"אתה חי את השגרה המפרכת שלך ומתישהו הם מחליטים לבוא ולתקוע אותך" – כך מספר א', חקלאי לשעבר, שהגנבים הרסו לו את החלום. בחודש יוני האחרון, בשעת לילה מאוחרת, נגנבו לו מהעדר 97 כבשים מגזע נדיר, שעד היום לא נמצאו. הוא סגר את העסק שלו ועזב את הארץ. "עבורם זה כמו מבצע קומנדו, עקיצה ב-60 שניות. אין לך סיכוי מולם. יחליטו לגנוב – יגנבו. יחליטו לשרוף – ישרפו. אין דין ואין דיין", מוסיף א'.

כ-40 אלף ישראלים מועסקים בחקלאות. חלקם הגדול תחת משקים שיתופיים וקיבוצים, ומיעוטם בעלי משקים פרטיים שיוצאים יום יום לעבוד ברפת ובלול, בשדה ובפרדס, ומשקיעים את כל מרצם כדי להביא תוצרת בסופו של יום אל המטבח והמקררים של כולנו. אלא שמה שהיה פעם חלום ציוני על מרחבים ירוקים וריח של טבע, הפך בשנים האחרונות לקרב הישרדות של החקלאים מול אותם אלה שמגיעים בימים ובלילות וגונבים, שורפים והורסים את מפעל החיים שלהם.

ביוני 2016 פרסמה הכנסת, לבקשתו של ח"כ חיים ילין, מסמך ששופך אור על הפשיעה החקלאית בישראל ומציג תמונה קשה של אוזלת ידם של הרשויות בטיפול בתופעה. על פי נתוני משטרת ישראל, בין השנים 2015-2011 נפתחו 5,239 תיקים בתחום הפשיעה החקלאית, מתוכם נגנזו 4,703 תיקים. הסיבות לגניזת התיקים מגוונות: 3,613 תיקים נסגרו בשל "עבריין לא ידוע", 613 תיקים נסגרו מחוסר ראיות ו-477 תיקים נסגרו בשל מה שהוגדר חוסר עניין לציבור. רק 95 (1.8 אחוזים) מהם נדונו בבית משפט.

"כאוס, פוגרום וחוסר ביטחון"

לפני כחודשיים הגיעו גנבים לביתו של מאיר כהן, מגדל כבשים ורבש"צ המושב זרועה הסמוך לנתיבות. הגניבה התרחשה כמו בסרט אימה. ערב לפני, הפורצים גנבו לו את נעלי העבודה, כדי שהכלבים יזהו את הריח ולא יתקפו. ביום האירוע הגיעו הגנבים עם נעלי העבודה וכשהכלבים התקרבו, הגנבים הרדימו אותם.
 

(צילום: אנצ'ו גוש, ג'יני)

 
"יום לפני גניבת הטלאים חיפשתי את הנעליים ולא מצאתי אותם", מספר כהן. "הייתה לי הרגשה לא טובה, אבל לא חשבתי שעומדת ליפול עליי מכה כזו. בלילה הם הגיעו ממש צמוד לדיר, העמיסו כ-40 טלאים קטנים ונעלמו. אני באתי לדיר בשתיים בלילה וראיתי שהאימהות צועקות. הבנתי שגנבו להם את הצאצאים. זו הגניבה החמישית או השישית מהדיר שלי בחמש השנים האחרונות", מוסיף.

בבוקר המשטרה התקשרה לכהן להודיע לו שכנראה איתרו את הטלאים והם נמצאו ליד מושב נבטים, בדיר לא מורשה של השבט הבדואי אבו קויידר. "היו משהו כמו 400 ראשי צאן וכבשים, ומצאתי את שלי", מספר מאיר. "אני מניח שיש שם עוד כבשים גנובות ממקומות אחרים".

חקלאי מקיבוץ במועצה האזורית יואב, שביקש לא להיחשף מחשש לנקמה, סיפר: "כולם סובלים פה מגל פשיעה שנמשך כבר כמה שנים, והאמת שאין כל כך למי לפנות. נתקלנו בגניבות וניתקל בגניבות גם בעתיד. זה קורה לרוב בשעות הלילה, למרות שלאחרונה הם נהיו חוצפנים מאוד, וגם בשעות היום זה קורה. בשטח יש מצב של כאוס, פוגרום וחוסר ביטחון".

"סובלים פה מגל פשיעה שנמשך כבר כמה שנים". כבשים מתות לאחר שנגנבו. (צילום: טל זמיר)

  
לטענת החקלאים, בשל אוזלת ידה של המדינה, רבים מהם נמנעים מלהתלונן במשטרה והנתונים במסמך שהוצג בכנסת תומכים בכך. ארגוני חקלאים מספרים על שיעור גבוה של פשיעה בלתי מדווחת, כאשר מנתונים מדגמיים שאסף ארגון "השומר החדש" עלה כי כ-80 אחוז מהעבירות אינן מדווחות.

כך למשל, לפי נתוני המשטרה, בשנת 2015 נרשמו 12 מקרים של גניבת כוורות. אלא שבנתוני ארגון מגדלי הדבורים נרשם כי בשנה זו נגנבו 970 כוורות בישראל. הפער העצום הזה מלמד על אי דיווח ומעיד על חוסר האמון שרוחשים החקלאים לרשויות האכיפה.

מסתגלים למציאות הכואבת

לא רק התוצרת החקלאית מהווה יעד לגניבה. מנהל הגד"ש (גידולי שדה) בחברה "מושבי הנגב", אביגדור כלפה, מספר כי המציאות הקשה כפתה עליהם שינויים בדרך העבודה: "בשל הגניבות שינינו חלק מהדרך שבה אנחנו עובדים. הפסקנו למשל שימוש בצנרת אלומיניום להשקיה וכן במערכות קוונועים (מערכת השקיה של צינורות המורכבת על גלגלים ממונעים). אנחנו משקיעים מעל שני מיליון שקל בשנה באבטחה".

"איך אני יכול לממן שמירה כזאת?". חלקי מערכות השקיה שנגנבו. (צילום: חברת מושבי הנגב)

גם בערבה חוו מנחת זרועם של הגנבים. אורי משלי, חקלאי בקיבוץ, מספר על גניבה של סולר בכמויות אדירות. "הם מכניסים למכלים צינורות, מושכים אותם רחוק מהיישוב ומפעילים משאבה. לנו גנבו מכל שלם בנפח 3,000 ליטר לפני כשנתיים, ומקיבוץ גרופית גנבו כבר פעמיים. למרות שהשיטה להפחתת הנזק היא להחזיק פחות סולר, קשה לעשות זאת כי אנחנו בפריפריה וקשה לשנע לכאן את הסולר", מספר.

לעומת החקלאים שנאלצים להוציא מאות אלפי שקלים בכל שנה על שמירה, יש מי שלא מסוגל לעמוד בעלויות. "איך אני יכול לממן שמירה כזאת", שואל ניסים פרץ, מגדל כבשים שלפני כשמונה חודשים נגנבו לו 80 כבשים. "אם לא היה את ארגון 'השומר החדש', שנותנים לנו לישון ארבע לילות בשבוע, בוודאות הייתי פורש מהסיפור הזה, זה בלתי אפשרי לחיות ככה", מוסיף.

מדינת פרוטקשן

וכשיש גניבות, צצה גם התופעה הנלווית של גביית דמי חסות, או בשמם העממי – 'פרוטקשן'. חקלאים רבים נאלצים לשלם דמי חסות לאותם גורמים עברייניים, לעתים במסווה של תשלום לחברות שמירה.

זאבי רחמן מקיבוץ משמר הנגב מספר כי עבורם, עלויות השמירה מאמירות אל יותר מ-300 אלף בשנה. "זה בעצם מין פרוטקשן", הוא מסביר. "משלמים לחברת שמירה שדואגת להודיע לכל החבר'ה מסביב שבשטחים שלנו הם מתפרנסים, ובבקשה ללכת לגנוב במקום אחר. השומרים עצמם הם בני מיעוטים".

