בתחילת תהליך התשובה ישנם רגעים מופלאים שאדם חווה, רגעים שהולכים ומתמעטים ככל שאתה ממשיך בדרך. לרגעים הללו, אל אותה תחושה נפלאה שטעמנו ממנה בהתחלה, אנו עורגים בכל מסע התשובה שלנו. בשבילם שווה לנו לקחת על עצמינו ה כ ל – את עול המצוות, את ההתמודדות עם המשפחה והחברים, את השינוי הקיצוני בכל אורחות החיים – הכל, רק למען כמה רגעים של אור.
 

ישנם רגעים מופלאים שאדם חווה, רגעים שהולכים ומתמעטים ככל שאתה ממשיך בדרך. (צילום: שאטרסטוק)

 
בהתחלה, כשאתה עדיין לא ממש יודע שאתה חוזר בתשובה, או שבעיקר חורה לך להשתייך להגדרה ה"לא קולית" הזאת, כשאתה עוד מת מפחד ממה שקורה לך, חושש לאבד את כל מה שמוכר ולשנות את החיים במאה שמונים מעלות – אתה עדיין זקוק להמון המון עזרה, תמיכה ומאגרים בלתי נדלים של אומץ בכדי להמשיך ולחקור. ברגעים אלה, מה שמחזיק אותך עם הראש מעל המים זהו אור גדול ונפלא שממלא אותך.

אתה מרגיש ויודע באופן ודאי שזהו האור שתמיד חיפשת, וידעת שהוא קיים. כל החיים התגעגעת אליו והנה, סוף סוף מגיעה ההוכחה הניצחת שצדקת – הכיסופים שלך מתממשים, וזה נעים, נעים, נעים. אבל מעבר לנעים, זה מרגש, זה ממלא אותך תקווה, זה מחזק אותך כאדם בעולם ונותן תחושת ביטחון מופלאה שאיו כמותה. אפשר אולי לנסות להגדיר את המצב הזה כמין חזרה לזמן שבו היית תינוק קטן,  בן יומו, רק שבמקום אמא, יש לך את האמ-אמא של האמהות, ואת האבא של כל האבות. יש לך את הקדוש ברוך הוא.

אפילו שאתה מטיל ספק ענק בכל מה שאתה מתחיל להבין שהוא אמת, הגוף לא יכול להתעלם מהתחושות החזקות שהאור הזה משפיע עליך. ברגע שטעמת אתה כל הזמן רוצה ממנו עוד ועוד. זה סוג של התמכרות. אבל בשונה מהתמכרות הרסנית, זאת התמכרות לידיעה קדומה ועתיקה שתמיד האמנת בה בסתר לבך, התמכרות למצב שכל אחד מאיתנו יודע בתוך תוכו ש"ככה זה בעצם אמור להיות כל הזמן, ככה החיים פה עלי אדמות נועדו להיות" (וככה גם נרגיש כולנו ביום מן הימים, הלוואי עוד היום או מחר).

התחושה הזאת של הטוב המקיף אותך, הממלא אותך, מרגישה כמו אחדות אמתית. חיבור המאפשר לך עוצמה גדולה שאינה מביאה לגדלות ה"אני", שזה המקום שהוא הכי נכון ומדויק לי, וגלי התרגשות מתוקה, מתוקה עוטפים אותך. אולי כמו ברגע המדהים הזה, שאף אחד לא יכול שלא להזיל בו דמעות, בו יוצא הוולד מבטן אמו ואנו מרגישים את החיבור האמיתי עם האלוקות ומתרגשים מחווית הבריאה המשותפת. זה הדבר האמיתי ואתה נוגע בו, ולא פעם, אלא דווקא בתדירות גבוהה.

בהתחלה יש ממש תחושה שה' איתך. אתה "מנסה" אותו בכל מיני ניסיונות קטנים. למשל להגיע לדרום תל אביב, להתפלל לחניה ואז פתאום "במקרה" יוצא איזה איש נחמד מאחת החנויות ומפנה לך את הקטנוע שלו, בלי שאפילו ביקשת. כל זה חוזר על עצמו בצורות שונות ומשונות, עד שאתה בטוח שאצבע אלוקים מכוונת ישר אליך.
  

לחפש חניה בתל אביב ו"במקרה" לגלות שאצבע אלוהים מכוונת ישר אליך. (פלאש 90)

למדתי פעם שכשאדם רוצה לחזור בתשובה מתעוררים עליו המון מקטרגים ואומרים: "מדוע שהוא יזכה לחזור בתשובה, מה עם כל החטאים שהוא עשה? אז מה אם הוא החליט עכשיו לתקן את דרכיו, פשוט נמחק את עברו ללא משפט? ניתן לו הזדמנות בלי להקשות עליו מאוד, מאוד?". ה' יתברך יודע שהמקטרגים צודקים, אבל הוא גם יודע שאם הם יפעילו עליו את כל הארטילריה שלהם – אין לו שום סיכוי נגדם.

כדי לאפשר לו בכל זאת להצליח לעמוד במסע שעומד בפניו, ה' נותן לאדם מתנה מופלאה, הוא שולח לו אור ישר מכסא הכבוד שלו, אור שאותו הוא גנז מהעולם. חלקיק קטן שניתן לחוזר בתשובה כדי שיחזק אותו בדרכו. הטעימה מהאור הגנוז היא אכן מופלאה, אך במשך השנים, ככל שהדרך ממשיכה והחיים נהיים מורכבים יותר ויותר, כך גם הוא מתמעט בהתאמה. כמובן שהעובדה שטעמת אותו עדיין ממשיכה לתת כוח, כי אתה כל הזמן מחפש לחזור להרגיש אותו. והוא מגיע, מבליח לרגעים, כשהוא בא אתה מזהה אותו מיד וממשיך להתחזק ממנו.

במקביל, אתה ממשיך להאמין לקוות ולרצות שיבוא יום והאור הזה ימלא את ישותך תמיד. שאתה והבורא תהיו אחד ושתרגיש כל הזמן את האמת על בשרך. איך אומרים? נגעת נסעת. אז אני כבר ברכב, וואן וויי טיקט בדרך אל האור שאינו נדלה, ממשיכה להיות מכורה. ממשיכה לחפש לפצח את השיטה שתעזור לי להיות מוארת כבר כאן ועכשיו, בעולם המוטרף שסביבנו שעובד שעות נוספות ואינו מרפה לרגע, ואולי אולי אפשר לעצור הכל ולהסתפק רק בלנשום?

נושאים קשורים: