שם: אבי ג'וני עזרי.
(לפרופיל של אבי)

גיל: 24

מצב משפחתי: רווק ולא מרצון.

מגורים: יהוד, כן זה בישראל.

הדבר המטורף שאבי עשה ביום האהבה (צילום: גלב סמירנוב)
 

מקצוע נוכחי: קופירייטר.

מקצוע קודם: בעל בר.

פז״ם ברשת: שנתיים וחצי.

מספר עוקבים או חברים: 52 אלף.

כמה מתוכם חברים שלך באמת? חבר אצלי זה מישהו ששולח הודעה ואומר לי "אבי, בוא לשאחטה!", ככה ש…50 אלף.

 
משפט שמזוהה איתך? התקלת אותי, אני לא חושב שיש לי אחד. צריך באמת לשבת על זה.

איך הכל התחיל? מתי הגיעה הקפיצה הגדולה? ישבתי עם חבר באחד הלילות וראינו סרטון של איזו בחורה מחו"ל שסיפרה על הצרות שלה. צעקתי בחדר "וואלה, יש לי ים צרות אני מתבכיין על זה?". חבר שלף את המצלמה בטלפון ואמר: "תתבכיין רגע…" ומשם הכל היסטוריה.

איך, לדעתך, הפך העמוד שלך לסיפור הצלחה? פחות סיפור הצלחה, יותר בכיוון של מודעת אבל. בכללי אני חושב שאני פשוט מדבר על מה שרובנו חושבים הבעיה שרובנו עסוקים בלחיות ולי יש המון זמן פנוי לשבת ולהוציא את זה החוצה.

מה המטרות הבאות של העמוד שלך באופן כללי? להמשיך לגדול ולהגדיל עוד את הבמה הווירטואלית הזאת. 50 אלף זה כלום. פיפס.

יש משהו אידאולוגי מאחורי הפרסומים? לגמרי, אני לא יכול להגיד שכל הפרסומים שלי הם עם אידאולוגיה, אבל יש כאלה שכן.

הפרשנות של אבי לראיון הכי מוזר ברשת (צילום: גלב סמירנוב)
 

מה ההבדל בין הפוסטים שעולים כעת לעומת פוסטים שעלו בעבר, אם בכלל? בהתחלה הייתי יכול לומר הכל, איך שאני רוצה וכמה שאני רוצה, אבל מעגל הצופים שלי היה קטן. היום כשהמעגל שלי מגוון וגדול יותר, אני לא מסתיר את המחשבות והדעות שלי, אבל אני בהחלט יודע שאני צריך לחשוב איך לומר את מה שאני רוצה להגיד בניסוח נכון והמתאים. כלומר, לנסח נכון זאת העבודה האמיתית.

מה למדת על ה"מעריצים" שלך? לא "מעריצים" – עוקבים. למדתי שרוב האנשים שעוקבים אחרי הם די כמוני ואני כמוהם – הבעיות הקטנות שלהם בחיים דומות לשלי וגם המחשבות. זה מדהים לראות איך כל כך הרבה אנשים עוברים את אותם הדברים בחיים.

מה מעצבן אותך וגורם לך להתיישב מול המחשב ולהתחיל לכתוב? טיפשות ואטימות. לרוב זה מגיע בשפע מהפוליטיקה בארץ, אבל בזמן האחרון התחלתי לעשות מדיטציות ולהוריד את הסטרס מדברים שאין לי שליטה עליהם. דרך אגב, לכו תעשו מדיטציות. זה מדהים!

האם הכוח שמגיע עם החשיפה עלול להיות מסוכן? אני לא חושב שאי פעם ניצלתי את היכולת להיות ויראלי לרעה.

היה מקרה שהשתמשת בפייסבוק כדי למנוע עוולה חברתית? לא מזמן מכרו לי טלפון משומש, וכשפתחתי אותו בבית גיליתי שכרטיס הסים הקודם עוד היה בפנים. חזרתי לחנות, ביקשתי להחזיר את המוצר, אבל המוכר סירב להחזיר לי את הכסף – עד שהגיע המוכר השני ולחש לו משהו באוזן. קיבלתי החזר כספי ואופציה לבחור כמה פריטים מהחנות כפיצוי. את הפיצוי לא לקחתי ואת דעתי על המקום כתבתי ברשת. זה היה נטו בשביל שאחרים ידעו איפה הם מבזבזים את כספם.

התחרטת פעם על פוסט שכתבת? לרוב זה לא קורה לי.

העונש המושלם לשותף שמשתין על האסלה
 

מחקת פעם פוסט? כן.

אם מחקת – קורה שאתה מוריד סטטוס בגלל שלא מקבל מספיק לייקים, נניח, בחמש הדקות הראשונות? האמת שאין קשר מבחינתי בין כמות הלייקים למחיקת פוסט. יצא לי למחוק כמה פעמים פוסטים בגלל שהם גרמו לגולשים לשלוח לי הודעות זועמות. אם מתנהלת שיחה הגיונית על מה שכתבתי, והם מצליחים לשנות את דעתי ומראים לי ששווה לי לשנות את הסטטוס בגלל סיבות הגיוניות – אז אני מוחק אותו. אני יודע לשמוע את הצד השני כשצריך.

כמה לייקים נחשבים מבחינתך לכישלון? איו דבר כזה. אם הוצאתי את מה שהוצאתי ואהבתי את זה – מבחינתי שזה 'יעמוד' על הקיר שלי גם בלי לייקים.

קיבלת איומים על חייך בעקבות פוסטים שפרסמת? ברור, בוא תראה את תיבת ההודעות שלי.

היו איומים פיזיים של ממש? עדיין לא.

שלחו לך תביעות על הוצאת דיבה? כן, אחת, אבל זה היה אבא שלי אז סגרנו את זה בינינו בסוף.

יצא לך להיפגש עם עוקב? יוצא לי לפגוש המון אנשים שעוקבים ומפרגנים מדי יום! זה כיף!

מה יכול לשבש את הפעילות שלך בפרופיל? מצבי הרוח שלי, יש ימים שאני פשוט לא.

מה הכי מעצבן בערוץ הקניות?
 

האם שקלת לסגור פעם את הפרופיל בגלל אכזבה מסוימת? לא. הפרופיל הוא תחביב, לא עבודה. אם אני מרגיש שלא בא לי אז אני יוצא להפסקה, וחוזר כשיש לי מה לומר. אני לא מהמתאכזבים.

כמה פוסטים אתה מעלה ביום? לפי כמות הפעמים שנוחתת עלי ההשראה.

כמה שעות ביום אתה מבלה מול המסך? היום, כשהפלאפון 24/7 בכיס, אי אפשר לדעת… באמת שאי אפשר לדעת.

איך המשפחה הקרובה מתייחסת לזמן שאתה מקדיש לפרופיל? אני לא יכול לומר לך שלא מנדנדים לי בכל מיני סיטואציות להחזיר את הטלפון לכיס, ולהפסיק להתעסק איתו. אבל אני מתפשר והם מתפשרים – ומי שלא מתפשר לא נשאר במעגל החברים.

מה יגרום לך לחסום מגיב, אם בכלל? יש רשימה, אבל בראש עומדים אהבלים שכותבים לי "בזבזת לי דקה מהחיים". מי ישמע, הנה קח את הדקה שלך ולך ת***ן איתה כמו שהיית עושה גם ככה. אין לי בעיה עם ביקורת, לא אחסום אף אחד שבא להעביר ביקורת, אבל תגובות כאלה? לכו תגיבו "בצינור", אצלי זה לא עובד ככה.

על מה אתה כותב בדרך כלל? אין דבר מיוחד או ספציפי, כל מה שבא איתי במגע ביומיום יכול להגיע לעמוד שלי.

על מה לא תכתוב לעולם? אין דבר שלא אכתוב עליו. אם יש דבר שמלהיט אותי אני אכתוב עליו, נקודה.

כמה זמן לוקח לך לכתוב פוסט? תלוי, יש דברים שבאים בבום ויש דברים שצריך לשבת עליהם, לנסח ולכתוב בצורה מסודרת.

הפוסט הכי ויראלי שלך? אם אני זוכר נכון זה היה סרטון ההשוואה בין העונש של אופק בוכריס לעונש של אלאור אזריה. או סרטון העצבים על חסימת הפורנו. זה נגע לליבי.

הסרטון על בוכריס: וואלה, זה לא תאג"ד פה!
 

יש פוסטים שאתה מפרסם רק לחברים קרובים? לא, הפרופיל שלי כבר הפך ציבורי, ואני משתדל שלא לפרסם דברים שמובנים רק למעגל מסויים של אנשים. באינסטגרם שלי יש המון שטויות, תקפצו לראות.

כיבית את האפשרות לקבל התראות? ממש לא, אני מקבל כל התראה. ככה אני לומד טוב יותר על עצמי – מה כתבתי טוב יותר ומה פחות טוב… אני לא זורק דברים לרשת ונעלם. נהפוך הוא.

איזו הודעה הכי מוזרה או מביכה קיבלת בפרטי או בפוסט? פתחתי הודעות והיו שם לא פעם ולא פעמיים תמונות עירום. גם של גברים אחי, גם של גברים. לא נעים לקבל דברים כאלה בלי הודעה מוקדמת, לקבל איזה שלונג-לונג על המסך.
 

"כשאגדל אני ארצה להיות ליאור שליין, רק לא ג'ינג'י". ליאור שליין ב"מצב האומה" (צילום מסך)

מקרה הזוי שקרה לך ברשת החברתית: אופיר אקוניס, שר המדע, הטכנולוגיה והחלל, הציע לי בקשת חברות. עצוב שזה השיא שלי נכון?

אם היית יודע שזה הסטטוס האחרון, מה היית כותב בו? I LOVE MY MOMMY!

פייסבוק קורס ל-24 שעות. אתה…? מעביר את הפלאפון למצב טיסה ויוצא לטייל. תופס על זה טרמפ. אני אגיד שהייתה בעיה כללית ברשת.

שוקל לפתוח חשבון בטוויטר או באינסטגרם? טוויטר אין לי – אני לא מסתדר עם זה שמגבילים אותי מבחינת כמות אותיות. אינסטגרם יש לי – חפשו אותי בחשבון avi_johnny_azri_

 

לתמונה הזאת אני קורא: "לא פצוץ בעבודה"

A post shared by Avi Johnny Azri (@avi_johnny_azri_) on Feb 10, 2017 at 8:40am PST

פוליטיקאי או סלבריטאי שקורע אותך מצחוק: ליאור שליין. כשאגדל אין לי ספק שארצה להיות שליין, רק לא ג'ינג'י.