אלון (שם בדוי) עלה לישראל כשהיה בן שלוש. בגיל 13 חגג בר מצווה ועלה לתורה. כשהיה בן 18, לאחר שסיים בגרות, התגייס לצבא, שירת כקצין והחל לימודים אקדמיים. מדי ראש השנה התפלל בבית הכנסת השכונתי וביום הכיפורים הקפיד לצום. קצת אחרי שחגג 27 הגיע לרבנות כדי להירשם לנישואין, אלא שאז התבקש לפתע להוכיח את יהדותו. ההלם היה גדול. כל חייו הוא יהודי ופתאום יש מי שמערער על כך. לאחר סדרה של בדיקות וניסיונות להשלים את החסר הצליחו לגלות חוקרי "צהר לשורשים" כי אלון הוא צאצא לסבתא קרימצ'קית ולכן ניתן להוכיח את יהדותו.

הסיפור מתחיל בדיוק כמו כל תיק אחר ב"צהר לשורשים" – האגף המסייע לבירור יהדות בארגון רבני צהר. בכל שבוע נציגים מהאגף מקבלים בערים השונות בישראל צעירים וצעירות המבקשים להוכיח את יהדותם. כדי להבין את משמעות הדברים יש צורך לחזור לתחילת שנות ה־90, כשברקע העלייה הרוסית הגואה ובעקבותיה החשש שהביעו מפלגות דתיות מהתבוללות. בשל כך מי שעלה אחרי 1993 ומבקש להירשם לנישואין או לקבל שירותי דת מהרבנות מתבקש להוכיח את יהדותו.

אלא שהוכחת יהדות מתבררת כדבר שאיננו קל כלל ועיקר. המסמכים שמביאים לרבנות צריכים להיות אותנטיים. לעתים מבקשים את הכתובה של ההורים או רב של קהילה בעיירה רחוקה שיעיד לטובת המשפחה, אך אלה לעתים קרובות אינם נמצאים בהישג יד. רבני צהר זיהו את הקושי והחליטו כאמור להקים אגף ייחודי שפועל מזה מספר שנים ומתגייס לסייע למתקשים.

אנשי הארגון מומחים בנדידת העמים, מכירים כמעט כל עיירה במזרח אירופה שבה חיו יהודים מתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, בקיאים בשמות הקהילות שהושמדו על ידי הנאצים, למדו לזהות מסמכים מזויפים והקימו מעבדת מז"פ עצמאית. לחוקרים אנשי קשר בכל רחבי מזרח אירופה, ואלה יודעים להגיע למי שצריך כדי לגבות עדות או למצוא מסמכים מארכיונים שונים והכול כדי שבבית הדין הרבני לא יהיה צל של ספק שהעומדים לפניהם יהודים.

ובחזרה לסיפורו של אלון. הקרימצ'קים הם עדה עתיקה של יהודים שהתגוררו בחצי האי קרים, שעליו השתלטה רוסיה לפני כשנתיים לאחר שבמשך שנים היה שייך לאוקראינה. לקרימצ'קים שפה משלהם – קרימצ'קית, ומספר מנהגים ומסורות מיוחדים. השפה הקרימצ'קית שייכת לשפות התורכיות, ודומה מאוד לטטרית שמדוברת בקרים. כעת, רק בודדים עוד מדברים את השפה.

"אם מישהו וטוען שהם לא יהודים, הוא מדבר שטויות". (צילום: יוסי אלוני)

שמעון הר שלום, החוקר הראשי בארגון "שורשים", מספר כי "במרכז יד בן צבי פרסמו בעבר וולף מוסקוביץ' ובוריס טוקן מאמר מקיף על היהודים הקרימצ'קים, ולפיו הם תושבים ותיקים של קרים, שראשית התיישבותם שם חלה לפני אלפיים שנים ומעלה. היהודים הראשונים התיישבו בקרים כנראה בשנת 114 לפני הספירה". הר שלום מסביר כי כתובות מאותה תקופה מצביעות על כך שיהודי קרים היוו חלק של הפזורה היהודית בעולם ההלניסטי. בקווים כלליים אפשר לחלק את תולדות יהודי קרים למספר תקופות, בהן התקופה ההלניסטית, תקופת הכוזרים, התקופה המונגולית והתקופה התורכית.

על פי המחקר המדובר, שלוש התקופות הראשונות הצטיינו ברווחה כלכלית ובפריחה תרבותית יחסית של הקהילה היהודית בקרים. היהודים שימשו אז בעיקר כמתווכים במסחר שבין המזרח למערב. הכתובות היהודיות־הלניסטיות הראשונות שנתגלו בפאנטיקאפיה מספרות בין היתר על שחרור עבדים, בתנאי שיתפללו בבית־כנסת.

הכתובת הקדומה ביותר היא מהעיר אנאפה, משנת 41 לספירת הנוצרים. כתובות אחרות מן המאות הראשונה עד השלישית מלמדות על חיי הקהילה המאורגנים של יהודי קרים, על בתי כנסת ובתי קברות. האוכלוסייה היהודית של קרים גדלה בצורה ניכרת בתקופת הכוזרים, כאשר גלים של יהודי ביזנטיון הגיעו לקרים במנוסתם מרדיפות על רקע דתי. הר שלום מציין כי "יש לשער שהתקופה הכוזרית הייתה אחת המשגשגות בתולדות יהודי קרים".

הרב חיים חזקיהו מדיני, בעל "שדי חמד", קבע בפסק הלכה ב־1890 לערך כי הקרימצ'קים הם יהודים לכל דבר ועניין. הר שלום מספר כי "במלחמת העולם השנייה, לקראת התקרבות האיינזצגרופן לחצי האי קרים, ביקשו המפקדים הבהרות כיצד לנהוג בקרימצ'קים ולבדוק האם דינם כדין כל היהודים – מיתה".

"היה מגדולי ישראל". הרב חזקיהו מדיני רבה של הקהילה הקימצ'קית (צילום: שמעון הר שלום)

בדף המידע על שואת הקרימצ'קים ביד ושם נכתב על ההתייעצויות השונות בקרב הגרמנים ועל התוצאות הקשות: "הנאצים התלבטו האם לכלול את הקראים והקרימצ'קים ב'פתרון הסופי'. בספטמבר 1941 פנה מפקד האיינזצגרופה, אוטו אולנדורף, ל'משרד הראשי לבטחון הרייך' בברלין בשאלה כיצד לנהוג לגבי הקרימצ'קים והקראים. הדבר הובא להכרעת היינריך הימלר עצמו, והוראה ממשרדו ציוותה לכלול את הקרימצ'קים בין היהודים בתוכנית הרצח, ואילו הקראים נפטרו מכך".

עוד מופיע בדף על שואת הקרימצ'קים כי "בימים 30 באוקטובר – 16 בנובמבר 1941 השלים הצבא הגרמני את כיבוש קרים, פרט לנמל הצבאי סבסטופול, שהחזיק מעמד עד 3 ביולי 1942. כבר בשבועות הראשונים אחרי הכיבוש ריכזו אנשי איינזצגרופה את היהודים, ובכללם הקרימצ'קים ורצחום". כ־70 אחוז מבני הקהילה הקרימצ'קית נרצחו בשואה. אחרי מלחמת־העולם השנייה נמנו בקרים רק כ־1,500 קרימצ'קים.

במהלך השנים, כאמור, פיתחו היהודים הקרימצ'קים שפה משלהם ובעקבות כך ניתן למצוא סידורים ייחודיים, ספרי קודש בשפה הקרימצ'קית ואף הגדה של פסח. בישראל חיים כיום כמה מאות קרימצ'קים, עוד כמה מאות נמצאים ברחבי רוסיה ומספר מצומצם יותר עדיין חי באי קרים.

עדה נכחדת

לאחר המחקר בעניין יהדותם של הקרימצ'קים, גיבשו אנשי "שורשים" את תיק ההוכחות לקביעת יהדותו של אלון, לקראת הישיבה בבית הדין. הרב דוד סתיו, יו"ר ארגון רבני צהר, מספר כי "בדרך כלל יש שיתוף פעולה טוב עם הדיינים. עד כדי כך שבחלק מהמקרים הם אף מפנים את הזוגות לשורשים".

הר שלום מוסיף כי "מטרתנו היא לתת מענה לצורך גדול של כל מי שעלה מבריה"מ ב־27 השנים האחרונות, כדי שהם וילדיהם יוכלו להוכיח יהדות סופית וגמורה בלי שיעלו שאלות סביב ההרשמה לנישואים, דבר שיכול לגרום הרבה צער ועיכובים". הר שלום מסביר כי מדובר בעניין דחוף למדי. "אתה יכול להתגייר היום או בעוד חמש שנים, אבל בירור יהדות ניתן לביצוע בצורה קלה ויעילה במיוחד כאשר הדור המבוגר עוד בחיים".

"מענה לצורך גדול". שמעון הר שלום (צילום: צהר לשורשים )

הר שלום מספר כי לפני מספר שנים היה בקשר עם אדם מבוגר שהציג עצמו כ"יו"ר ארגון הקרימצ'קים בישראל", וטען כי ישנם 1,500 יהודים ממוצא קרימצ'קי בישראל. בשנת 2013 סייר הר שלום בחצי האי קרים ואף ביקר במרכז המורשת של הקרימצ'קים בבירת קרים.

אחד המומחים לנושא הקרימצ'קים הוא ד"ר ולוול זאב טשרנין, חוקר אתנוגרפיה של עדות ישראל. "בסוף שנות ה־70 הייתי סטודנט במוסקבה והגעתי לחצי האי קרים כדי לראיין אנשים ששרדו מהעדה הקרימצ'קית לצורך מחקר". כמה שנים לאחר מכן פרסם מאמר בנושא, הסוקר את תולדות העדה.

"מדובר בקבוצה יחסית קטנה, מקסימום 9,000 נפש לפני השואה", מספר טשרנין. "מכל העדות הלא אשכנזיות, אף עדה לא איבדה כל־כך הרבה מבניה בשואה; כ־80 אחוז נרצחו". לדבריו, "הקרימצ'קים הם עדה מאוד מעניינת, עם נוסח תפילה משלהם בשם 'נוסח קפא', שהתפתח מנוסח רומי של היהודים האיטלקים". הוא מספר כי "הקרימצ'קים מהווים סוג של תערובת של יהודים איטלקים שהגיעו ממושבות איטלקיות יחד עם מהגרים מקווקז ואסיה, וגם אשכנזים".

לדבריו, ישנם שמות משפחה המאפיינים מאוד את הקרימצ'קים: "יש ביניהם שמות משפחה כגון 'לומברוזו', שמות איטלקיים כמו 'אנג'לו', ואף שמות משפחה עבריים כגון 'פסח', או 'גבאי'". במקביל ישנם שמות משפחה אשכנזיים כמו 'ברמן' או 'ורשבסקי' ואפילו 'אשכנזי'. "הם התפללו בשפה העברית, ודיברו בשפה הדומה לטטרית".

טשרנין מציין כי בסוף המאה ה־18, כשהרוסים כבשו את האזור, הקרימצ'קים רצו להביא רבנים ספרדים וביקשו מהשלטונות הרוסיים להביא איש דת דובר תורכית מפני שלא דיברו יידיש כמו יהודי אירופה. מי שהגיע לשמש כרב, או "חכם באשי" של הקרימצ'קים, היה בשנת 1866 הרב חזקיהו מדיני, ה"שדי חמד".

טשרנין מסביר כי "במשך 33 שנה הוא שימש כרבם, עד אשר בשנת 1899, לעת זקנה, היגר לארץ ישראל ושימש ראש העדה הספרדית בחברון". במשך חייו בקרים תרגם ספרי קודש יהודיים לשפה הטטרית באותיות עבריות. הוא תרגם למשל את ההגדה של פסח ואף את סדר ט"ו בשבט. בכלל, הייתה השפעה חזקה של תורת מקובלים אצל היהודים הללו", מסביר טשרנין. כמה קרימצ'קים צעירים עזבו את קרים והגיעו לישראל דרך תורכיה, ואף הקימו בית כנסת יחידי בארץ לעדת הקרימצ'קים. הוא התקיים עד שנות ה־70 בתל אביב.

טשרנין מספר גם כי "אחרי השואה היה בקרים רק בית כנסת אחד, אשכנזי, ואילו הזקנים הקרימצ'קים הגיעו לשם כדי להתפלל, למרות שזה לא היה הנוסח שלהם". לדבריו, "העדה הלכה ונכחדה בגלל שני תהליכים: מי שרצה לשמור את היהדות כקרימצ'קי – לא היה לו עם מי להתחתן. הדור הצעיר דיבר רוסית ולא תורכית, ולכן הם התחתנו עם אשכנזים רוסים. חלק מהקרימצ'קים היגרו לגרוזיה והתחתנו עם יהודים גרוזינים. במקביל הייתה התבוללות גדולה ונישואי תערובת כמו בשאר מדינות ברית המועצות".

מבטא משולב

כאמור, רוב צאצאי העדה חיים ברחבי העולם, ואף בישראל "לא תזהה אותם בקרב העולים מרוסיה", מסביר טשרנין, "בעיקר סביב שמות המשפחה או המאכלים המיוחדים כגון 'קובתה', מאפה 'צ'וצ'ה' ועוגות עם בשר". מנהג נוסף שהשתרש בקרב יהודי העדה הוא טקס מקביל ליארצייט. אצל הקרימצ'קים זה נקרא "תיקון". מדי שנה גם מקיימים בחודש דצמבר ליד סימפרופול, בירת קרים, אירוע זיכרון מרכזי לזכר הנרצחים בשואה.

טשרנין מספר כי היה לקרימצ'קים מבטא ייחודי, "מעין שילוב בין המבטאים האשכנזיים והספרדיים". הוא מסביר כי "הם ביטאו את האות ת' בצורה לא דגושה, אך במקביל ביטאו את האות צ כמו צ'".

הכיבוש הרוסי בחצי האי קרים (צילום: AFP)

בהמשך לדבריהם של אנשי "שורשים", אומר טשרנין כי "אף פעם לא היה צל של ספק ביהדותם של הקרימצ'קים, לא בארץ ולא ברוסיה". לדבריו, כיום ישנם לא יותר מכמאתיים או שלוש מאות קרימצ'קים שעוד חיים בחצי האי קרים. "אם מישהו התבלבל לאחרונה וטוען כי כביכול הם לא יהודים, הוא מדבר שטויות. החכם שלהם היה מגדולי ישראל, הם היו יהודים דתיים במובן שלנו. בניגוד לקראים השכנים, הם הסתמכו על התלמוד, התורה שבעל פה".

עד לפני הפלישה של הבדלנים הפרו רוסים, מי שהיה רב הקהילות היהודיות במקום היה שליח חב"ד – אך בעקבות הפלישה הוא נמלט לאוקראינה. כיום ישנה בקרים קהילה יהודית רפורמית.

בין המנהגים המעניינים של חברי הקהילה ניתן לציין את העובדה שהחג החשוב ביותר עבורם היה דווקא ט"ו בשבט. טשרנין מציין כי "השפעת תורת הקבלה אצל היהודים הקרימצ'קים גרמה לכך שדווקא ט"ו בשבט הוא החג החשוב ביותר. הם הגדירו את החג כ'ראש השנה הקרימצ'קית'. הם העניקו לחג חשיבות עליונה, כמו יום כיפור או פסח, דבר שהוא ייחודי להם". מנהג נוסף היה חבישת מעין כובע גבוה מיוחד. "ההורים של הכלה היו צריכים לקנות לחתן את הכובע המסורתי", מספר טשרנין.