אחד מבתי הכנסת הרבים שבאנגלווד ניו־ג'רזי של תחילת שנות ה־60, נדהמו יום אחד לגלות ילד אפרו־אמריקני בשם ג'ייקוב לנון, שהחליט להגיע מדי שבת לתפילה. הוא ישב שם, צפה מהצד, אך לאט־לאט החל ללמוד את התפילות ולהשתתף כמו כולם. הוא הגיע עם בני ובנות משפחת קפלן, חברי הקהילה. הוא אומץ בגיל שלושה ימים, ואילו אמו המאמצת הייתה עוזרת בית בביתה של המשפחה היהודית, עבודה שנחשבה אז מכובדת מאוד עבור אשה אפרו־אמריקנית.

מה שבבית הכנסת לא ידעו, הוא שבימי ראשון לנון היה הולך עם אמו לכנסייה. כך חי בזהות יהודית־נוצרית במשך רוב ילדותו. הוא נולד בטולדו אוהיו, ואחרי שאומץ, אביו המאמץ נרצח ביום הולדתו השלישי על ידי חברי כנופיית קו קלוקס קלאן הגזענית. כמה שנים לאחר מכן עבר עם אמו לניו־יורק ולאחר מכן לניו־ג'רזי. "מזל שעזבנו את אוהיו, זה היה מקום נוראי לשחורים" הוא מספר.

"אמרתי למנהל 'אל תסתבך איתי' ונתתי לו אגרוף". לנון בצעירותו (צילום: מתוך האלבום המשפחתי)

בגיל 12 אמרה לו אמו כי הוא צריך להחליט באיזו דת לבחור, נצרות או יהדות. "היה לה חשוב רק שאהיה דתי, לא משנה באיזו דת אבחר". וכך מגיל 12 החליט כי הוא יהודי. את תהליך הגיור הרשמי עבר רק בגיל 22 לקראת חתונתו, אז עבר גיור קונסרבטיבי והתחתן עם יהודייה מאותו הזרם.

היום כבר קוראים לו יעקב לנון. הוא בן 62, נשוי בשנית, אחרי שני גיורים קונסרבטיביים ושלושה גיורים אורתודוקסיים. במשך השנים הפך לשחקן אוף־ברודווי ולכפיל של כוכבי פעולה אפרו־אמריקניים בקולנוע ובטלוויזיה. הוא שימש כמומחה לאומנויות לחימה, יצר אומנות לחימה יהודית ולפני חודשיים אף עלה לישראל דרך ארגון העלייה "נפש בנפש", הפועל יחד עם משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית וקק"ל.

אנחנו נפגשים בדירתו החדשה בשכונת רחביה בירושלים, דירה יפה ומשופצת עם הרבה חדרי שינה, "אנחנו מקווים מאוד לארח כמה שיותר אנשים", הוא אומר לי בעת סיור במקום. "יש לי שני ילדים מנישואיי הקודמים וכך גם לאשתי טליה, הלוואי שהם יבואו לבקר". ארבעת הילדים גרים בארה"ב. שניים מהם יהודים, שניים, אלה של אשתו, נוצרים. על קירות ביתם החדש כתובה ענקית ממוסגרת מחתונתם, ספרי יהדות לצד ספרי תרבות ונוף ירושלמי קסום. לנון עצמו הוא איש גבה קומה, לבוש כאדם חרדי, עטור פאות קצרות שמבצבצות מבעד לראסטות מאפירות וקצרות שלראשו.

סיפור חייו מרתק, וכולל רצח של קרובי משפחתו, ניסיונות כושלים ומוצלחים של התקרבות ליהדות, כיבוש עולם הבידור האמריקני והתחככות עם סלבריטאים שונים.

כבר מגיל צעיר התחבר לאומנויות הלחימה. כך למשל, הוא מספר כי בכיתה י' "זרקו אותי מבית הספר כיוון ששברתי את הלסת של המנהל", ומתגלגל מצחוק כשהוא נזכר באירוע. הוא מסביר כי "הוא קילל את אמא שלי בצורה מאוד לא יפה. אמרתי לו 'אל תסתבך איתי' ונתתי לו אגרוף. לאחר מכן אמא שלי אמרה לי בהתלהבות 'תרביץ לו שוב'". הוא הוכנס למעצר אך שוחרר לאחר חודשיים וזוכה לחלוטין, בעוד המנהל הושעה מהוראה. המדינה בתמורה אפשרה ללנון, שבא ממשפחה דלת אמצעים, ללמוד בבית ספר פרטי.

"השחורים לא אהבו אותי בבית הספר כי נשארתי ללמוד אחרי הלימודים, והלבנים לא אהבו אותי כי הייתי שחור", הוא נזכר באותה התקופה. "ולמרות זאת, הכרתי בעיקר יהודים מגיל צעיר מאוד".

ג'ייקוב מוקיר שבת

הוא היה הבוגר האפרו־אמריקני הראשון של בית הספר למשחק של סטלה אדלר בניו־יורק, שהוקם על ידי השחקנית היהודייה הנודעת. "קראתי לה 'אמא', היא שכנעה אותי מדי יום לא לעשות אודישן במשך כל השנתיים שלמדתי אצלה – כדי שאגיע בשל מספיק לקראת היציאה לעולם התיאטרון. היא הייתה אישה מדהימה. פגשתי שם אנשים כמו וורן בייטי ומרלון ברנדו, והשחקנית קייט מאלגרו (מסע בין כוכבים) ואני שיחקנו ביחד במהלך הלימודים בהצגת 'אותלו' של שייקספיר", הוא משתף. בין בוגרי בית הספר המדובר נמנים קנדיס ברגן, רוברט דה נירו, מלאני גריפית', מרטין שין ואחרים.

משם המשיך לקריירה קולנועית עמוסה. "הייתי כפיל של דנזל וושינגטון בסרט 'מלקולם אקס' בשנת 1992. במהלך סצנת המוות בסרט, תוכלו לראות אותי רץ ברקע. הופעתי בכמעט כל הסרטים שצולמו בניו יורק בשנות השמונים ככפיל וכניצב, של שחקנים שחורים כמובן", הוא אומר וצוחק. "בסרט 'סטריט האנטר' אני קופץ מארון מתים ומתחיל לירות בכולם. זה היה ממש כיף. תפקידים קטנים, אבל אכלתי צהריים באותם ימים עם כוכבים גדולים, בשבילי זה היה שווה את זה".

אחרי שהתגייר באופן אורתודוקסי והחל לחיות חיים יהודיים־דתיים לכל דבר, החליט לנון לנטוש את עולם התיאטרון לתמיד. "קיבלתי פנייה לפני שנה וחצי לעשות אודישן לתפקיד בסדרת טלוויזיה חדשה בשם 'Divine Shadow', העניין הוא שוויתרתי על התיאטרון אחרי שהתחלתי ללכת עם מגבעת שחורה. אשתי אמרה לי 'למה שלא תחזור לשחק?' אז הסברתי לה שהם בטח יגרמו לי לחלל שבת".

מדובר היה בסדרת אקשן והוא היה אמור לגלם שוטר בתפקיד משנה, "וידאתי מראש שזה לא שוב תפקיד שבו השוטר השחור נהרג – כי זה מה שבדרך כלל קורה בסדרות", הוא אומר בחיוך, "והלכתי לאודישן. הבהרתי להם במהלך הפגישה הראשונה שלנו ש'אם אני מקבל את התפקיד של אלכס השוטר אני לא מקלל על המסך, לא עובד בשבתות ובחגים יהודיים ואוכל רק אוכל כשר. הייתי בטוח שזה ישכנע אותם לא לקחת אותי לתפקיד. אבל זה לא עבד".

זמן קצר לאחר מכן חזרו אליו טלפונית מההפקה ואמרו לו: "מר לנון, אתה האיש שחיפשנו, אבל יש לנו רק שאלה אחת – מה זה שבת?". לדבריו, דאג למפיקים ללוח שנה עם תאריכים יהודיים ולרשימת המסעדות הכשרות בעיר סיאטל, שם התגורר.

"אחרי שהם נענו לכל הדרישות שלי, והבטיחו לקנות לי רק אוכל כשר מהמסעדות באזור, אמרתי לעצמי 'אולי אדחוף עוד קצת'. אמרתי לבמאי: הדמות שלי לא מקללת, אולי אפשר לגרום לכך שאף אחד לא יקלל? הם זרמו, והוציאו את כל הקללות מהתסריט". המזל שיחק, וחברת הפקות בסיאטל החליטה לאמץ את הסדרה ולהשקיע בה. "אמרתי לעצמי, זה עובד – אולי אנסה לדחוף שוב". והוא הצליח להכניס את חברו, רב מקומי בשם מארק ספירו, לגלם תפקיד קטן של שוטר.

"היינו המנטורים שלו כילד". טופאק, שלושה ימים לפני שנורה למוות (צילום: AP)

השפעתו של לנון הייתה כה גדולה עד שבעונה השנייה, שטרם צולמה, הצליח לשכנע את היוצרים לבצע טוויסט בעלילה, ובמהלך התוכנית יחקרו את עברה של דמותה של הכוכבת הראשית האסייתית שפרה, שלנון החליט כי היא מגיעה מקהילת יהודי קאיפנג בסין. עם הזמן הפך לנון למפיק, וכעת הוא נמצא במגעים עם רשתות טלוויזיה בארה"ב לקראת העלייה לאוויר בקיץ הקרוב. "עכשיו אני השחקן בסדרה, המפיק וגם התסריטאי, והכול בגלל אשתי. בגלל שסירבתי לחלל את השבת. זה משונה אבל מגניב.

"שיחקתי רוב השנים בעיקר בהפקות באוף־ברודווי, ואף לימדתי משחק בחברת תיאטרון בניו־יורק במקביל לעבודתי על הבמה", הוא מסביר. אחד האנשים שלנון לימד היה לא אחר מאשר זמר הראפ והשחקן המנוח טופאק שאקור, שמוכר בשם הבמה שלו, 2Pac. "כאשר אמו, אפיני שאקור, גילתה שבנה הידרדר לסמים, היא שלחה אותו אלינו לתיאטרון. היינו המנטורים שלו כילד.

"לפני כמה שנים, כאשר כבר גרנו בסיאטל, אפיני הייתה בעיצומו של מסע הרצאות ברחבי ארה"ב בעקבות ספר שכתבה וסיפרה שקבוצה של כמה אנשים 'אימצו את בני ושיקמו אותו'. היא אמרה שאחד מהם גר בסיאטל ויושב בקהל. אשתי טליה שישבה לידי באולם לא הכירה בכלל את הסיפור הזה ונדהמה. אפיני פנתה אליי ואמרה: ג'ייקוב, עכשיו תעמוד. היינו בספרייה המרכזית של העיר וכולם עמדו ומחאו כפיים, זה היה מרגש".

ביקור בכנסייה יהודית

טופאק לא היה היחיד. לנון נוהג לאמץ צעירים מבולבלים ולשקם אותם דרך התיאטרון ואומנויות הלחימה. כך היה גם עם בן דודו של טופאק שהפך להיות דוקטור לפסיכולוגיה. "יש לי תלמיד אחר שלימדתי אומנויות לחימה, בחור לא יהודי, וכשבמסגרת הלימודים נתבקש לכתוב עבודה – הוא החליט לכתוב על יצר הרע, והוא בכלל לא יהודי".

אומנות הלחימה שפיתח לנון אחרי שנים של לחימה והתעמלות נקראת "מכבי" או "קונג פו כשר". הסיסמה של הארגון היא "לוחם נגד היצר הרע" ואת הפילוסופיה של המזרח החליף בפילוסופיה יהודית. יש לו שני בתי ספר ללימוד השיטה בסיאטל, והוא מתכוון להתחיל ללמד כעת בישראל.

שיטת לחימה "נגד היצר הרע". לנון (צילום מרים אלסטר, פלאש 90)

איך אתה וטליה נפגשתם?
"הייתה לי במשך הרבה מאוד שנים הצגת יחיד שעסקה במלחמה של האפרו־אמריקנים על זכויות האזרח שלהם, תיאטרון חינוכי כזה, והופעתי ברחבי ארה"ב. התעייפתי מזה ואמי גם חלתה, וכל מיני דברים מוזרים החלו לקרות: טיסה שהייתי בה, טיסה 255 של אלסקה איירליינס, התרסקה, נפצעתי והרווחתי מזה גם הרבה כסף. אבל הייתי אבוד".

לנון התחיל לעבוד בבית לנערים יתומים שנפלו בין הכיסאות ולא יאומצו לעולם, "ילדים שהוריהם מכרו אותם כדי שיוכלו לקנות סמים וכאלה" הוא מספר, "הסיפורים הכי גרועים שאפשר". הוא מספר שנהג לקחת אותם להליכות ארוכות מסביב לאגם. "הם דיברו איתי על הכול. לימדתי אותם להילחם אך גם לשחק. מנהלת הבית הזה הייתה מאוד דתית, והיא אמרה שהיא לא מבינה למה אני לא הולך לכנסייה. אמרתי לה שאני יהודי. היא השיבה 'קח אותי לכנסייה יהודית'".

הוא ראה ברחוב בניין עם מגן דוד והסיק כי מדובר בבית כנסת. "הלכתי לשם, דיברתי עם ראש הקהילה וראיתי סידור אורתודוקסי, הייתי בטוח שמדובר בבית כנסת לכל דבר. רק לאחר מכן הבנתי שמדובר ביהודים משיחיים. הם ידעו שאני יהודי, אז כשהייתי שם לא דיברו על ישו. הבאתי את עשרת הילדים מהבית איתי.

מנצרות משיחית ללב היהדות. הראפר ניסים בלאק (צילום: אריק סולטן)

"טליה עבדה שם אז כמזכירה, אבל הייתה בתהליך של חיפוש זהות יהודית, למרות הרקע הנוצרי שלה, היא למדה דרך האינטרנט בשיעורים של ישיבת אש התורה. היא חשבה שאני יהודי משיחי אז לא התקרבה אליי. היא ראתה שאני בא עם ילדים מכל הרקעים, והבינה שיש כאן משהו. היא שאלה אותי מה אני עושה בפסח, ואמרה שאם אני רוצה היא מוכנה לארגן לי לשבת בשולחן הכי טוב בבית. הייתי בטוח שהיא מתכוונת לשולחן של מנהיג הקהילה, ודווקא רציתי לשאול אותו כל מיני שאלות. מתברר שהשולחן הכי טוב היה לידה.

"שבועיים לאחר מכן, אמרתי לה ישירות: 'אני יהודי דתי, אני רווק, את רווקה, את רוצה להתחתן? היא רצתה לתת לי סטירה אבל לא הייתה מסוגלת כי הכתף שלה נפצעה והיא הייתה אחרי ניתוח. אמרתי לה שאני יכול לפתור את זה כי אני מתמחה ביוגה סינית. תוך שישה שבועות ריפאתי אותה, ותוך שבעה שבועות התחתנו". מי שהשתייך לאותה קהילה יהודית־משיחית היה זמר הראפ היהודי־חרדי שהתגייר אף הוא, ניסים בלאק. "הוא ידע שאני הייתי בקהילה הזאת בסיאטל ושאני עזבתי כדי לחיות כיהודי אורתודוקסי וסייעתי לו בתהליך הגיור".

לוחם נגד היצר הרע

תהליך הגיור האורתודוקסי שלו ושל טליה לא היה פשוט. "החלטנו כשהתחתנו שאנחנו רוצים להיות יהודים אורתודוקסים", הוא משתף, "הלכתי לרב בכיר בסיאטל, סיפרתי לו את סיפור חיי, אמרתי לו שיש לי גם שני ילדים יהודים ואנחנו רוצים להתגייר. הוא לא רצה אותי בקהילה, אמר לאשתי שתתגרש ממני ואז יגייר אותה".

כאשר אני מנסה לברר אם אותו רב הסביר לו למה לא היה מעוניין להעביר אותו את תהליך הגיור, הוא מרים את ידו, שעליה סימנים מהנחת תפילין כמה שעות קודם לכן, מצביע עליה ומסתכל לי בעיניים. "בגלל צבע העור שלי", הוא יורה. "הוא זרק אותי מבית הכנסת באמצע התפילה".

אך לא כל חברי הקהילה הזדהו עם עמדתו של הרב. "מישהו שעד היום אנחנו לא יודעים מיהו, העביר מסר דרך גורם שלישי ואמר שנהיה חברים בקהילה ושכר לנו דירה בסמוך לבית הכנסת למשך חצי שנה. התחלנו ללמוד בכולל של סיאטל לקראת גיור, הם היו בהלם מעמדתו של הרב, אז שלחו אותנו ללוס־אנג'לס ושם הלכנו לבית הדין המקומי לגיור אורתודוקסי. למרות אותו גיור, בסיאטל עדיין לא קיבלו אותנו. הרב אמר שאני יכול להיות חלק ממניין, אבל לא לעלות לתורה. הייתי שבור. הוא ניסה להכפיש את שמי", הוא מספר בעיניים דומעות.

"שבועיים לאחר מכן התקבלתי להיכל התהילה של אומנויות הלחימה בארה"ב, התחלתי ללמד בבית הספר היהודי המקומי, ורב קבליסטי בשם בן־חמו מבולטימור פנה אליי ואמר שיעזור לי לפתור את העניין כי זה לא בסדר, זה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות ביהדות". בינתיים, אנשים מבית הכנסת שהיו נגד הרב התאחדו, והחליטו לעזור לבני הזוג לנון. הם שלחו אותם לבית כנסת של רב חסידי במילווקי, שלא היה קשור לארגון הרבנים של הרב בסיאטל.

"בדרך שבה הם מתפללים יש יותר כוונה" (צילום: מרים צחי)

"הוא שאל אותי שאלה אחת: ג'ייקוב, מה אתה עושה למחייתך? הבאתי לו את הטלאי המיוחד שאנחנו תופרים על מדי הלוחם באמנות הלחימה שייסדתי שכתוב עליו 'לוחם נגד היצר הרע'. הוא שאל אם נתתי גט לאשתי הראשונה, השבתי שכן, אך בגירושין לא אורתודוקסיים. הוא ביקש שאביא לה שוב גט, התקשרתי והסברתי לה את המצב, היא צחקה ואמרה 'אתה כנראה באמת לא רוצה אותי בסביבתך'. אותו רב טס לפלורידה ומסר לה את הגט ביד. כשחזרנו לסיאטל, כבר לא היו יכולים שלא לקבל אותנו. התגיירנו שלוש פעמים אצל שלושה בתי דין אורתודוקסיים", הוא אומר ומסתכל על הרצפה, שוב בוכה.

"בעלייה הראשונה שלי לתורה, כל הקהילה הגיעה, האשכנזים והספרדים כאחד. הרב לא הגיע, אבל אשתו הייתה וגם ילדיו. זה היה מאוד מרגש. התחברתי דווקא לברסלב, היה שם מניין קטן ועזרתי להם להשיג מימון לבנות בניין. בעקבות כך אולם האירועים שלהם הוא על שמי ועל שמה של טליה. רב בית הכנסת הודח מתפקידו והקים בית כנסת אחר, שצמוד לבית הכנסת הברסלבי. בכל פעם שיש להם אירוע, הוא באולם השמחות על שם יעקב וטליה לנון, זה הניצחון שלי". על ברסלב הוא אומר: "אני פשוט אוהב את השמחה. הדרך שבה הם מתפללים איטית יותר, יש יותר כוונה, עבורי זה חשוב מאוד. אני חושב שהאורתודוקסים קצת יבשים ואינטליגנטיים מדי".

למה עליתם לארץ?
"טליה ואני הסכמנו על זה מהיום הראשון שלנו ביחד. אמרתי שאם נהיה יהודים אורתודוקסים, יש רק מקום אחד בשבילנו, וזה ישראל. ראיתי את כל סוגי היהדות בארה"ב, היהודים שם הם כלום. במקביל, פגשתי כמה ישראלים, דתיים וחילונים כאחד. ראיתי שהחילונים יודעים על היהדות יותר מהאורתודוקסים באמריקה. יש גם אלמנט של אחדות בישראל שאין אצל היהודים בארה"ב.

"כשהגעתי לישראל אמנם ראיתי שיש סוגים שונים של אנשים, אבל כולם יהודים. אם משהו קורה אתה יודע שחבר הקהילה לא יתקוף אותך. באמריקה לא יכולנו ללכת באזורים מסוימים בשבת בגלל שהיו קרובים לשכונות פשע. אמריקנים יכולים לחייך אליך, אבל אחרי זה לירות בך".

את רגע הנחיתה בישראל לא ישכח, לדבריו, לעולם. "ירדנו מהמטוס והייתה קבוצה שלמה של בנות צעירות שרקדו ושרו לנו 'וולקאם טו ישראל, וולקאם הום'. יצאנו עם תעודות זהות תוך שעתיים, הכול היה כל כך מסודר, נציגי המדינה שמו לנו כסף בכיס במזומן ואפילו שלחו אותנו במונית הביתה. הרגשתי שאני סוף־סוף בבית, מוקף באנשים כמוני. אני אעשה כל מה שהממשלה מבקשת ממני לעשות, גם אם צריך לשלם את המחיר הגבוה ביותר, אשלם אותו. בגלל איך שהתנהגו אליי בחודשיים האלה כאן, שהיו טובים יותר מאשר 62 השנים מאז שנולדתי. ישראל היא מקום מדהים, ואני לומד יותר ויותר ככל שעובר הזמן. אני יודע שיש כאן בעיות, אני לא מסתובב עם משקפיים ורודים, אבל ראיתי הרבה מקומות בעולם הזה ואין כמו ירושלים".

הכתבה פורסמה במגזין מוצש

נושאים קשורים: