נהוג לחשוב שהורים אוהבים את ילדיהם בלי קשר לצורתם החיצונית, וכי הם אינם מודעים לפגמים החיצוניים שלהם ורואים אותם כמושלמים. אלא שמחקרים הפריכו את האמונה העממית הזו, והראו שלמראה הילד השפעה ברורה על התנהגות הוריו כלפיו. נמצא, למשל, שאם התינוק חמוד – אמו קשובה אליו, משחקת איתו, מרעיפה עליו חיבה ומסתכלת עליו יותר.

תינוק מכוער, לא רק שיזכה לפחות חיבה מאמו – היא גם תיטה יותר לראות בו הפרעה לחייה. "תינוק מכוער הוא דבר לא נעים", כתבה המלכה ויקטוריה לאחת מבנותיה הנשואות. ואכן, הורים מצפים מהתינוקות הקטנים בראש ובראשונה שיהיו אסתטיים, נאים, ואפילו יפים.
 

"תינוק מכוער הוא דבר לא נעים". המחשה (צילום: ShutterstokS)

הורים רוצים בן חכם ובת רזה ויפה

במאה ה-21, אנו מצפים שלהורים יהיו סטנדרטים זהים וחלומות דומים עבור בניהם ובנותיהם, אבל ד"ר סט סטפנס-דווידוביץ', שחקר את מאגר החיפושים של גוגל – מצא אחרת.

על פי המחקר שלו, הורים רוצים יותר שבנם יהיה חכם, ושבתם תהיה רזה ויפה. חיפושים כמו "האם ילדי מחונן או גאון?", מופיעים פי 2.5 עבור בנים מאשר בנות. ומה הן הדאגות של הורים לגבי בנותיהם? ניחשתם נכון – הן מתייחסות בעיקר למראה שלהן.

שאלות כמו "האם ילדי סובל מהשמנת יתר"' מופיעות פי שניים לגבי בנות מאשר לגבי בנים (אם כי במציאות, טוען החוקר, המצב הוא הפוך וישנם דווקא יותר בנים הסובלים מכך). ובכלל – רוב החיפושים בגוגל הקשורים למראה ולמשקל נערכים לגבי בנות (פי 1.5 מאשר לגבי בנים).
 

גם בימינו, מסתבר, המראה של הבת עשוי לדעת הורים רבים, להיות כרטיס כניסה לנישואין – והצלחתן למצוא בעל וללדת ילדים קשורה בו. בעידן שלנו, שבו החברה מכתיבה ומאדירה יופי ורזון, ההורים – ובעיקר האימהות – משמשים סוכני חיברות שמנחילים את הנורמות התרבותיות באמצעות מסרים גלויים וסמויים הנוגעים לנשיות, לגוף וליופי.

במחקר שערכתי עם דבש ניב והתפרסם בספר "הורות ללא מסכות", הביעו בפנינו הורים לא מעטים אכזבה שלעתים גבלה בסלידה כלפי בת שאינה רזה, נאה או אסתטית בעיניהם. הורים ביקרו באוזנינו בנות שמנות ולא מטופחות, וראו במצבן תולדה של הזנחה עצמית וכישלון שלהם ושל הבנות גם יחד.

כרמית, למשל, סבורה כי התנהלותה של בתה עצלה ומסוכנת: "אני יכולה לכעוס עליה ולהתאכזב מכך שהיא שמנה ואין לה ביטחון… אני ממש כועסת על איך היא לא מטפלת בעצמה. היא מוותרת על החיים הטובים.

"יש לי הרבה ביקורת שאני משתדלת לא להגיד לה. דבר אחד שהייתי חדה לגביו, זה להגיד לה חד-משמעית שהיא צריכה לרזות כי היא יכולה לקבל התקף לב. יש לי רגשות עמוקים אליה, ובגלל זה האכזבה כל כך קשה".

האם הילד היפה מבין האחים – הוא הילד המועדף?

הורים דיברו גם על הילד היפה יותר בעיניהם מבין ילדיהם, שהנטייה האנושית היא להעדיף אותו. אחת האמהות אמרה לנו שמכל שלוש ילדותיה רק אחת יצאה יפה "עם עיניים כחולות, ממש ממיסה את הלב…".

אותה אם הודתה כי "יש משהו במה שאני מרגישה אליה מגיל צעיר, כאילו מעריצה אותה, כיף להסתכל עליה. אם צריך לקחת לאיזה אירוע, אני ארצה לקחת אותה ולהשאיר את השתיים אצל בעלי. אני משוויצה בה, כולם מגיבים אליה". 

הורים רבים גם נוטים לייחס תכונות טובות וחיוביות לילד יפה שלהם, נטייה שאפשר להסבירה במונח "אפקט ההילה של היופי" – שלפיו אנשים יפים נתפסים כחכמים, נעימים, חזקים, רגישים, חברותיים וחכמים יותר מאנשים לא יפים.
 

אהבת האם כן תלויה בדבר

בקרב הורים לילדים בעלי ליקויים גופניים, להופעה החיצונית חשיבות מכרעת אפילו יותר. מחקרים העלו שאימהות לילדים הלוקים באנומליות (בעיקר בפניהם) הן פחות ורבליות וחייכניות כלפיהם, לעומת אימהות לילדים אחרים.

פרופ' מאירה וייס, שתִצפתה על יולדות בבתי חולים וראיינה אותן, טוענת במאמריה כי אהבת אֵם תלויה בדבר – והדבר הזה מסתכם לרוב בצורתו החיצונית של הילד.

מיד לאחר הלידה, היא מאבחנת, מביעה האֵם התעניינות במין היילוד ובמראהו. האימהות סוקרות את גופו ומעירות הערות על צבעו, גודלו, משקלו, מספר איבריו, שלמותם והפרופורציה ביניהם, מספר האצבעות, כמות השיער והאסתטיות שלו. תינוקות שאינם עומדים בסטנדרטים, בעיקר לגבי הופעתם החיצונית, עשויים להינטש.
 

במחקרה מצאה פרופ' וייס, כי רוב הילדים שלקו בפגמים חיצוניים הנראים לעין ננטשו (68.4 אחוז), אף שרובם לא סבלו ממחלות מסַכנות חיים – והמום שלהם הוגדר במקרים מסוימים כחמור רק מבחינה אסתטית (למשל, שפה שסועה, פגמים בעצמות הרגליים או יחס לא פרופורציוני בין איברי הפנים).

לעומת זאת, רוב הילדים שלקו במחלות פנימיות שלא נראות לעין לא ננטשו (רק שבעה אחוזים נעזבו), גם כשהמחלות היו קשות או שסיכויי ההחלמה מהן קלושים.

סיפורו של הילד שנולד עם זנב

במקרה שהיא מכנה ״המפלצת שעשו לה קוסמטיקה", וייס מספרת על הורים חילונים ממוצא אירופאי לילד הלוקה במקרה קל וניתן לריפוי של שדרה שסועה (פגם המתבטא בפתח בעמוד השדרה ובליטה של עצבי חוט השדרה דרכו – נראה כמו זנב קטן).

אותם הורים החליטו לנטוש את הפעוט בבית החולים, והתייחסו להופעתו החיצונית של התינוק ולא לסיכויי החלמתו. האם אמרה: ״מפלצת… זה ילד שיהיה פעם מפלצת אמיתית… ובגלל זה אני לא רוצה שום קשר עם הדבר הזה. מאותו רגע שנודע לנו שיש לו מום, זנב, אנחנו באמת לא רוצים אותו".

מספר שבועות אחרי שהתינוק עבר ניתוח להסרת הבליטה, וההורים נעתרו בלחץ בית החולים לראות את ילדם, אמרה האם בהתרגשות: ״באמת שלא רואים כלום. תיקנתם הכול בצורה מושלמת. תראו, הילד מסתכל רק עליי ועל בעלי, כאילו שהוא מכיר אותנו! תראו כמה שהוא דומה לבעלי".
 

אז מה לעשות אם אנחנו חושבים שילדנו לא יפה מספיק?

הנה כמה עצות ותובנות:

1. אי אפשר להתעלם מהנורמות והסטנדרטים החברתיים לגבי יופי, ולכן אפשר לשפר את המצוי לכיוון הרצוי. במקום לבקר את הילד – העניקו לו את הכלים לשפר את מראהו. עודדו אותו לעסוק בספורט, לאכול נכון, להתלבש יפה ולטפל בעור מחוטט, בשיער לא בריא וביציבה לא נכונה.

2. שמשו דוגמא אישית לילדיכם: החזיקו מזון בריא בבית, צמצמו מאכלים רווי סוכר ושומן. רצוי גם ליזום פעילות גופנית משותפת וטיולים.

3. נסו לפתח את הביטחון העצמי של הילד בתחומים אחרים, ולשים דגש על החוזקות שלו (בלימודים, בספורט, בריקוד, בתחביבים ועוד). שדרו לו שהצלחה בתחומים אלה חשובה לכם לא פחות מהמראה שלו, אם לא יותר.

4. השתדלו להימנע מלשפוט את הילד על פי מראהו, למרות הנטייה האנושית לכך. הצעד הראשון הוא מודעות לנטייה הזו כדרך להתגבר עליה.

5. הימנעו בכל מחיר מביקורת משפילה על מראהו של הילד, שמן הסתם סובל ממנו גם כך.

6. אל תאפשרו לבני הבית (אחים/אחיות/הורה אחר) "לרדת" על המראה/המשקל של ילדיכם.

7. היו מודעים להעדפות שיש לכם לילד אחד על פני האחר. גם אם אינכם יכולים לשנותן – נסו לא להפגין אותן במעשים או בדיבורים.
 

***
הכותבת הינה דוקטור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, מרצה בכירה במכללה האקדמית הדסה – ומחברת הספרים "לדעת אהבה", "זוגיות: מדריך למשתמש" ו"הורות ללא מסכות"

נושאים קשורים: