הביקור של נשיא ארצות הברית הטרי דונלד טראמפ בישראל נפל בדיוק על השבוע שבו מציינים חמישים שנה לשחרור ירושלים. גם השאלה הגדולה סביב הביקור שלו קשורה לירושלים – האם יעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, או שלא?

אבל בזמן שכולם מדברים על השגרירות, אף אחד לא מדבר על המהות. מה יש בה בירושלים (הפריפריה המזרחית של תל אביב) שכל כך חשוב להילחם עליה? מה המשמעות שלה עבורנו מלבד היותה סמל פוליטי? מה רע בתל אביב, המודרנית והמפותחת עם החופים המשגעים?

הקשר הזה בין עמנו לירושלים אינו מבוסס על יחסי כוח-שטח. חגיגות 50 לאיחוד ירושלים (צילום: AFP)

רק חמישים שנה חלפו מהרגע המכונן של איחוד העיר, ותקיעת השופר ההיסטורית של הרב גורן ז״ל מעל הכותל המערבי, עדיין מהדהדת בזיכרון הלאומי שלנו. אבל עם כל הכבוד לצנחנים משחררי הכותל (ויש כבוד!) הקשר הזה בין עמנו לירושלים אינו מבוסס על יחסי כוח-שטח. לא בזכות הזרוע כבשנו או שחררנו את העיר, ולא בזכות הכוח נישאר בה לנצח. הקשר של העם לארצו, שהשתרש בשיח הישראלי כדבר המובן מאליו, הוא בעצם לא מובן כלל.

הפרשה שנקראה בשבת האחרונה, פרשת ״בחוקותי״, מגדירה באופן חד ומדויק את מערכת היחסים בינינו לבין הארץ. הפרשה נפתחת באמירה חדה כתער: ״אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו – ונתתי שלום בארץ״. לאחר תיאור ארוך ומפורט של כל התלאות והרדיפות שיתרחשו לעם ישראל לאחר שיצא לגלות מהארץ הזאת, מסיימת התורה באמירה מצמררת ״אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואתם בארץ אויבכם אז לשבת הארץ והרצת את שבתותיה״.

הארץ הזאת היא בעצם המצפון שלנו, והיא מנהלת איתנו יחסי אהבה-שנאה.

אם נודה על האמת, הארץ הזאת היא ממש לא פתרון מגורים טוב עם רישום בטאבו על העם היהודי, להיפך. כבר פעמיים נושלנו ממנה, ולא במקרה. הארץ היא מצפן מוסרי שמחייב את העם שגר בה באורח חיים מוסרי גבוה בעל קודים מוסריים ייחודיים. הקודים הללו מתאימים לעם אשר נבחר להוביל את האמירה המוסרית הזאת מול שאר העמים.  בשביל זה קיבלנו את הארץ, לחיות בה נכון ולכונן בה חברת מופת גבוהה. כך חיינו בה בעבר, וכאשר העם לא הפקיד על הכללים הללו, הוא איבד את זכותו על הארץ והוגלה ממנה.

"בלי לשמור על הערכים פשוט לא נוכל לשרוד כאן". כוח צנחנים צופה על העיר העתיקה מכיוון מוזיאון רוקפלר, מלחמת ששת הימים (צילום: עמוס צוקר, דובר צה"ל, באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)

מבחינה היסטורית, בכל התקופות הארוכות שהעם שלנו הוגלה מכאן, לא היה אף עם אחר שנקלט כאן לתקופה ארוכה. בכל אלפיים השנים שלא היינו כאן הארץ לא שגשגה והתפתחה כמו ב-69 השנים האחרונות.

הארץ הזאת, והעיר ירושלים שחוברה לה יחדיו, אינם רק את הנחלה הפיזית שלנו במיקום הגיאוגרפי הנוכחי. הן מהוות את הפלטפורמה הראויה למילוי המשימה שלנו. והמשימה שלנו כעם הנבחר היא לחיות על פי אותם קודים מוסריים שאותם אנחנו מייצגים בעולם. הארץ עצמה היא זאת שמזכירה לנו שבלי לשמור על ערכים אלו ובלי לחיות על פי אותם קודים, פשוט לא נוכל לשרוד כאן. לא יעזרו לנו שייטת 13 ולא סיירת מטכ"ל. כבר ניסינו את זה בעבר פעמיים.

לצד המצעדים הצבאיים של יום ירושלים, עלינו לזכור שלא הפלדה הביאה אותנו לכאן, ולא בגלל היעדרה נצא מכאן. אנחנו כאן בזכות ערכי המוסר והרוח, והם אלו המקנים את זכותנו וכוחנו לחיות כאן וליישם אותם כאן. לא השגרירות האמריקנית תגדיר את מיקומה של ירושלים בזירה הבינלאומית. אנחנו, העם שיושב בציון, צריכים להצדיק את התיישבותנו בה בשייכות העמוקה שלנו למסר ההיסטורי של העם היהודי.

הכותב הוא יו"ר ומייסד יוזמת אורות ומנכ"ל קרן חרות

נושאים קשורים: