ההתיישבות ביהודה ושומרון גדלה בקצב מהיר ומאיימת לחצות בקרוב את מחסום החצי מיליון מתנחלים. כעת מספר המתיישבים עומד על כ-421,000 איש, מכל הזרמים ומכל הסוגים המתגוררים ב-23 רשויות מקומיות, חלקן מועצות אזוריות וחלקו ערים כמו אריאל, ביתר עילית, מודיעין עילית ומעלה אדומים.

בימים אלו אנו מציינים 50 שנים לאיחוד ירושלים ושחרור שטחי יהודה ושומרון, ערש התרבות של העם היהודי, כאשר למעשה ההתיישבות ביהודה ושומרון התחדשה חודשים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים עם הקמתו מחדש של קיבוץ כפר עציון שתושביו היהודים גורשו ונהרגו בקרבות מלחמת השחרור בשנת 48'.

גם לאחר שכבר נתנה הממשלה את האישור להקמת יישובים ביו"ש, אז כמו היום צריכים היו ראשי המתנחלים צריכים להיאבק בממשלה על הקמתו של כל ישוב וישוב. מה שמפצה על הקושי בהקמת ישובים חדשים הוא קצב הגידול המהיר הקיים ביהודה ושומרון ביחס לכל מקום אחר בארץ. על פי מועצת יש"ע נתוני הגידול ביו"ש עומדים על 3.9 אחוזים, בעוד קצב הגידול הממוצע במדינת ישראל עומד על 1.9 אחוז. עם הספק כזה 'התיאבון' גדל ויש מי שחולמים כבר על המתיישב המיליון.

תיראל כהן מייסדת ומנכ"לית רשת כפרי הנוער 'קדמה' סבורה שיהודה ושומרון הם לא עניין בפני עצמו, אלא חלק ממשימה לאומית שהם כצעירים מבקשים לקחת בה חלק. "לצעירים לא דתיים אין כל כך מקום ביהודה ושומרון. בחלק גדול מהישובים הדתיים אפשר לראות שהישוב נשען על ישיבה או מוסד חינוכי דומה אחר, אבל בהתיישבות החילונית יש וואקום אדיר. זה נכון ליהודה ושומרון וזה נכון לכל הארץ. מבחינתי יהודה ושומרון זה לא השיח, זה לא רלוונטי. קו ירוק זה מושג של שנות התשעים.

תיראל כהן וחבריה בכפר הסטודנטים (צילום: מרים צחי)

"המשימה שלנו", אומרת כהן, "היא להעצים את אזורי הספר של מדינת ישראל ואנחנו נמצאים היום ביו"ש ופועלים כאן כי זה הפריפריה המזרחית של מדינת ישראל. ההתיישבות בגבול היא גם רעיונית ולא רק ביטחונית. אנחנו כאן כדי לחזק את היישובים, כדי לחזק את הקהילה, לחזק את החקלאות ולחזק את הנוער".

עד כה הצליחו תיראל וחבריה להקים כשבעה כפרי סטודנטים בשומרון, בנימין, גוש עציון, הר חברון, בקעת הירדן, מגילות ים המלח וברמת הגולן עם כ-500 סטודנטים. "אנחנו ממש לא מגיעים מהכיוון הפוליטי. אני מאמינה שבעוד כמה שנים נהיה 5,000 איש. לא באנו לשנות את הדמוגרפיה, אנחנו רוצים לשנות את צורת החשיבה שמנציחה את הקו הירוק. אם נפסיק לחשוב בצורה סקטוריאלית, נוכל להכיל הרבה יותר ולשדר שהסיפור של יהודה ושומרון הוא חשוב מבחינתנו כחברה".

תוכנית השלבים של מועצת יש"ע

אחד הגופים שעמל יותר מכל להביא את התושב המיליון ליו"ש הוא כמובן מועצת יש"ע. "מיליון ישראלים ביהודה ושומרון הוא אינטרס ישראלי ולא רק רעיון אידאולוגי", אומר יגאל דילמוני, סמנכ"ל הסברה במועצת יש"ע. "מיליון ישראלים ביו"ש זה פתרון למצוקת הדיור, זה ערובה לביטחון ישראל וזה הגשמת הציונות.

"בשביל שזה יקרה", מסביר דילמוני, "צריכים לקרות כמה דברים – הסרת החסמים הבירוקרטיים והמדיניים על הבנייה ביהודה ושומרון וקידום התכנון, פיתוח תשתיות מכיוון שכדי לגרום למשפחה לעבור ליישוב בשומרון או בגוש עציון לא מספיקה רק אידאולוגיה חייבים לעשות מהפיכה בתשתיות, להרחיב את הכבישים הראשיים: כביש 60, כביש המנהרות, כביש חוצה יהודה. להרחיב את כביש 5 מאריאל עד לבקעת הירדן ולהפוך אותו לכביש דו נתיבי ודו מסלולי, לסלול את כביש 55 מכפר סבא לקדומים. בנוסף, לקדם סלילת רכבות לתוך יהודה ושומרון. ובנקודות מסוימות חייבים לסלול גם כבישים עוקפים לרווחת הנוסעים בכבישים וכדי להקל על האוכלוסייה הפלסטינית ולפגוע כמה שפחות במרקם חייה".

הגיע הזמן להרחיב את התשתיות (צילום: עמיחי בן דוד/ TPS)

דילמוני מציין עוד שני דברים שעל מדינת ישראל לעשות על מנת להגדיל משמעותית את מספר התושבים ביהודה ושומרון. "מוכרחים לקדם את הגדלת התעשייה והמסחר באזור על ידי הקמת כמה שיותר מפעלים ואזורי תעשייה שייצרו מקומות עבודה לישראלים ופלסטינים. ודבר אחרון שנכון ליהודה ושומרון אבל תקף לכל מדינת ישראל הוא עידוד העלייה מחוץ לארץ. יש עוד מיליוני יהודים בעולם שמחכים להגיע בישראל, צריך לעזור להם לבוא הנה וליישב אותם בנגב, בגליל וביהודה ושומרון. הקליטה הקהילתית ביו"ש הוכיחה את עצמה מעל ומעבר בשנים האחרונות".

דילמוני מוסיף כי "אלה תכניות שצריך להתחיל לעבוד עליהן היום כדי שעוד עשור הם יהפכו למציאות. במצב כזה כל העולם יבין שההתיישבות ביהודה ושומרון היא עובדה מוגמרת ויתחילו לחשוב על פתרונות יצירתיים אחרים וישלימו עם העובדה שלא תקום כאן מדינה פלסטינית ולא מגרשים יהודים".

דגש על הגושים

מעבר לצעדים שמציע דילמוני יש גם את נושא התדמית. "ההתיישבות גדלה בקצב מסחרר והגידול הטבעי כאן הוא באמת יוצא דופן. ההתיישבות הפכה לגוף שמזין את עצמו מבחינה דמוגרפית", אומר יהושע מור-יוסף, יועץ אסטרטגיה ותקשורת. "אבל חוץ מהגידול הטבעי, ברור שאילולי האילוצים המדיניים ההתיישבות הייתה הרבה יותר גדולה. צריך להפוך את יהודה ושומרון לפנינת נדל"ן. צריך להזמין אנשים לגור כאן ולומר להם 'עד שיהיה הסכם אתם מוזמנים לעבור ליהודה ושומרון'".

מור-יוסף לא מנסה להסתיר את המניעים האידאולוגיים שמאחורי ההזמנה: "מה זה משנה מה המניעים שלי. יש מצוקת דיור בכל הארץ, יש מחסור בקרקע זמינה לדיור, בואו ליו"ש. גושי ההתיישבות הם פתרון לבעיית הנדל"ן. אריאל, מעלה אדומים, ביתר עילית וגבעות (גבעות הוא ישוב קטן בגוש עציון המתוכנן להפוך לעיר ובה עשרות אלפי יח"ד – ח.ע) בכל אחד מהמקומות הללו יש קרקע זמינה למגורים וחייבים לנצל את זה. אפשר לשווק שם דירות של שלושה, ארבעה וחמישה חדרים במחירים אטרקטיביים. אם נצליח לעשות את זה המספרים כאן יגדלו במכפלות מטורפות. צריך לעשות את זה דווקא בגושים, כי יש עליהם קונצנזוס. עם ישראל מתחבר אליהם, לא חייבים דחוף את כולם לגור בבית אל או בעפרה. זה גם מה שנכון לעשות מבחינה כלכלית", אומר מור-יוסף, תושב עפרה בעצמו.

לצאת מהגטו. יהושע מור יוסף (פלאש90)

"אם נשכיל לעשות את זה, ויבואו לכאן אנשים לא רק מסיבות אידאולוגיות נרוויח שלושה דברים", הוא מסביר, "ראשית, נרוויח את הגידול במספר התושבים. שנית, מי שעובר מתערה בקהילה ומתחבר למקום, לאנשים וגם לאידאולוגיה ולא פחות חשוב נרוויח הפריה של ההתיישבות, גיוון דעות וקצת 'יציאה מהגטו'. הסיירת שהקימה את ההתיישבות כוחה היה טוב בתחילת הדרך, אך היום חייבים לפתוח את השורות. לכל זוג שעובר יש בני משפחה בכפר סבא, רעננה או קרית מלאכי שעכשיו הם כבר לא כל כך מתלהבים מהרעיון של נסיגה ופינוי ישובים".

מור-יוסף מתקשה להתחייב שמפעל ההתיישבות לא יחטוף 'מכות' בדמות פינוי יישובים. "זה נכון שבטווח הנראה לעין אין פרטנר אבל אי אפשר לדעת מה יהיה בהמשך. למסה המספרית יש השפעה אבל היא לא המחסום שיימנע נסיגה אפשרית ביהודה ושומרון. עצם העובדה שהשמאל הישראלי מדבר היום על גושי ההתיישבות במקום לדבר על נסיגה מלאה לקווי 67'

זו הצלחה. רק אחרי שההתיישבות קבעה עובדות בשמאל עברו לדבר על גושים ושרטוט גבול שמכניס אליו כמה שיותר מתנחלים. כואב להגיד את זה אבל העובדה שלא מדברים כיום על פינוי ישובים היא לדעתי בגלל הצריבה של פינוי גוש קטיף, שהיא עדיין חזקה אבל לצערנו לא תחזיק לנצח".

פתיחת חסמים מדיניים

טוביה לבקוביץ', יזם הייטק ונדלן ומייסד חברת 'אריאל יזמות' אומר כי "הביקוש לדיור ביו"ש גבוה בשני מדדים – הראשון הוא הביקוש ביחס ליו"ש עצמה. בשלוש השנים האחרונות ראינו גידול משמעותי מאוד. שנית, ביקוש גבוה ביחס לשאר הארץ וזאת משתי סיבות: מחירי הדיור הגבוהים בערים, לצד ההיצע המגוון ביו"ש. היצע הדיור ביו"ש מתחרה באופן ישיר בדירות מפרויקטים של 'מחירי למשתכן' שעלותן סביב 1.2 מיליון שקלים. המוצר ביו"ש לרוב טוב יותר וזול יותר ולכן אנו עדים בשנים האחרונות לביקושים גבוהים וגם יציבים לאורך זמן".

באופן מעט מפתיע מסביר לבקוביץ' כי על אף החסרונות שיש לבירוקרטיה התכנונית ביו"ש יש לכך גם יתרונות. "החסרונות הם תלות בשיקולים פוליטיים ומדיניים שקיימים גם בתוכנית קטנות או בשינויי תשתיות. גם כאשר מדובר בתכניות מתאר ישנות שצריכות התאמה, כמו הרחבת כבישים או הקמת עמדות מיחזור, כל שינוי בתוכניות הללו מצריך אישור של דרג מדיני והדבר מהווה אתגר גדול למי שבונה ביו"ש, ובמצב כזה קיים יתרון ליזמים וחברות בעלות ניסיון וידע מקצועי בעניין". באשר ליתרונות אומר לבקוביץ' "היתרון של יזמים וקבלנים ביו"ש הוא הרשויות המקומיות והוועדות המקומיות לתכנון ובנייה שעוזרות ומקדמות בנייה. למשל, הליך הוצאת היתר הבנייה עצמו, כאשר יש תב"ע בתוקף, הוא קל יותר וידידותי יותר. בהקשר זה יש לציין כי הרשויות עושות מאמצים רבים על מנת לאפשר להדריך ולהוביל יזמים בהליך קבלת ההיתרים".

"ביו"ש ישנה עתודת קרקע גדולה שיכולה ממש להוות משקל למחסור בקרקעות ובתוכניות ברחבי הארץ. עתודות הקרקע הזמינות כיום ביו"ש שוות לעשרה עד חמישה עשר אחוז מכלל ההיצע הארצי. כרגיל מה שעוצר אותנו זה אנחנו בעצמנו, על הממשלה לקבל החלטה לקדם תכניות מתאר ביו"ש ולאשר אותן".