ההודעה שהוציאה הרבנות הראשית לתקשורת לפני כשבועיים הייתה חגיגית במיוחד. הרבנות הציגה את מסקנות "הרפורמה בעולם הכשרות" הכוללות חידושים מעניינים.

הראשון, הקמת מנגנון חדש של "נאמני כשרות" – שבו עבודת הפיקוח על בית העסק תבוצע על ידי בקר-כשרות, ואילו ביצוע הפעולות ההלכתיות יופקד בידי נאמן כשרות שהוא אחד מעובדי בית העסק; השני, אפשרות לפיקוח מרחוק על עסקים קטנים באמצעות מצלמות, מה שעשוי להוזיל משמעותית את עלות ההשגחה.

השלישי, הגדלת סמכויות האכיפה של בקרי הכשרות. הרביעי, איחוד נוהלי הכשרות בכל הארץ וקביעה שהם יחייבו את כל רבני הערים בישראל. החמישי, אגרות הכשרות יהיו אחידות לפי ניקוד שייקבע לאור מאפייני בית העסק כך שישקף את עלויות ההשגחה. עוד כולל הדו"ח המלצה לביטול הזיקה בין משגיח למושגח, כך שההתנהלות הכלכלית של הכשרות תבוצע ישירות מול המועצה הדתית.
 

הרב לאו (צילום: הדס פרוש/ פלאש 90 )

ההמלצות נראות כמענה סביר לליקויים מבניים במערכת, שהוצגו באופן בולט בדו"ח מבקר המדינה שפורסם השבוע. המבקר מתח ביקורת קשה על כל המערך המפקח על כשרות מוצרי מזון ובתי הסעדה, שכולל את המועצות הדתיות, הרבנות הראשית, המשרד לשירותי דת והרבנויות המקומיות. המבקר הצביע על חוסר תיאום בין הגופים, וטען כי מדובר בהתנהלות לקויה שנמשכת כבר עשר שנים.

הרפורמה, כפי שהוצגה עוד בטרם פרסום הדו"ח החריף, אמורה לסיים את הסאגה ארוכת-השנים, אלא שמאחורי הקלעים של הוועדה לכינון הרפורמה התחוללה סערה. רצף הטלטלות שספגה מערכת הכשרות ברבנות הראשית לאחרונה, תפסו אותה לא לגמרי מוכנה. האתגרים הניצבים מולה נפתחו משתי זירות חיצוניות וזירה פנימית אחת.

הטוב הרע והמכוער

הזירה הראשונה היא כאמור מבקר המדינה. דו"ח המבקר שופך צוננים על התנהלות הרבנות. "אף שחלף עשור ממועד הביקורת הקודמת לא תיקנו המועצות הדתיות את מרבית הליקויים", קובע הדו"ח.

הוא מזכיר את העבודה שנעשתה במשרד להקמת חברה ממשלתית שתרכז את הטיפול במערך הכשרות, וקובע כי במשך קרוב לשנתיים לא קידמה הנהלת המשרד את המיזם. "מבקר המדינה רואה בחומרה את העובדה שהמשרד לשירותי דת לא הצליח לקדם במשך כל השנים את הטיפול במעמדם של משגיחי הכשרות", נאמר.

הזירה השנייה היא בג"ץ, שבו התנהלו שני תיקים במקביל: הראשון הוא "בג"ץ גיני",  שהגיש בעל עסק מירושלים שהציג עצמו ככשר מטעם מיזם "השגחה פרטית" וקיבל קנס מהרבנות. "נכון אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת הייתה כוונתי", פתח השופט סולברג את פסק הדין שעסק בשאלה כיצד יש לפרש את חוק איסור הונאה בכשרות.

הרבנות טענה שהחוק מעניק לה בלעדיות במתן תעודת כשרות. מי שרוצה לאמץ לעצמו תעודה של גוף פרטי ולהכריז על עצמו ככשר יכול לעשות זאת רק בנוסף לתעודה מטעם הרבנות, ולא במקומה. עו"ד ריקי שפירא-רוזנברג שייצגה את העותר טענה שפרשנות זו פוגעת בחופש העיסוק. עמדת היועמ"ש דאז וינשטיין הייתה שאם כתוב במפורש על התעודה שהיא לא מטעם הרבנות, אין בעיה להציגה.

בג"ץ קיבל את עמדת הרבנות, אבל סייג את פסק הדין לתקופה של שנתיים. אף שלא זה היה הנושא, רובינשטיין ניצל את ההזדמנות לחייב את הרבנות לפתור את בעיית ניגוד העניינים הגדולה שעליה התריעו ועדות במשך שנים: העובדה שבעל העסק הוא שנותן את שכרו של המשגיח, וכך נוצרת ביניהם תלות. העותרים הגישו בקשה לדיון נוסף, וזו נידונה לפני כחודשיים וממתינה לפסק דין. בינתיים התחלף היועמ"ש, והיועץ הנוכחי מנדלבליט תומך בעמדת הרבנות. 

הדרמה הגדולה יותר התרחשה לאחרונה סביב עתירה נפרדת. העתירה הוגשה ב-2004 בידי 'התנועה להגינות שלטונית', המתמחה בעתירות נגד מערכת שירותי הדת, והתמקדה אך ורק בדרישה להפריד את המשגיח מהמושגח.

העותרים טענו שההחלטה לתת לרבנות בלעדיות על מתן הכשרות ולפגוע בחופש העיסוק של מתחרים היא מידתית רק אם הרבנות ממלאת את תפקידה כראוי. אחרת, זו פגיעה בזכות יסוד "לתכלית לא ראויה". כל עוד ניגוד העניינים הזה עומד בעינו, הרבנות לא יכולה למלא את תפקידה כראוי.

"אכן נחוצה ההשגחה העליונה להשגחה הפרטית, אך בידי אדם להסדיר זאת ולא בשמיים היא", התפייט השופט רובינשטיין בסוף מרץ, "המשאבים הנחוצים לכך יכולים לכאורה להיות מכוסים באגרות בלא שהמשגיח והמושגח יהיו תאומי סיאם".
 

השופט אליקים רובינשטיין בלשכתו. (צילום ארכיון: פלאש 90)

הוא שלח רמז עבה לכך שסבלנותו של בית המשפט עומדת לפקוע, והסכים שלא לתת צו על תנאי רק משום שהרבנות ביקשה להמתין למסקנות הוועדה שהיא הקימה. מאוחר יותר הגישה ועדת הרבנות את מסקנותיה, ולפני שבועיים, בדיון נוסף בבג"ץ, הציגה את הרכב צוות היישום למסקנות.

בראש הצוות עומד הרב יוסף גליקסברג מגבעתיים, ובנוסף חברים בו מנכ"לי הרבנות והמשרד לשירותי דת, מנהל אגף הכשרות ועוד שלושה מנהלי מחלקות כשרות ממועצות דתיות שונות.

רובינשטיין הגיב מהר. בעקבות אשרור המלצות הוועדה במועצת הרבנות הראשית, פרסם המשנה לנשיאה פסק דין בעתירה – צו מוחלט ולפיו החל מספטמבר 2019 מחויבת הרבנות לנתק בין המשגיחים לבעלי העסק. הרבנות גם ספגה תשלום של 30 אלף שקל בעבור הוצאות המשפט.

בחזרה לדו"ח המבקר והפניית האצבע לזירה השלישית, הפנים-ארגונית: מתברר שבכל הנוגע לתחום הכשרות אין לבעלי התפקידים הבכירים במשרד לשירותי דת וברבנות הראשית הגדרת סמכויות מסודרת.

בדו"ח נכתב כי ראש מחלקת הכשרות במשרד לשירותי דת לא זוכה לשיתוף פעולה עם הרבנות מאחר שהיועץ המשפטי של הרבנות קבע כי מדובר ב"הסגת גבולה של הרבנות". בעברית פשוטה: המשרד לשירותי דת והרבנות הראשית תוקעים זה לזה מקלות בגלגלים. כדי לברר את הנושא ביקשנו להיפגש עם עמיחי פילבר, ראש מחלקת הכשרות במשרד לשירותי דת.

בלון שצריך להתפוצץ

עמיחי פילבר הוא ראש מחלקת הכשרות במשרד לשירותי דת. ארבע שנים הוא מכהן בתפקיד ומנהל מלחמות עולם כדי לקדם רפורמה במערכת. רגע לפני שנצלול לעבודתו בתחום הכשרות ולמאבק שנתגלע בינו לבין יועמ"ש הרבנות, אני שואל לדעתו על הפרטת מערכת הכשרות ועל מיזם "השגחה פרטית" שעמד ברקע אחת העתירות.

"זה בלון שצריך לפוצץ", קובע פילבר. "הפרטת המערכת תייקר באופן דרמטי את עלות הכשרות לבתי העסק. החישוב פשוט: קח למשל מאה בתי עסק המשלמים כל אחד אלף שקל בחודש על כשרות.
 

עמיחי פילבר מנהל מערכת הכשרות במשרד שירותי דת (צילום: הדס פרוש/ פלאש 90)

"מערכת פרטית תצטרך לממן מהסכום הזה את משכורת הרב החתום על הכשרות, את המשגיחים, את המפקח על המשגיחים, דירה, מזכירה, מערכת מחשוב, עורך דין ורואה חשבון. אין שום דרך להחזיק את זה בלי תרומות. מבדיקות שערכנו המסלול הזה יוביל לייקור עלות ההשגחה בשיעורים של פי חמישה ושישה".

אז איך 'השגחה פרטית' מצליחה לתפקד?
"אם יש לך ארגון קטן ומתוקשר ואתה נותן שירות לבתי עסק ספורים אתה יכול לקבל תרומות, אבל ברגע שתרחיב את זה לפריסה ארצית תצטרך לגייס מיליונים והעסק יקרוס. זאת יוזמה של פוליטיקאים שרוצים יח"צ, לא של אנשים שבאים לתקן. במערכת הממלכתית לעומתם, הרב המקומי והמפקחים הם עובדי מדינה, המחשוב והמשרדים במועצה הדתית ובעל העסק משלם רק על המשגיח".

אחת התופעות המקוממות היא ההשגחות הכפולות, של הרבנות וגם של בד"ץ פרטי. מדוע בעל העסק נדרש לשלם פעמיים?
"בכשרות רגילה העסק משלם לרבנות אגרה המשתנה בין עיר לעיר, בין 500 ל-1,200 שקלים לחודש לכל שעת השגחה. בירושלים לדוגמה התעריף נמוך ועומד על 500 לכשרות רגילה ו-600 לכשרות מהדרין. הבעיה היא בהגדרת מספר השעות. לכשרות רגילה נדרשות בין שעה לשעתיים ולכשרות מהדרין יותר. כמה יותר? זה משתנה מעיר לעיר. בזה בדיוק רציתי לעשות סדר ולקבוע מחיר קבוע והיקף השגחה אחיד לכל המקומות".

הבעיה היא ברמת המהדרין, שבה כל רב מחליט בעצמו על הקריטריונים. בירושלים לדוגמה הדרישות גבוהות ובפתח-תקווה פחות. בקטגוריה זו, כפי שנחשף במשפטו של הרב אברהם יוסף, יש רבנים שמעניקים בעצמם את התעודה ויש כאלו שדורשים התקשרות עם בד"ץ פרטי כתנאי להענקת התעודה. גם במקומות שבהם הרבנות נותנת בעצמה השגחת מהדרין, בתי עסק רבים מוסיפים ביוזמתם השגחה של בד"ץ.
 

מערך הכשרות ( )

"יש בד"צים פרטיים שמפעילים מערך משגיחים עצמאי ודורשים הקפדה על חומרות מיוחדות, כמו בד"ץ העדה החרדית ובד"ץ הרב לנדא", מסביר פילבר. "בד"צים אחרים לעומתם הם אשליה אחת גדולה. הם מסתמכים על המשגיחים שלנו ולא דורשים שום דבר מעבר למה שדורשת הרבנות. כל ה'תרומה' שלהם היא בגביית כסף על התעודה. בד"ץ בית יוסף הוא דוגמה מובהקת לפרצה הזו. זו מערכת שגובה כסף ותו לא, וגם בזה אנחנו רוצים לעשות סדר".

החוק לא מכתיב לרב את הדרישות למתן כשרות?
"מערכת הכשרות מוסדרת בשלושה סעיפי חוק שונים: חוק הרבנות הראשית שקובע באופן כללי שהרבנות היא המוסמכת למתן 'הכשר על כשרות', חוק איסור הונאה בכשרות שקובע שרק מועצת הרבנות, הרב המקומי או הרב הצבאי מוסמכים לתת כשרות, וחוק שירותי הדת היהודיים שקובע שהמועצות הדתיות יספקו שירותי דת.

"אין שום פירוט בחוקים הללו, ותיאורטית רב עיר יכול לתת כשרות גם לאטליז טרף. הדרך היחידה להתמודד עם תסריט כזה היא בפרוצדורה ארוכה של הדחה. אל הוואקום שנוצר נכנסה הרבנות הראשית והקימה אגף כשרות שהלך וגדל עם השנים. אך דו"ח המבקר קובע שאין להם תוכנית עבודה או נהלים ואי אפשר למדוד אותם. אף אחד לא יודע מה הם עושים".

אחריות בלעדית של הרבנות

פילבר ביקש להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד. הוא יזם מפגשים עם נציגי משרד הבריאות כדי לבדוק אפשרות של איגום משאבים בתהליך הפיקוח על יצרני המזון; עם נציגי משרד הכלכלה לשם שילוב משגיחי כשרות ומשגיחות כשרות במסגרת תוכניות מיוחדות לשילוב האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה; עם נציגי מנהלת השירות הלאומי על מנת לשלב מתנדבי שירות לאומי אזרחי בתפקידי השגחה במוסדות בריאות ורווחה; ועם המשרד לאזרחים ותיקים על מנת לשלב אזרחים ותיקים בעבודת ההשגחה במסגרת תוכניות ההעסקה של המשרד.

גולת הכותרת בפעילותו הייתה כינוס הגורמים לעבודת מטה מעמיקה שבסופה הוחלט על הקמת חברה ממשלתית שתעסוק בגיוס משגיחי כשרות והכשרתם בקורס מסודר עם בחינות הסמכה והשתלמויות, ובהעסקתם הישירה כעובדים. אבל אז הגיעו בחירות 2015 והמהלך הוקפא, וכדור השלג שהחל להתגלגל אז הפגיש אותו עם המכשולים הבלתי עבירים בשירות הציבורי.

"באותם ימים פנה אליי המנכ"ל דאז אלחנן גלט וביקש ממני למלא את מקומו של מנהל שחיטת חו"ל שפרש. הוא מתאם בין יבואני הבשר ל-700 השוחטים ואנשי הצוות. התברר שבמשך תקופה לא חתמו ליבואנים על התעודות, הבשר נתקע במכס, נוצר חשש למחסור בשווקים והם הגישו עתירה דחופה לבג"ץ. למה זה קרה? כי הרבנות החליטה ששלושת בעלי התפקידים הבכירים בכל צוות ימונו בהגרלה. המהלך פגע ביבואנים שהתרגלו לעבוד מול כתובת מסודרת שלא משתנה באופן שרירותי.
 

בישול במטבח של מסעדה (צילום: SHUTTERSTOCK)

"נכנסתי למו"מ איתם כדי לפתור את הבעיה וגיליתי שמי שעומד מאחורי המהלך הוא יועמ"ש הרבנות הראל גולדברג. הוא חשב שבכך הוא ישפר את רמת ההשגחה אבל לא בדק אם מדובר ברעיון ישים, והתוצאה הייתה פיצוץ. השוחטים סירבו לצאת לחו"ל. כשהיה דיון בבית הדין לעבודה הוא לא אפשר לעוזר הרב הראשי לדבר בעצמו, זה דלף לעיתונות החרדית והוא התעצבן".

מה הקשר של יועץ משפטי להחלטות הלכתיות אופרטיביות?
"זה בדיוק מה ששאלתי. נפגשנו ואמרתי לו: שמע אדוני, אתה יועץ משפטי והסמכות שלך היא להגיד לי מה חוקי ומה לא חוקי, ולהאיר את עיניי אם יש פסיקה של בית המשפט בנושא מסוים. אתה לא אמור לנהל פעילות של הרבנות".

ומה הוא ענה?
"משהו בסגנון: 'אתה כוח רענן וחשוב למערכת, יחד עם זאת חשוב שתזכור כי מערכת הכשרות נמצאת באחריות בלעדית של הרבנות הראשית לישראל ולא של המשרד לשירותי דת'. הוא החליט לרוקן את התפקיד שלי מעיקרו, למרות שזה תפקיד מוגדר שעל היקף הסמכויות שלו חתומה נציבות שירות המדינה. בפעם אחרת הוא אמר לי: אתה מסכן את מקום העבודה שלך ואני אדאג שיפטרו אותך. גולדברג רוצה לשלוט בכול ולנהל את המערכת".

הכול אישי

בחורף הקודם חלה פילבר ורותק למיטתו לחמישה חודשים. כשחזר לעבודה ביקש לדבר עם מנכ"ל המשרד עודד פלוס על קידום החברה הממשלתית. באותם ימים מונה איש ש"ס משה דגן למנכ"ל הרבנות הראשית בניגוד לעמדת הרב הראשי לאו.

תוכל להסביר לי מהי חלוקת הסמכויות בין המשרד לשירותי דת לרבנות הראשית?
"היא מוגדרת במסמך שדגן חיבר בתפקידו הקודם כסמנכ"ל במשרד שלנו. העיקרון הוא שהרבנות אחראית לקביעת המדיניות ההלכתית והמשרד לכל העניינים המנהליים. כשחזרתי לעבודה התפרסם 'פסק דין גיני' שכלל ביקורת קשה על התנהלות הרבנות ונתן לנו שנתיים להיערך לניתוק הזיקה בין המשגיח למושגח.

"ביקשתי לזמן את כלל הגורמים לפגישה, כשיועמ"ש המשרד ישראל פת הצטרף לבקשה. המכתב נשלח בתפוצת נאט"ו, דגן הגיב שהוא ישמח אם אזמן פגישה בעניין, ועודד פלוס העיר שהוא פגש את הרב מיכה הלוי והוא מוכן לתרום מניסיונו".

ומה קרה אז?
"גולדברג הטיל עוד פצצה. הוא הודיע שהרב הראשי מינה ועדה מטעמו שכבר מתכנסת אחת לשבועיים מזה שלושה חודשים, והוסיף שברור שהמשרד לשירותי דת הם שותפים מרכזיים, 'אך יש לאפשר לרבנות כרגולטור לגבש את עמדתה'. מי שניהל את הוועדה בפועל היה המחלקה המשפטית של הרבנות, כלומר גולדברג בעצמו, שהחליט להשתלט חד-צדדית על התחום. ביקשתי להצטרף לוועדה, אולם הוא נעמד על הרגליים האחוריות וסירב לבקשה".

מה האינטרס שלהם לדעתך?
"הם החליטו שהחברה הממשלתית הזו לא תקום, כי היא פוגעת באינטרס שלהם לקבל תקנים ולהמשיך לא לעשות כלום. הרב לאו נותן לי גיבוי מלא ומבין את השיקולים ואת צורכי המערכת אבל לא מצליח לשלוט בהם. הוא אמר לי להציג את הרעיון לרב מיכה הלוי. לא קיבלתי תגובה.

"כשיצאה טיוטת דו"ח המבקר הם הבינו שבשביל להתקדם הם חייבים שיתוף פעולה של המשרד לשירותי דת כי הכסף נמצא אצלנו, והחליטו לצרף את המנכ"ל שלנו עודד פלוס. הצעתי לעודד להצטרף אליו וגם הרב מיכה הסכים. בבוקר פלוס מקבל טלפון עם הודעה על ביטול הפגישה, בטענה שהרב לאו ביקש שאני לא אגיע.

"כתבתי לרב לאו מייל עם תיאור השתלשלות הדברים והוא טען נחרצות ששום הנחיה כזו לא יצאה ממנו. גולדברג יצא למלחמת עולם. הוא הוציא מכתב תחת הכותרת 'מתווה לשת"פ עם המשרד לשירותי דת', כשהשורה התחתונה היא ביטול האחריות שלי על הכשרות, והוא כל הזמן דוחף לפטר אותי".

מה זה, סכסוך אישי?
"לגמרי. אני מוביל תהליכים שהם מעולם לא הובילו והם רוצים את הכוח בידיים שלהם".

בשורה התחתונה, מבחינת הציבור הם מינו ועדה והיא הגישה המלצות. יש בעיה אובייקטיבית עם ההמלצות?
"בוודאי. הם פסלו את רעיון החברה הממשלתית והחליטו להעסיק את המשגיחים כפרילנסרים. הרעיון הוא שכל המשגיחים יוציאו תעודת עוסק מורשה, המועצות הדתיות יגבו אגרות מבתי העסק וישלמו למשגיחים כקבלנים. זהו רעיון עוועים. המשגיחים עצמם מתקוממים ולא מוכנים לעבוד כקבלנים כי זו פגיעה קשה בתנאים שלהם שהם ממילא לא משהו. על פי ההצעה שלהם צריך להוסיף עוד 200-300 מפקחים במועצות הדתיות, סדר גודל של 30-40 מיליון שקל. ומי יתמנה לתפקיד? כל המשגיחים הטובים".
 

בישול במטבח של מסעדה (צילום: SHUTTERSTOCK)

מה עשית עם זה?
"כתבתי לרב לאו שההצעה של ועדת הרבנות בעייתית ביותר ותגרור מיד עתירות לבג"ץ. הוא כתב לי: אני לא אריב עם הוועדה שהקמתי, שהמשרד יציע את עצתו והציבור ישפוט. גולדברג הציע לפתוח את אזורי הרישום כמו בנישואין, שיהיו אשכולות של מועצות דתיות כך שאם בעל עסק מסתכסך עם הרב שלו הוא יוכל לקבל כשרות מרב אחר.

"דרעי אמר: 'אל תיגעו לי ברבנים' והפיל את הרעיון. בחמישי שעבר הרב הראשי הוציא מאחורי הגב של כולם את הרעיון של השגחה מרחוק באמצעות מצלמות. המטרה הייתה להוריד מסדר היום את רעיון האשכולות של גולדברג".

כל הסיפור הזה נשמע רע מאוד. חלוקת האחריות והסמכויות לא ברורה וכל אחד תוקע את האחר.
"ממש כך. אבל לאחרונה היה טוויסט. בישיבת מועצת הרבנות הראשית הרב לאו העביר החלטה שהם מקבלים את המלצות הוועדה, אולם ממנים צוות ליישום שבו גם אני וגם המנכ"ל פלוס נהיה חברים. יש סיכוי שאצליח להציל משהו".

תגובות

מהרבנות הראשית נמסר בתגובה לטענות שעלו בכתבה: באשר לרעיון לקבוע את ראשי הצוות בהגרלה, נאמר כי "מדובר ברעיון של הרב הראשי לאו".

בנוגע לתהייה על היועץ המשפטי ותפקידו: "תפקיד הייעוץ המשפטי הוא לייעץ ולהנחות את כלל גורמי המשרד בהיבטים המשפטיים של פעולתם, ולהיות' שומר הסף' כדי להבטיח שפעילות המשרד תתבצע על פי דין וכללי המנהל התקין. אם הטענות ל'יתר אקטיביזם' של היועץ המשפטי של הרבנות מכוונות למעורבותו בעבודת צוות הכשרות, הרי שהיועץ המשפטי מונה לכהן כחבר צוות מן המניין.

"יו"ר הצוות ומנכ"ל הרבנות הראשית מודים ליועץ המשפטי על נכונותו ליטול על עצמו, לבקשתם, את כתיבת הדו"ח המרשים המשקף את המסקנות שאליהן הגיע הצוות לאחר דיונים רבים ומעמיקים, וזאת בלוחות זמנים צפופים".

באשר לטענות שמדובר בסכסוך אישי מול פילבר: "מדובר בטענה מופרכת וחסרת בסיס. ההחלטה מי יהיו חברי הוועדה מסורה בידי הרב הראשי לישראל והוא מינה את הוועדה. הרב הראשי החליט כי חרף בקשתו, עמיחי פילבר לא יהיה חבר הוועדה. לא נסתיר את העובדה שרוב חברי הצוות התנגד להצטרפותו של פילבר על רקע יחסי האנוש שלו".

ביחס לטענות נגד המלצות הוועדה: "תסכולו של פילבר נובע מכך שהצעתו לא התקבלה על ידי הוועדה, אולם אין בכך כדי ללמד שהצעתו לא נשקלה בכובד ראש. לאורך כל הדרך היה פילבר אובססיבי כלפי הצעת החברה הממשלתית, ולא גילה פתיחות ורצון לבחון הצעות אחרות. בחירת החלופות נעשתה מתוך ראיית טובת הכשרות.

"בניגוד לנטען, הגדרת תפקידו של פילבר לא אושרה על ידי נציבות שירות המדינה. בהודעת הנציבות תפקידו הותנה ב'תיאום בין שני המשרדים'. הנושא נדון לא אחת בין מנכ"ל הרבנות ומנכ"ל המשרד אולם הצדדים טרם הגיעו לסיכום סופי.

"בנסיבות אלו, שימוש בתואר המשרה 'מנהל תחום כשרות' מנוגד לדין באופן שעשוי לעלות כדי עברה משמעתית (פילבר עצמו הראה לי מסמך הסמכה של הנציבות ואת אזכורו כראש מחלקת הכשרות בבג"צים ובדו"ח המבקר; י"י). נזכיר כי עיקר עיסוקה של הרבנות הראשית כיחידת סמך עצמאית הוא בתחום הכשרות וזאת באמצעות אגף הכשרות הארצי ברבנות".

תגובת ארגון 'השגחה פרטית': ״האם פילבר מיתמם? ממתי תחרות מעלה מחירים? זה נוגד כל חוק כלכלי. 'השגחה פרטית' היא מלכ"ר, אבל בכל העולם תאגידי הכשרות הם עסק כלכלי לכל דבר. כל שומר כשרות שיצא מגבולות הארץ יודע שבמציאות שבה אין מונופול על הכשרות, ההשגחה איכותית ורמת הכשרות גבוהה. אין הצדקה לכך שהציבור יממן מערך כשרות כושל ומכשיל כמו זה של הרבנות".

מבד"ץ בית יוסף לא התקבלה תגובה