אילו אסוציאציות עולות בראש כאשר מדברים על נשים דתיות? כיסוי ראש, מתנחלת, חמישה ילדים בהפרש של שנה, סירים גדולים, עושה רצון בעלה, עגלות, טיטולים – כן, זה בעיקר מה שכולנו חושבים.

אז נכון, המציאות השתנתה, והיום עולות אסוציאציות נוספות לסטריאוטיפ הכנוע שדרכו הוצגה האישה הדתית במשך שנים בכלי המדיה השונים. ובכל זאת, קשה למצוא במרחב התרבותי-תקשורתי מספיק מקום לאישה הדתית היוצרת. זו הבוחרת לשיר, לשחק ולקחת זמן במה מול קהל כדי לבטא אמת פנימית.

תיאטראות רבים מתקשים אפילו לתת מקום ליצירה נשית, הבוחרת מטעמים אישיים או הלכתיים, להופיע רק מול קהל נשי. מכאן מחפשת היצירה הייחודית הזו לא פעם ליצור לעצמה חדר משלה, על מנת להופיע, לבטא ולהשפיע.

מתוך היכרות אני יודעת שחלק גדול מהסטראוטיפים אכן מוצא את מקומו במציאות. לרוב, מדובר בנשים צנועות בלבושן, המכסות את שערן ומגדלות משפחות. נכון, האמונה באלוקים ובדת היהודית מביאה איתה גם ערך של משפחתיות וצניעות.

אלא שלצד זה מגלה האוכלוסייה הזו רבדים נוספים ומלאי עוצמה, שייתכן שהיו חבויים בעבר תחת שכבות של עיסוק במטלות היומיום. עם רוחות הפמיניזם והאינדיבידואליזם שנושבות בחברה, מושפעת גם החברה הדתית, והקול הנשי מזדקק ומתחזק.

חדי עין שעוקבים אחר המגזר יזהו שהשינוי בא לידי ביטוי בתחומים רבים. מושגים כמו סטיילינג, מיניות, טיפול זוגי, סיפוק אישי או הורות שוויונית, כבר לא זרים בשיח הדתי, שהיה עסוק בעבר בעיקר בשיח עיקש על אידיאלים גבוהים ועשייה למען הכלל. המקום של התרומה החברתית לא נעלם מתוך השיח הפנים-מגזרי, אלא שאפשר למצוא בתוכו גם הבנה שנדרשת עבודה פנימית על שמחה אישית כאבן בסיס לעשייה למען.

כשחקנית דתייה אני מזהה את משב הרוח הזה גם בעולם היצירה הנשי-דתי. לפני 20 שנה, כשהחוג לתיאטרון לנשים דתיות היה בחיתוליו, ניתן היה למצוא מעט מאוד נשים דתיות על במה, וגם אז, זה היה בדרך כלל למטרת העברת מסר אידיאולוגי ציבורי או פוליטי. עם השנים היצירה הנשית הדתית החלה מעמיקה ומתמלאת בשלל גוונים, באופן שמעצב אותה כתופעה חברתית על הספקטרום הפמיניסטי.

הנשים הדתיות כבר לא מתביישות כמעט בכלום. כיסוי ראש (צילום: אריק סולטן)

במחקר שעשיתי על התחום, נפעמתי לגלות עשרות נשים, דתיות, יוצרות, שכלי התיאטרון הוא כלי הביטוי שלהן לאמירות שונות, בעיקר אמירות העוסקות בעניינים נשיים. אני קראתי לתופעה "נשיזם", במקום ה"פמיניזם" הלוחמני המוכר.

יוצרות התיאטרון הדתיות שאני פוגשת הן נשים חזקות ומוכשרות בצורה בלתי רגילה. מתוך עולמן האמוני הן מצאו דרך אומנותית לעבוד את האל, דרך ביטויי הגוף על במה לעיני קהל. המופעים עוסקים בנושאים מגוונים של הורות, נשיות, מיניות, מצוות המקווה, פגיעות מיניות, רווקות, זוגיות, משפחתיות, חברות והתמודדויות שונות עם קונפליקטים של הגיל והמשפחה. לא פעם ניתן למצוא גם יצירות שעוסקות בנושאים רחבים יותר, כמו תאונות דרכים או סיפורים היסטוריים.

נקודת המוצא המרתקת של היצירה הזו היא אמונה גדולה, אמונה באל ואמונה בכוח הנשי שאין שני לו ליצירת יש מאין. בתוך זרם הפוסט-פמיניזם המבקש לעודד נשיות יוצרת, אני מוצאת שיש השפעה גדולה לשחקניות הדתיות.

הכותבת הינה ראש החוג לתיאטרון במכללת אמונה, שיערוך השבוע כנס בנושא נשים יוצרות.