נראה שמחלוקות היו ונשארו חלק ניכר מההוויה היהודית. בלימוד הגמרא, בפלפולי הלכות ובמאבקי שליטה בין מנהיגים שונים. גם פרשת "קרח" שקראנו בשבוע שעבר עוסקת במחלוקת. אבל הסיור שנכחתי בו השבוע הזכיר לי מה יכול לבטל אותה.

עוד ב-nrg יהדות:
הרב לאו טען: איוונקה טראמפ גוירה כהלכהצפו: חרדים הדהימו את שופטי תכנית הריאליטי– כל התכנים הכי מעניינים – בעמוד הפייסבוק שלנו

במסגרת יום עיון בהשתתפות מנהלי התוכניות החינוכיות ב"יוזמת אורות וקרן חרו"ת", שמענו הרצאה מרתקת מפיו של ד"ר ינון שבטיאל שהקדיש את עבודת המחקר שלו לחקר "מערות המפלט" בארץ ישראל ובדגש על המערות באזור הגליל.

ימי חורבן בית שני, ו"המרד הגדול" זכורים כתקופה טראומטית לאומה היהודית. זו עת שהתאפיינה בקרעים עמוקים בתוככי החברה היהודית הדוויה: מלחמות בין פרושים לקנאים, מאבקים בין תומכים במרד לתומכים ב"תן לי יבנה וחכמיה" ועוד.

בהרצאה השתתפה קבוצה מצומצמת אך מגוונת של אנשי חינוך. דתיים, חילוניים וחרדים.  המרצה הפליא בתיאור מרתק על מערך המערות המסועף ועל הממצאים האותנטיים שמצאו שם. הפריטים שנמצאו בתוך מערות אלו מעידים על חיים יהודיים שהתנהלו במקום. מקוואות טהרה בגדלים שמתאימים בדיוק לדרישות ההלכה, ממצאים שמעידים על שמירה מדוקדקת של הלכות תרומות ומעשרות.

החלק שהדהים אותי בכל זה הוא שהמחקר כולו מבוסס על מקורות מהמשנה ומהגמרא. שמות של תנאים נזרקו לחלל, והמפגש בין הממצאים הפיזיים מלפני 1700 שנים ויותר לבין הידע ההלכתי בן אלפי שנים היה מרתק, מפרה ובמידה רבה מרגש. הידע היווה לפתע בסיס לחיבור של כולנו למקור אחד ועוצמתי שהזמן לא משאיר בו רושם.

בפרשת השבוע, פרשת "חוקת", מסופר על מערה אחרת. אהרן הכהן מקבל ציווי לעלות להֹר ההר ושם הוא מת במיתת נשיקה. בתגובה, העם מתאבל עליו למשך שלושים יום. בחייו, הצטיין אהרן הכהן יותר מכל בכך שהיה משכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. קורות חייו שזורים באין ספור מרידות וסכסוכים שהיו באומה הצעירה, שזה עתה יצאה ממצרים כעם של עבדים.

כאשר אהרן הכהן נפטר, העם מבכה אותו מאוד, לא רק בשל הדמות הרוחנית שהוא סימל עבורם, אלא גם בגלל היכולת שלו להיות חוט מקשר בתוך אתגרים חברתיים שליוו את העם. הבסיס לשלום של אהרן לא היה בכך שהוא גרם לכולם להגיע להסכמות, אלא בעצם העובדה שהוא היה מקור ידע לעם כולו. כך, למרות שהדעות היו שונות והיה מקור למריבה וסכסוך הוא הצליח להשכין שלום.

גם בתקופה שלנו, קיימות בעם דעות שונות, קוטביות מאוד. על מנת לייצר כאן חברה שמסוגלת לחיות זה עם זה בשלום, אין צורך לייצר הסכמות בדווקא ולהגיע לדרך אחת. אבל חובה שלפחות נלמד את הידע הבסיסי של מקור הזכות שלנו לחיות כאן, להקים כאן מדינה ולבנות כאן עם.

אם חפצי חיים ושלום אנחנו, חובה עלינו שהמידע שעליו מתבססת האומה שלנו מאז הוא קיים יהיה מוכר ונגיש לכל. לא ייתכן שספרי התנ"ך, המשנה והגמרא יהיו זרים לנו ושמות כמו רבי עקיבא, רבי ישמעאל ורבי אליעזר יהיו במקרה הטוב שמות של רחובות בערים חרדיות.

האתגר החברתי המרכזי של התקופה הוא להחזיר את הידע היהודי להיות רלוונטי לכלל העם ולייצר כלים שמחברים את המקור האותנטי למציאות החיים העכשווית.

הכותב הוא יו"ר ומייסד יוזמת "אורות" ומנכ"ל קרן חרו"ת.