"וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". ככה זה מתחיל. בימים שבהם השופטים עושים שפטים. המדינה מתפוררת. שחיתות. בירוקרטיה. אין ביטחון ברחובות. הכול כמובן מוביל למשבר כלכלי חמור. "ויֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב… וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ". אלימלך איש עשיר. קשה לו קצת בארץ. מחליט לקחת את הכסף ולרדת למואב. והוא לוקח את: "אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן"

כבר לפי שמות הבנים אנחנו מבינים שמשהו לא טוב הולך לקרות. מי קורה לילד שלו מחלון וכיליון? זה כמו לקרוא להם וירוס ודלקת. ובאמת, מהר מאד הבנים מתכלים ומשאירים שתי אלמנות צעירות, שם האחת עורפה ושם השנייה רות. נעמי מחליטה לחזור לארץ ואומרת לכלות שלה: אתן לא חייבות לי כלום. אתן מואביות, תישארו במואב.

עורפה מפנה את עורפה, ורות נהפכת לסמל ההתגיירות (ניסיתי למצוא חרוז לרות. סליחה). אבל רות באמת נותנת הצהרת נאמנות נפלאה: "אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ.. עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי…" בזכות זה היא קיבלה מגילה על שמה, ועוד במיקום מצוין: בין ספר משלי לשיר השירים, בדיוק אחרי שמשלי מדבר על אשת חיל. כבוד. נעמי ורות חוזרות לארץ, לבית לחם, עניות וחסרות כול. אין מה לאכול.

"וַתֵּלֶךְ…(רות) וַתָּבוֹא וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה… וַיִּקֶר מִקְרֶהָ–חֶלְקַת הַשָּׂדֶה לְבֹעַז". במקרה היא הולכת ללקט שיבולים בשדה של בועז, שהוא "סלבריטי" בבית לחם. " וְהִנֵּה-בֹעַז, בָּא… וַיֹּאמֶר לַקּוֹצְרִים … לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת?" בועז רואה בחורה יפה, נדלק. מתחיל לברר עליה. "וַיַּעַן, הַנַּעַר…וַיֹּאמַר: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא". כלומר, הבחורה הזו היא מואבייה, היא עובדת זרה. אפשר לעשות בה מה שרוצים. כמה שיבולים והיא שלך.

אבל בועז היה גבר אמיתי, ג'נטלמן. והוא ראה את הבן אדם, את האישה, ולא את הסטיגמה. ניגש אליה, אומר לה: פעם ראשונה בבית לחם? בכיף. תלקטי כמה שיבולים שאת רוצה. בחינם. אני לא צריך ממך כלום. אני בדיוק הולך פה לגורן לשתות קצת יין, לשמוע קצת ביטלס.

רות שואלת את נעמי מה לעשות, ונעמי אומרת לה "מזתומרת?": "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ, וְשַׂמְתְּ שמלתך עָלַיִךְ–(וְיָרַדְתְּ) הַגֹּרֶן…וִיהִי בְשָׁכְבוֹ,… וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו… וְהוּא יַגִּיד לָךְ, אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין". נעמי אומרת לה "תתקלחי, תתאפרי, שימי שמלמלה יפה ולכי שכבי למרגלותיו. ותאמיני לי, אני מכירה גברים. יהיה בסדר". והיא באמת באה בלילה, בשקט. "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת; וְהִנֵּה אִשָּׁה, שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו".

וזה הזמן לשאול וילפת? מה זה וילפת? ובכן, מקור בכיר במדרש מוסר ש"וילפת – שנעשה בשרו קשה כלפת. שהיה ממשמש בבשרה ואומר הרי זוהי אישה!"  כלומר הוא נדלק עליה, אבל לא נוגע בה. הוא ג'נטלמן. הוא רוצה משהו רציני.

ועל הבוקר, איך שהוא מתעורר, הוא הולך לעשות סידורים לחתונה. בודק תזמורות, תפריטים, אולמות, חליפות. מתרוצץ. ורק אז "ויקח בועז את רות ותהי לו לאישה ויבוא אליה." ובאותו לילה רות נכנסה להריון, ויולדת את עובד, שהוא הסבא של דויד המלך.

מזלנו הגדול הוא שבועז לא הקשיב לכל שונאי ומגרשי הזרים, כי אז הוא היה מגרש את רות המואבייה, העובדת הזרה, ולנו לא היה את דוד המלך. שאגב, נולד בחג השבועות.

גיל קופטש יקרא הערב (א') ב-19:00 את מגילת רות במסגרת תיקון ליל שבועות במרכז מונארט אשדוד

נושאים קשורים: