמקבלת ביטוי גם בנראות של התלבושות בצבעי שחור לבן המתקשרים למשחקי אור צל של אפלטון".

מיכל ברט (צילום: ארז קאשי)

העבודה על ריקוד "משל המערה" התבשל בתוכה ביחד עם ההיריון, בסופו נולדה לפני שנה וחצי בתה נגה. "ההיריון והאימהות הביאו לידי זיקוק את הרעיונות היצירתיים שלי וגם לתובנות טובות על חיי וחייה. לאימהות הטריה שלי יש מקום גדול מאד במחול שאני יוצרת ורוקדת", אומרת ברט.

קשה לחזור לכושר לאחר לידה?

"לא במקרה שלי, פשוט כי רקדתי במשך ההיריון עד חודש שמיני, ואפילו בחודש התשיעי המשכתי ללמד בסטודיו. התנועה עושה טוב לגוף ופועלת גם על המוטיבציה לחזור ולרקוד. היום נגה מצטרפת אלי להופעות ולחזרות.

"עשיתי חזרות ל'כרמן' כשנגה עלי, בתוך המנשא, דרך נפלאה לחזק את שרירי הרגליים. רקדנים מתאמנים כידוע עם משקולות על הרגלים לחיזוק השרירים. ולי יש את נגה, שמתנועעת לכל קצב וצליל, במיוחד אהובה עליה מנגינת הגיטרה".

משל המערה

מרכז סוזן דלל, תל אביב

יום רביעי 2 באוגוסט בשעה 21:00

במסגרת פסטיבל "תל אביב דאנס"