"יש פה משטר של טרור". כותנה שהושחתה. (צילום: גידי סוקלסקי)

ע', חקלאי מרתמים, מתאר מציאות דומה: "יש פה משטר של טרור, של פחד. רוב האנשים נאלצים לעזוב ולוותר על העסק שלהם או לשלם פרוטקשן. אנחנו לא היינו מוכנים לשלם, ולצערי אנחנו חוטפים. ישבנו עם השכנים שלנו, החבר'ה הבדואים, וניסינו להגיע איתם להבנות שלא יהיו בעיות. הם הציעו לנו בדרכים שלהם שנשכור את שירותי השמירה שלהם. הסבירו שככה מקובל באזור".

לעתים, כך מספר החקלאי מהמועצה האזורית יואב, חוצפתם של הגנבים עוברת כל גבול והם מתקשרים ומציעים להחזיר את מה שגנבו – תמורת תשלום כמובן. "הם גנבו לנו חלקים לטרקטורים וביקשו כופר על החלקים", הוא מספר. "בטלפון עונה לך בחור נחמד שאומר 'אם אתה רוצה את החלק – תבוא לקחת'. אני אישית לא עושה חילופים כאלה, אבל אני מכיר כאלה שאין להם ביטוח ואז גם אין להם ברירה".

ומה עושה המשטרה? א', חקלאי ממושב ציפורי שסובל מפלישות לשטחיו, מספר על מענה מקומם במיוחד שקיבל משוטר, שגבה ממנו עדות. "הוא הציע לי לתת לפולשים שוחד", הוא מעיד בייאוש, ומוסיף: "להעניק להם שטחים בתמורה לכך שיהיה לי שקט".

תסכול מטורף

טל זמיר: "נאלצים להתמודד עם תופעות מאוד קשות"

חלק מהחקלאים מנסים להתמודד בעצמם עם הבעיה. קצין הביטחון של מושב היוגב, טל זמיר, מתמחה בעזרה לחקלאים ונפגעי עבירה בהחזרת רכוש ורכבים גנובים. "חלק מהחקלאים כלל לא מגישים תלונות מחוסר אמונה שהמשטרה תמצא את הגנבים ותעמיד אותם לדין. אני תמיד מעודד נפגעים להגיש תלונות כי זה חשוב מאוד. כשאין תלונה, גם אם מוצאים רכוש גנוב לרוב אי אפשר לקשור אותו לאירוע", הוא מספר.

רמי כץ, חקלאי מבית יצחק, מספר על מה שהגביר אצלו את תחושת חוסר האונים מול רשויות האכיפה: "יש לנו צילום של טרקטורון שיש עליו ארגז מלא אננס גנוב. קראנו למשטרה, הגשנו תלונה, הצגנו את התמונה, אבל הם אמרו שעד אלף שקל הם לא פותחים תיק".

גם איתמר זילס, חקלאי מגד"ש הרי מגידו ורב"ש מושב נהלל מספר: "זה תסכול מטורף. אמרתי לקצין מודיעין 'אם עכשיו חס וחלילה יחטפו לאשתך את התיק כשהיא הולכת ברחוב ויגנבו לה ויזה ו-400 שקל זאת עילה למשפט?' הוא בתגובה אמר לי 'זה לא אותו דבר'".

איתמר זילס: "יש פה הסתה"

החשש: גניבה תסתיים ברצח

את עבירות הפשיעה החקלאית אפשר לחלק לשתי קטגוריות עיקריות: פשיעה המתגמלת כלכלית את העבריינים, ופשיעה שכל עניינה הוא להזיק לחקלאים, בדרך כלל על רקע לאומני או מתוך נקמה בהם. הפשיעה כוללת הרג בעלי חיים, השחתת רכוש, הרעלת מקורות מים והצתת שטחים חקלאיים.

"אנחנו חוטפים תג מחיר כל פעם כשהמשטרה מבצעת פעולות אכיפה". כותנה שהועלתה באש. (צילום: דודו קדם)

בחודש נובמבר האחרון, שריפות ענק כילו יערות ושדות בכל רחבי הארץ. ככל הנראה, השריפות היו הצתות על רקע לאומני, ולא מדובר בתופעה חדשה. לפי המסמך שהוצג בכנסת, הצתות הן דרך נפוצה לפגיעה בחקלאים, אך לרוב המשטרה לא טורחת לחקור.

החקלאים ביישוב רתמים ובקיבוץ רביבים, הסמוכים לכפר הבדואי ביר הדאג', טוענים כי הם סובלים מפעולות נקם מצדם של תושבי הכפר. אליצור מוזס, חקלאי מהיישוב רתמים, טוען כי בכל פעם שהמשטרה מגיעה לאכוף את החוק ולטפל בפשיעה בכפר, התושבים היהודים בסביבה משלמים את המחיר. "יש התאמה בין ונדליזם ואלימות של עבריינים מהפזורה, לבין פעולות אכיפה שהמשטרה או המדינה עושה", הוא אומר.

"על כל ספריי קטן ביהודה ושומרון זועקים שזו פעולת טרור ואפילו הכניסו את השב"כ לעניינים", מלין ע' מרתמים, ומוסיף: "אבל פה אנחנו חוטפים תג מחיר כל פעם כשהמשטרה מבצעת פעולות אכיפה, ואף אחד לא מתייחס לזה".

זילס מקיבוץ מגידו מגדיר את מציאות החיים של החקלאים כ"מערב פרוע". לדבריו, לפני כארבעה חודשים גנבים הגיעו למקשת אבטיחים ופשוט דרסו את אחד החקלאים. "הם העיפו אותו עם האוטו", הוא מספר. "יש פה ערבוב של פשיעה ולאומניות. הגנבים נהיו הרבה יותר אגרסיביים ושונאי ישראל. להערכתי, 99 אחוז ממקרי הוונדליזם הם על רקע לאומני".

ורמי כץ, בעל נחלה בכפר בית יצחק, חושש מהידרדרות נוספת: "מה שהכי מטריד אותי כרגע הוא תסריט של גניבה שתיגמר הרבה יותר גרוע – אונס או רצח. יש סרטונים ממצלמות אבטחה שבהם ניתן לראות גנב מחזיק מברג של 40-30 ס"מ ופורץ באמצעותו חלונות. אם יבוא מולו בן אדם, הוא פשוט יתקע בו את המברג".

"הגנבים נהיו הרבה יותר אגרסיביים ושונאי ישראל". טרקטרונים הורסים את השדה. (צילום: עופר פריימן)

"מתרכזים בהגנה, לא בהתקפה"

לטענת החקלאים המצב הקשה שאותו הם מתארים לא מקבל התייחסות ראויה אצל הרשויות, מהמשטרה דרך הפרקליטות ועד לבתי המשפט. "אם לא ישתנו דברים אצל מקבלי ההחלטות, כלום לא ישתנה ואנחנו נמשיך לשלם, תרתי משמע. פשיעה היא פשיעה וצריך שיהיו עונשים מרתיעים וקנסות כבדים", אומר כלפה מנהל גד"ש ב"מושבי הנגב".

מנהל הרפת והבקר בקיבוץ מצר, נתי הגאי, שותף לתחושות: "במקום להיכנס להתקפה, כל הזמן נכנסים להגנה. מקימים עוד ארגון, קונים עוד ציוד, מוציאים עוד כסף ומוסיפים עוד שמירה, במקום שהמשטרה תעשה את העבודה שלה ובתי המשפט באמת יטפלו בגנבים ברגע שתופסים אותם, ולא יתנו להם איזה קנס מצחיק או יכניסו אותם לכמה חודשים בכלא שזו בדיחה. מבחינת הגנב מה אכפת לו, זמן קצר בכלא והוא חוזר לעבוד. כל העסק הזה הוא אבסורד".

במקרים מסוימים, החקלאים מוצאים את עצמם סובלים פעמיים – גם כקורבנות הפשיעה וגם כקורבנות של מערכת המשפט. כך לדוגמה אם המשטרה כן מוצאת את בעלי החיים שנגנבו והם מוחזרים לבעליהם, החקלאים לא יכולים למכור אותם מאחר שהחיות הופכות להיות חלק מההליך המשפטי.

"כשהגענו לבית המשפט, הדבר הראשון שהשופטת עשתה זה להגדיר את הכבשים שלי כמיצג משפטי", מספר פרץ, שממנו נגנבו כבשים נדירות. נאלצתי להפקיד עשרת אלפים שקל כערבון שאני לא אעשה שום דבר עם הכבשים. למעשה, אני שבוי של הסיפור הזה ובכלל לא יודע איפה המשפט עומד. הבנתי שהבחור החשוד לא מגיע בכלל לבית המשפט".

"כשאבא שלי ירה בפדאיונים הוא קיבל צל"ש"

בחודש נובמבר הכריז שר הפנים גלעד ארדן על תוכנית חדשה שמטרתה לסייע לחקלאים להתמודד עם הפשיעה החקלאית, בין היתר באמצעות הקלות בקבלת רישיון לנשיאת כלי נשק. אלא שהחקלאים, שרובם כבר מחזיקים בכלי נשק, טוענים שהם כמעט ומנועים מלהשתמש בו, שכן חקלאי ששולף נשק, סיכוייו לעמוד לדין גבוהים.

"לי יש נשק עוד לפני שהשר קידם את ההצעה הזו", אומר ע'. "אז מצד אחד אני מרגיש בטוח יותר, אבל מצד שני ברור שאם חלילה איאלץ להשתמש בו, יום למחרת אהיה בכלא, והבחור שבגללו השתמשתי בנשק ימשיך להרוס לי את השטח".

כהן ממושב זרועה מספר בזעם על מציאות שונה עבור אזרחים שונים: "יש לי מספיק חברים, גם בפזורה וברהט – ושם אין מצב שמישהו נכנס לבית זר ויוצא חי. אצלנו לצערי השופטים מאוד מקלים עם הגנבים. אני יכול לירות במישהו ולמחרת בבוקר להיות מואשם ברצח. למה? כי הוא גנב לי, אבל לא הייתי בסכנת חיים. עכשיו לך תתחיל להוכיח לשופט שבשתיים בלילה, כשהמשפחה שלך מצד אחד והגנבים מצד שני, היית בסכנת חיים".

נתי הגאי: "אנחנו כבר לא יכולים להשאיר את העדר עם הוולדות בשטח"

 
פרץ, שגם אביו היה חקלאי, מעמיד את העבר מול הווה. "הביטחון האישי של האזרח שואף לאפס, אבל אם חס וחלילה קורה משהו, האזרח נמצא בבעיה על כך שניסה להגן על עצמו", הוא אומר. "בשנות ה-50 היו כאן הפדאיונים שבאו מעזה וגנבו. אבא שלי מספר לי שבתקופה הזאת הוא שמר במשך כל היום והלילה על הכבשים והפרות שלו. הדבר היחיד שהשתנה הוא שאם פעם אבא שלי היה יורה בפדאיונים, הוא היה מקבל צל"ש מאלוף הפיקוד".

הגנבים, שמודעים למציאות הבעייתית הזו, ממהרים לטעון שהחקלאים תקפו אותם עם נשק. "הבדואים הם חכמולוגים", אומר יואב מזרחי, חקלאי ממושב אמציה. "כשאתה כבר מצליח לעצור אותם אז הם מגישים נגדך תלונה על שימוש בנשק, גם אם זה שקר מוחלט".

עד כמה המצב אבסורדי? א' חקלאי ממושב ציפורי, מספר שבני מיעוטים פולשים לו לשטח באופן קבוע. לפני כמה חודשים, שני פולשים קטינים העלילו עליו ששלף את אקדחו ואיים עליהם, וכתוצאה מכך נשקו הוחרם. "באותו יום פלשו לשטח שלנו שני ילדים ועשו נזקים", הוא מספר. "הוצאנו אותם בצורה מסודרת, יחד עם מתנדבים, אבל אז הגיע אבא של אחד הילדים והמציא שאיימתי עליהם באקדח. כמה שעות אחר כך הגיעה המשטרה ושלפה אותי מחתונה של חבר. רק  בארבע בבוקר הם הבינו שהבחור שיקר להם, אבל את האקדח שלי עדיין החרימו. שילמתי לעורך דין 15 אלף שקל בשביל לשחרר את האקדח שלי, הייתי בבית משפט ועברתי אינסוף טרטורים. בסוף, מי שנפגע מכל הסיפור הזה זה אני".

בדו"ח שיצא לאור ב-2012 כתב מבקר המדינה כי למגזר החקלאי אין אמון במערכת אכיפת החוק. הוא מצא ליקויים בתפקוד משטרת ישראל ומשמר הגבול במרחב הכפרי ודרש לבחון מחדש את פעילות כוחות הביטחון והגדרת סוגיית הפשיעה החקלאית. חמש שנים אחרי, נראה שמצבם של החקלאים החמיר – ושום שינוי לא נראה באופק.

תגובות

משרד החקלאות:
"נושא גניבות חקלאיות, ככל גניבה אחרת, הינו באחריות משטרת ישראל".

משטרת ישראל:
"במשטרת ישראל רואים חשיבות רבה במתן מענה לסוגיית הפשיעה במגזר החקלאי. במסגרת המאמץ המשטרתי הכולל ישנו טיפול ארצי במסגרתו עושים שימוש במשאבים ארציים הכוללים את תמונת המודיעין הכוללת, צוותים מיחידות ארציות ופריסה של כוחות ואמצעים באופן שהביא לתוצאות מוחשיות בשנה האחרונה, הן בתפיסת כנופיות שפעלו בכל רחבי הארץ והן מבחינת החזר תוצרת וכלים חקלאיים.

"הצגת חלקית של הנתונים אינה משקפת את תמונת הפשיעה החקלאית בישראל, ובוודאי לא את המאמץ האדיר המתבצע מדי יום לסכלה ע״י אלפי שוטרים ומתנדבים. על אף המורכבות הקיימת בהתמודדות מול הפשיעה החקלאית (עקב מאפייני הזירות החקלאיות ואופי הכנופיות שראשן באזור אחד ופעילותן בכל רחבי הארץ), הרי שהודות לפעילות אינטנסיבית ושיטתית של משטרת ישראל, בין היתר גם על ידי שוטרי משמר הגבול, משנת 2010 ועד היום, נרשמה ירידה מצטברת של כ- 40% בתיקי פשיעה חקלאית, ובסה״כ ירידה של כ- 70% בעשור האחרון. בנוסף שיעור כתבי האישום שהוגשו בתחום הפשיעה חקלאית אשתקד, גבוה ביחס לכלל עבירות הרכוש אחרות.

"מתוך הבנת עומק הפגיעה בכל חקלאי שנופל קורבן לפשיעה חקלאית או מעשה ונדליזם – הרי שבפועל כל דיווח על פשיעה חקלאית מטופל ע״י המשטרה מיידית, ללא כל קשר להיקף הגניבה או הנזק. ככל שנאמרה ע״י שוטר אמירה שאינה תואמת את רוח זו, היא תיבדק ובמידת הצורך תטופל בהתאם. יחד עם זאת, מטבע הדברים עיקר המשאבים ומאמצי המניעה מושקעים באיתור ומעצר הכנופיות המרכזיות שהן מחוללי הפשיעה החקלאית.

"מעבר לכך, בשנים האחרונות בוצעו תהליכים רבים לחיזוק וטיוב המענה המבצעי במגזר הכפרי באמצעות הוספת עשרות שוטרים לטיפול בפשיעה החקלאית, חיזוק היחידות המרכזיות אשר הביאו למעצרם של מחוללי הפשיעה מרכזיים במגזר הכפרי ועוד. בימים אלו מתבצעים תהליכים נוספים שעניינם חיזוק המשטרה בהתמודדות המודיעינית והמבצעית אל מול הפשיעה החקלאית. משטרת ישראל תמשיך לפעול באמצעות כל המשאבים העומדים לרשותה, ע"מ להיאבק בפשיעה החקלאית ולחזק את תחושת הביטחון בקרב התושבים המתגוררים במגזר הכפרי".

דוברות בתי המשפט:
"כל תיק הנדון בבית המשפט נבחן על-ידי השופט היושב בדין לגופו ובהתאם לראיות ולנסיבות הייחודיות לו. בפנייה לא הוצגו נתונים כלשהם ולא ברור על מה נסמכות הטענות המובאות בה בעניין הענישה בעבירות מסוג זה או אחר".

נושאים קשורים: