שם: אביעד בללי ("קורנליוס האיום", חסר לכם שאתם לא מכירים).

גיל: 25
 

"תמיד הייתי כוכב בעיני עצמי". אביעד בללי הוא "קורנליוס האיום" (צילום: Alina Braginski)

מצב משפחתי: מרוסק.

מגורים: רמת גן.

מקצוע נוכחי: עובד בקיוסק של אבא ופרזנטור בפרסומות לאפליקציית "360".

מקצוע קודם: כלום ביקום.

החלום הגדול: לימודי משחק, או אמנות או עיצוב גרפי.

 
פז"ם ברשת: העמוד נוצר לפני שנה ושלושה חודשים. אבל תמיד הייתי כוכב בעיני עצמי.

מספר עוקבים: 63 אלף.

כמה מתוכם חברים שלך באמת? אולי 20.

משפט שמזוהה איתך ברשת החברתית? "אומייגאד שונטל ת'כלס", ולאחרונה – "יש לך סופגניות?". זה עובד לא רע.

הרעיון המקורי של "קורנליוס האיום"? בלוג אינטרנטי על לקוחות שבאים לקיוסק וסיפורי החיים שלהם, והדברים שקורים בין המוכר ללקוח עצמו.

איך הכל התחיל? תמיד העליתי סטטוסים, תמונות וסרטונים שבידרו את חבריי לפייסבוק. לפני שנה וחצי היה את הטרנד של "דאבסמאש", שבו אנשים העלו את עצמם מדובבים כל מיני שירים וקטעים קומיים. החלטתי להצטרף לחגיגה והפוסט שלי זכה לכאלפיים צפיות.

ומתי הגיעה הקפיצה הגדולה? נוצר לחץ סביבי לפתוח עמוד משל עצמי, ובאוקטובר של השנה שעברה פתחתי את "קורנליוס האיום". הפוסטים שלי הגיעו בן לילה לאלפי צפיות תוך דקות ספורות וזה שימח אותי וגרם לי להאמין במוצר הזה.

 
מה הסוד של העמוד? אני חושב שאני אחד היחידים שבאמת לא שם על מה שכולם חושבים, ומרשה לעצמי לחלוק עם כולם את מה שאני חושב שמצחיק – בלי להתנצל. ההומור שלי מאוד שחור ומאוד פוגעני. אני חושב שזה מה שהצופים שלי מחפשים, כי מאוד חסר פה בארץ אנשים שלא מחפשים רק להתחנף, ולהיות פוליטיקלי קורקט כל הזמן. זה הומור, תשאירו את זה שם ותעשו עם זה חיים.

מה המטרות הבאות של העמוד שלך באופן כללי? 50 אלף עוקבים – זאת הייתה עד לפני זמן לא רב המטרה העיקרית שלי. הבעיה היא שהשגתי את המטרה הזאת במהירות ועכשיו אין לי רף חדש. אולי 100 אלף עוקבים יעמידו לי קצת קצת יותר.

יש משהו אידיאולוגי מאחורי הפרסומים? הרבה טועים לחשוב שיש איזה מסר סמוי מאחורי ההגזמות שלי. כאילו מדובר באיזשהו ניסוי חברתי. כמו הפוסטים של אמיר חצרוני, לדוגמה. אני מצטער לאכזב אתכם, אבל זה בדיוק כמו שזה נראה – הומור ירוד ורע. אולי האידיאולוגיה העיקרית שלי היא להביא את ההומור הקיצוני הזה למיינסטרים. אבל שוב, שלא תחשבו לרגע שעומד מולכם אדם עם מחשבה עמוקה.

מה ההבדל בין הפוסטים שעולים כעת לעומת פוסטים שעלו בעבר, אם בכלל? בהתחלה הפוסטים שלי היו מאוד נוחים למשתמש ומאוד קרובים למה שאפשר לראות בשאר עמודי הגאגים היבשים, כאלה שלא נדרשת בשבילם שום מחשבה או כתיבה מיוחדת. בשלב מסוים התחלתי לכתוב לקוראים ולצלם לצופים שלי סרטונים על הבעיות שאני נתקל בהם בחיי היומיום – הם אהבו את זה והבנתי שהם "צמאים" מאוד לנקודת המבט הזאת.

מה למדת על המעריצים שלך? אני מאוד אוהב את החבר'ה האלה ואת חלקם אני כבר מכיר ממש טוב. אני עושה את מירב המאמצים לענות לכל מי שפונה אליי ולכל מי שרוצה להכיר אותי אישית. ואני לא ציני.
 

"למדתי שהאנשים האלה יעשו הכל בשביל לגרום לי להרגיש כמו מלך". בללי (צילום: Alina Braginski)

אנשים, לדעתך, מבינים סאטירה? תמיד יהיו מי שפחות יבינו, ואני מניח שאני תמיד אקבל התבטאויות קשות ואפילו קללות, אבל כל הגולשים צריכים להבין שאני הולך עד לקיצון.

אז אתה מספיק לענות לכולם? בהחלט. למדתי שהאנשים האלה יעשו הכל בשביל לגרום לי להרגיש כמו מלך העולם. הם חושבים עלי בדיוק כמו שאני חושב עליהם, אוהב אותם רוב שעות היום ורק חושב על עוד דרכים לבדר אותם ולעשות להם טוב.

מה מעצבן אותך וגורם לך להתיישב מול המחשב ולהתחיל לכתוב? דברים כאלה קורים לי בעיקר עם לקוחות. כולנו יודעים כמה מעצבן יכול להיות פלונטר עם לקוח שרואה את עצמו מעל לסיטואציה או לא מודע להתנהגות הלא ראויה שלו. יש גם לא מעט אנשים עם חוסר מודעות וחוסר רגישות שמביאים לי עצבים.

האם הכוח שמגיע עם החשיפה עלול להיות מסוכן? אני מניח שישנם כמה משוגעים שיכולים לקחת את המילים שלי למקום לא טוב, ואולי לחשוב לפעול בנושא. יוצא לי לחשוב על זה לא מעט. אבל הגעתי למסקנה שלשקוע במחשבות קשות כאלו לא יקדמו אותי לשום מקום. עדיף לי להמשיך ולעשות את מה שאני הכי אוהב.

התחרטת פעם על פוסט שכתבת? היה מקרה שבו התחרטתי על פוסט, רק כי עשיתי שימוש לא נכון בתמונה של בחורה – שבמקרה הזה הייתה חן אלמליח שפוטרה לאחרונה מהרדיו בגלל פוסט שהיא בעצמה כתבה. היא החליטה לכתוב עלי פוסט קשה, לפני שהייתה לי הזדמנות להגיב עליו או לחזור בי. הפוסט שלי נמחק בשנייה שהבנתי שהיא נפגעה ממה שהעליתי.
 

הפוסט של חן אלמליח לפני שפוטרה (צילום: מתוך הפייסבוק)

דיברת איתה? לא, היא לא ענתה לי להודעות. ניסיתי להתנצל על זה שהשתמשתי בתמונה שלה. וגם הגבתי בפוסט שלה כדי לנסות ולהסביר את עצמי, אבל חברים שלה רק יצאו עליי שאני גזען, בלי שום קשר למה שרשמתי שלא קשור לא לגזע ולא לכלום. הבנתי שמה שהעליב אותה בכלל היה פרשנות מעוותת שלה למילים שלי, ולוא דווקא התמונה שבה השתמשתי.

מחקת פעם פוסט? לא פעם יצא שעיצבנתי הרבה מאוד אנשים בפוסטים שכתבתי, וקיבלתי תגובות קשות מאוד באינבוקס. החלטתי שלא שווה לספוג את החפירות האלה, של כל אלה שמחפשים להיות יפי נפש, גם על חשבון סאטירה טובה. לפעמים עדיף לוותר ולעבור הלאה.

קורה שאתה מוריד סטטוס בגלל שהוא לא מקבל מספיק לייקים, נניח, בחמש דקות הראשונות? קורה, אבל אף פעם לא בחמש הדקות הראשונות. אם אחרי חצי שעה אני רואה שכמות הלייקים מביכה אני לא רואה סיבה להשאיר את הפוסט על הקיר. אם זה לא מעניין אף אחד אז אין לו מהות.

 
כמה לייקים נחשבים מבחינתך לכישלון? אם מדובר בסרטון – פחות מאלף לייקים מבחינתי נחשבים לכישלון מוחץ. אני לא יודע אם יש סרטונים כאלה אצלי. אם זה פוסט של מלל או תמונה – אני אסתפק בכמה מאות. מתחת למאה זה מביך, מבחינתי.

קיבלת איומים על חייך בעקבות פוסטים שפרסמת? קרה שאנשים קיללו ואמרו לי דברים זוועתיים. את הרוב אני מקבל ללא סימני פיסוק ושגיאות קשות בעברית, אז אני לא טורח לקרוא הכל.

היו איומים פיזיים של ממש? הפעם היחידה שנתקלתי באיום פיזי הייתה במצעד הגאווה, שמישהי זרקה לי כוס מים לפנים. קיבלתי את זה באהבה כי היה כל כך חם וגם ככה הייתי רטוב מזיעה.
 

"מישהי זרקה לי כוס מים לפנים". מצעד הגאווה בתל אביב (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

שלחו לך תביעות על הוצאת דיבה? לא, ואני משתדל שלא לדבר על אנשים ספציפיים אצלי בסרטונים. בינתיים לא קרה ולא נראה לי שיש בסיס לדבר כזה.

יצא לך להפגש עם עוקב? אולי מיליארד פעמים. כמה מהם באים לחנות בזמן שאני עובד, "סטור אנד מור" בכפר סבא, להגיד לי כמה הם "עפו".
 

העוקבים שלו נפגשים איתו בחנות. קורנליוס האיום ב"סטור אנד מור" (צילום: Alina Braginski)

מה יכול לשבש את הפעילות שלך בפרופיל? שיפסיקו לצוץ לי רעיונות. תמיד פחדתי מהרגע הזה. בינתיים כבר שנה וחצי שאני מעלה פוסטים בלי הפסקה. יש תקופות שקצת פחות ויש שקצת יותר, אבל משתדל כל שבוע להעלות סרטונים בעמוד שלי.

האם שקלת לסגור פעם את הפרופיל בגלל אכזבה מסוימת? בחיים לא.

כמה פוסטים אתה מעלה ביום? ב"קורנליוס האיום" אני מעלה כל שבוע סרטון או שניים. בפרופיל האישי שלי בפייסבוק אני מעלה כל יום שני סטטוסים לפחות, שזוכים בדרך כלל למאות לייקים.

כמה שעות ביום אתה מבלה מול המסך? בערך 58.

איך המשפחה שלך מתייחסת לזמן שאתה מקדיש לעמוד בפרופיל? לפעמים הם לא אוהבים לראות אותי כשאני מקלל וצורח, אבל מבינים שזאת הדרך שלי להצליח ולבטא את עצמי. הם בעיקר מחכים לראות את המיליונים מגיעים לי לכיס. בינתיים יש לי 106 שקל בעובר ושב, בערך.

 
מה יגרום לך לחסום מגיב, אם בכלל? בדרך כלל כשאני רואה שמדובר באדם שכל מטרתו היא לפגוע ולהוריד את ה"וייב" שלי. אין הרבה אנשים שאני חוסם, אבל היו כמה שעלו לי על העצבים עם הקנאה והמרירות שלהם.

על מה אתה כותב בדרך כלל? אפשר לראות בעיקר בעמוד הפרטי שלי שאני עוסק בנושאים שהם לגמרי מהיומיום שלי. אם זה על הפלוצים שלי, על אוכל שאני אוכל, על מצבים מול המשפחה הגרעינית שלי – הכל.

על מה לא תכתוב לעולם? אני לא חושב שיש נושא ספציפי כלשהו שאני נמנע מלכתוב עליו. מצד שני, לא כל כך יוצא לי לכתוב על פוליטיקה, בעיקר כי נבירה בנושא רק מביאה לי עצבים, שלא תורמים לי לכלום. בכלל, אני חושב גם שכל אמן בארץ הזאת שמדבר על פוליטיקה דינו מוות בסקילה, ואני מעדיף שלא למות בצורה הזאת.

כמה זמן לוקח לך לכתוב פוסט או להעלות סרטון? בדרך כלל אחרי חצי שעה הסרטון מועלה לרשת. פוסט תוך כמה דקות. אם זה רעיון שמתבשל לי בראש כמה ימים, זה כנראה ייקח קצת יותר זמן – כדי לבצע אותו בשלמות.

הפוסט הכי ויראלי שלך? סרטון שקרוב מאוד לליבי בשם "אני גברי מידי", שבו אני צוחק על מדריכות איפור – עם המוזיקה המביכה, הפרצופים שהן עושות וה"פאסט מושן" הזה שממש גירד לי לראות. הסרטון עלה מחדש לכמה ערוצי פייסבוק וזכה שם לעשרות מיליוני צפיות. הערכה שלי שהוא כבר עבר את רף ה-100 מיליון צופים.

 
יש פוסטים שאתה מפרסם רק לחברים הקרובים? לא כל כך. בשביל זה יש לי את הווטסאפ – ללכלך כמו צריך בין חברים.

כיבית את האפשרות לקבל התראות? לא. אני עדיין יכול להכנס לעמוד כל שתי שניות ולעשות רענן. זה הקראק שלי.

איזו הודעה הכי מוזרה או מביכה שקיבלת בפרטי/בפוסט? הכי מביך אותי שבנות מתחילות איתי. לרוב אני פשוט זורק עליהם "איכס" והן עומדות בטעותן. נדהמתי לגלות שהייתי מקבל כל כך הרבה אם הייתי סטרייט.

מקרה הזוי שקרה לך ברשת החברתית:­רועי כפרי הוסיף אותי בפרטי. *מקיא מהתרגשות*

אם היית יודע שזה הסטטוס האחרון, מה היית כותב בו? זה מאוד תלוי. אם זה בגלל אפוקליפסה אז כנראה שלא הייתי מוצא סיבה לכתוב. כנראה הייתי יוצא לרחוב לרצוח ולאנוס. אבל אם זה בגלל מחלה שלי או משהו דומה, בטח הייתי חושב על כמה מילים מרגשות שאנשים יראו אחרי שאלך לעולמי ויזילו דמעה.

פייסבוק קורס ל-24 שעות, אתה..? מוצא מישהו לעשן ולשחק איתו טאקי.

שוקל לפתוח חשבון בטוויטר? אני לא חושב שיש למישהו פה טוויטר חוץ מלג'ודי ניר מוזס שלום.

 
אינסטגרם? יש לי חשבון באינסטגרם של "קורנליוס האיום", שבו אני מעלה בעיקר תמונות של הכלבים שלי.

סלבריטאי קורע מצחוק: תמיד צחקתי מעדי אשכנזי. בכלל, יש לי קטע עם נשים מצחיקות. הן הרבה יותר מצחיקות אותי מגברים.

פוליטיקאי? היטלר.
 

"יש לי קטע עם נשים מצחיקות". עדי אשכנזי (צילום: אדי ישראל)

חמש אושיות רשת שמומלץ לעקוב אחריהן: כולם מכוערים ואפסים, תעקבו אחרי.

נושאים קשורים: