בעוד נפילתה של הפועל ת"א בכדורגל מסוקרת בתקשורת כטרגדיה איומה, רבים מאוהדי הענף בישראל קיבלו היום (שלישי) את ההודעה על הפחתת הנקודות של האדומים בשאגות של שמחה. אחת הסיבות לכך היא שאותה הפועל, זכתה לאורך השנים לסיקור חיובי או סלחני על גבי מסך הטלוויזיה או המחשב גם כשאוהדיה או שחקניה התנהגו בבריונות שאפילו בארגון לה-פמיליה "התרשמו ממנה".

משלמים על הסלחנות. שחקני הפועל ת"א (צילום: דני מרון )

במקום להתעמת עם הבעיות האמיתיות, הרבה יותר קל היה לתייג את הבעלים לשעבר חיים רמון ואלי טביב כאשמים במצב, ובאותה העת לסלוח לשחקנים כמו אביחי ידין וסלים טועמה על תקריות הדרבי ב-2012. מעט מאוד התייחסות ניתנה גם לביזוי השואה, חילול מצבות ושמחה מרושעת לאיד על הטרגדיה של שורה אוברוב.

בדיוק ההיפך קרה כאשר מצאו בתקשורת לנכון לשייך לאוהדי בית"ר ירושלים זריקת בננה, שלא הוכחה בשום מצלמה לעברו של 'הקוזאק הנגזל' טוטו תמוז, שבסיום העונה קילל את טביב בשידור ישיר וכינה אותו "אפס" ו-"בוגד".

הסלחנות הבלתי נסבלת חלחלה גם לבית הדין של ההתאחדות לכדורגל שנקט בעונשים מקלים יחסית כלפיה. למשל, המרת סגירת היציעים 4-5 לעונש רדיוס עם קהל, לאחר שאוהד הקבוצה, פואד, תקף את ערן זהבי בדרבי ב-2014, וכן זקיפת האחריות לשתי הקבוצות כשהתוצאה שנקבעה היא 0:0 בסיום, למרות שהאדומים אירחו את המשחק. על השלכת חפצים למגרש במפגש גביע הטוטו הקבוצה ספגה קנס צנוע של 7,000 שקלים בזמן שבית"ר ירושלים נקנסה ב-20 אלף שקלים בגין זריקת שקית גרעינים לכיוונו של שוער מכבי פ"ת דני עמוס.

גם הבקרה התקציבית ריחמה על האדומים כשהאמינה באמיר כבירי – האוהד האמיתי מבית, שמטרותיו היו רק טובות, ואפשרה לו להפקיד יצירות אומנות בתור ערבויות. לאחרונה גם בית המשפט שאישר את העברת הבעלות לקבוצת האחים ניסנוב – כשאלה מצהירים כי אין ביכולתם להחזיק את הקבוצה לתקופה ממושכת ובהמשך ניסו להתנער מהחוזים הקיימים עם שחקני הקבוצה. כי למען הצלחה של הפועל ת"א הכול מתקבל בהבנה.

היום הגיע הסוף, כשההתאחדות לכדורגל הפחיתה את הנקודות ושמה סוף לסלחנות הזאת שריסקה את המועדון במשך שנים. אין פלא שאוהדי שאר הקבוצות פוצחים כעת במחולות בעקבות הקריסה.

להפועל ת"א יש עוד תקווה – היא צריכה להיפטר מהיהירות שליוותה אותה ואת ראשיה בשנים האחרונות ולהיזכר בדבריו של אריק איינשטיין ז"ל שאמר ש"החולצה האדומה היא לא מציאה". עם בעלים שפוי ולא יומרני, אוהדים שמסתפקים בניצחונות 0:1 ומתרכזים בעיקר בעצמם, וצעירים מבית שיסחבו את הקבוצה בטוב וברע (ד"ש לתינוקות קשטן). לקבוצה ההיא כולם מתגעגעים ומקווים שתחזור לתפארתה.

נושאים קשורים: