"אני מרגיש כאילו מישהו מ'החבר'ה שלנו', מדור שנות השישים שחלמו על מהפכה, מקבלים את האישור הכי מכובד לגאוניותם" – כך הגיב יואב קוטנר כשנודע על זכייתו של בוב דילן בפרס נובל לספרות לשנת 2016.

כמיטב המסורת, גם השנה כבכל שנה ב-10 בדצמבר יוענקו בשטוקהולם פרסי נובל לזוכים. אבל דילן, אתם יודעים, ייבש את ועדת הפרס כשלא השיב לטלפונים ולמיילים הרבים של מזכירת האקדמיה, ורק כעבור שבועיים אמר לתקשורת: "קשה להאמין, זה מדהים, מי בכלל חלם על דבר כזה?". 

"הוכיח שאפשר לכתוב שיר ארוך ומורכב גם ללא חריזה פשוטה". בוב דילן בחנות ספרים, ניו יורק, 1964 (מתוך התערוכה. צילום: דגלס גילברט, באדיבות ספריית הקונגרס)

בהמשך נודע כי האייקון התרבותי הוא גם פרימדונה רציני, ולא יטריח עצמו עד שטוקהולם כדי לקבל את הפרס היוקרתי "בגלל מחוייבות קודמות", כך הבהיר. לזכותו יאמר שבוב דילן לא מפלה. ביום רביעי הקרוב ידיר האמן רגליו מהמפגש שעורך הנשיא ברק אובמה בבית הלבן לזוכי פרס נובל האמריקאים.

כל זאת, ועוד לא הזכרנו את הוויכוח שניטש במלוא עוזו סביב השאלה: האם בוב דילן בכלל ראוי לקבל פרס נובל לספרות?

"לצערי, רבים מהמבקרים מתחומי התקשורת, הספרות וגם בקהל הרחב, שדנים בסוגיה האם מגיע לדילן נובל לספרות, לא ממש מכירים אותו ואת יצירתו ומסתמכים על ההיכרות עם להיטיו הגדולים בלבד", אומר המוזיקולוג, העורך ואיש גל"צ יואב קוטנר, שגם ניהל אמנותית את התערוכה המיוחדת לדילן שמתקיימת מזה מספר חודשים בבית התפוצות, הרבה לפני שהוכרז על דילן כחתן הפרס המכובד.

"הענקת הפרס זו גם הזדמנות טובה להכיר את בוב דילן היוצר לאורך כל הדרך, להתוודע לתרומה המדהימה שלו לתרבות, לשירה ולעולם המוזיקה. להכיר את תרומתו לשינוי השפה ולגלות את האיש שהביא את השירה עמוק לתוך עולם המוזיקה ומילותיו השפיעו על מאות מיליונים בכל העולם.

"לדעתי, הוועדה בחרה בו גם כדי להוכיח לעולם שהם מעודכנים ומקשיבים למה שמתרחש בעולם, ובמקום להעדיף משורר מנותק שספון בהיכל השירה, הזוכה השנה הוא יוצר שמייצג את השירה החדשה שנוגעת בכל כך הרבה אנשים. אולי זו בחירה פופולרית. כן, דילן יכול להיות גם פופולרי".

הם לא איחרו ב-30-40 שנה?

"אילו הכריזו על זכייתו לפני הרבה שנים כשהיו לו רק חמישה אלבומים, היו טוענים שזה מוקדם מדי. אבל עכשיו תרומתו לתרבות מוכחת עם 40 אלבומים חשובים וכאלף שירים ברזומה. בשנים האחרונות דילן עוד מוציא המון חומרים מהארכיונים שלו, אלבומים שלמים של הקלטות שנוצרו בעבר".

לא עושה הצגות

בנימוקי ועדת פרס נובל נכתב: "בוב דילן העניק פרשנות פואטית חדשה למסורת כתיבת השירים האמריקאית. במשך 54 שנות פעילותו הוא המציא את עצמו מחדש ויצר פעם אחר פעם זהות חדשה", נכתב.

ולאלה שאינם מכירים את יצירתו של דילן המליצה מזכירת האקדמיה (עוד לפני שנעלבה על שסינן אותה ולא ענה לטלפונים) להתחיל את ההיכרות איתו מהאלבום Blonde On Blonde "שהוא דוגמא מצוינת ליכולות החריזה המופלאות של דילן", קבעה.

"אני הייתי ממליץ דווקא להתחיל עם Highway 61 Revisited (אלבומו השישי של דילן שהוקלט ב-1965 ונחשב לנקודת מפנה בקריירה שלו. ודורג במקום הרביעי ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים על פי מגזין 'רולינג סטון', ר.ק). באלבום הזה הוא מביא לידי ביטוי את היכולות המדהימות שלו. אבל בכל עשור דילן עשה דברים מטורפים ונפלאים. זה מה שמייחד אותו: המעיין שלו לא יבש. הוא ממשיך לכתוב שירה ומוסיקה ברמה מאד גבוהה, בגיל 30 ובגיל 70", אומר קוטנר.

"משוגע, אבל גאון". בוב דילן עומד על הראש, וודסטוק, ניו יורק, 1969 (מתוך התערוכה. צילום: אליוט לנדי. כל הזכויות שמורות)

מה עוד מפעים אותך בדילן?

"דילן הוכיח שאפשר לכתוב שיר ארוך ומורכב גם ללא חריזה פשוטה, ולעסוק בשירים לא רק בנושאי אהבה אלא בכל נושא. חלק גדול מהטקסטים שכתב אינם רק פזמונים, זו שירה של ממש. ב-Like a Rolling Stone לדוגמה, שנחשב לשיר החשוב ביותר בתולדות הרוק, יש משפטי מפתח שאני מאד אוהב כמו 'אם אין לך שום דבר, אין לך מה להפסיד'. ומצד שני אני לא מבין לגמרי את השיר. הוא כתב שירה עם הקשרים ומלים שלא פענחתי אותם עדיין".

במקום שנעסוק ביצירתו המופלאה, כולם מדברים על רכילות – למה הוא לא ענה לטלפון, איך הוא מעז לא להגיע לטקס…

"אולי זאת הסיבה שהוא עושה את זה. אולי הוא לא מעוניין שינתחו את השירה שלו ומעדיף שיגידו שדילן פוץ ושמוק. אבל בינינו, מה אנחנו יודעים על האנשים האלה? דיויד בואי הוציא אלבום ושלושה ימים אחרי הוא מת. גם לאונרד כהן הוציא אלבום, וגם אם דיבר על מותו, פתאום הוא נפל מהמיטה ומת. לא שידוע משהו על מצב בריאותו, להיפך. עוד אחת מהעובדות המדהימות על דילן היא שמגיל 60 הוא כל הזמן מופיע, משהו כמו 200 הופעות בשנה. זה מטורף.

"יש אנשים שפרסים והרעפת מחמאות בפרהסיה מרתיעים אותם. כמו אריק איינשטיין שנהג לומר לי: 'אני מקבל אהבה מהקהל מעל ומעבר'. יכול להיות שדילן מנסה לשמור על דמותו האנטי-ממסדית מראשית הקריירה שלו, כאחד שמוחה נגד הדרכים המקובלות, לא רוצה להיות תלוי בממסד אלא להיות עצמאי. זאת למרות שהוא לא דחה את קבלת הפרס. גם על הבמה הוא לא עושה הצגות כשאין לו מצב רוח".

הקשר הישראלי

אולי זו השבת בה מתקיים הטקס, היא שמונעת ממנו להגיע?

"וואלה העלית עוד נקודה. דילן, שלא כמו לאונרד כהן, שהיהדות היתה מהותית בחייו כל הזמן, כל הזמן חיפש. בסוף שנות ה-70 הוא הכריז על עצמו כמי שנולד מחדש כנוצרי וכעבור שלוש או ארבע שנים חזר ליהדות, הצטרף לחב"ד, ביקר את הרבי מליובאוויטש, ואף היה זמן שהוא תמך בליגה להגנה יהודית בניו יורק של הרב כהנא.

"גם יחסו לישראל היה מיוחד. הוא חגג בר מצווה לבנו בארץ והופיע פעמים רבות בארץ. אבל יחסו לישראל נבע יותר מהחיבור שלו לתנ"ך ולמסורת ופחות לישראל של היום. מאיר אריאל שמאד אהב אותו, והושפע ממנו, קרא לו 'גדול היוצרים העבריים של המאה העשרים'".

פגשת אותו?

"אישית לא. הייתי בכל ההופעות שלו בארץ. בפסטיבל הבלוז בחיפה ב-92 חיכיתי ליד הבמה בתקווה לפגוש אותו, אבל הוא לא עצר אלא חלף על פני. מאד הופתעתי לגלות שהוא נמוך.

'גדול היוצרים העבריים של המאה העשרים'. בוב דילן והבנד בקפה לונסטאר, ניו יורק, 1983 (מתוך התערוכה. צילום: אליוט לנדי. כל הזכויות שמורות)

"1987 כפי שדילן כתב בספרו, היתה שנה רעה בחייו, גם ההופעות שלו בארץ היו נוראיות. אבל הוא עשה תיקון בפסטיבל הבלוז בחיפה בשנת 1992 והיה מקסים. גם ההופעה שלו מלפני חמש שנים בישראל, שאכזבה חלק ממעריציו שציפו לדילן של שנות ה-60-70, אבל מי שידע למה לצפות, זכה להופעה נפלאה.

"אגב, להופעה שלו בהיכל התרבות בשנת 92' דילן הגיע בקו 5. ולאחר ההופעה בחיפה, הוא עצר את הוואן באמצע הדרך, הוריד את האופניים ורכב כל הדרך לתל אביב. משוגע. אבל גאון".

איזה שיר או אלבום שלו אתה אוהב במיוחד?

"אני מאד אוהב את שירי האהבה של דילן. למשל I Threw it all away, זה שיר לבכות איתו. גם את Lay Lady Lay אני מאד אוהב, הוא מזכיר לי את אשתי מזה 30 שנים.

"אני פחות מחובר לתקופת הפולק שלו. אבל משנת 1964 אני אוהב כמעט כל מה שהוא עשה. מלים מנגינות ורעיונות. זה לא עובר לי".
 

צעיר לנצח

כאמור, החל מחודש מאי השנה לרגל יום הולדתו ה-75 של דילן, מוצגת בבית התפוצות בתל אביב התערוכה Forever young" – 75 שנה לבוב דילן", בניהולו האמנותי של קוטנר. התערוכה, שאינה נעה על ציר כרונולוגי של חיי האמן, מתמקדת בדמותו החידתית של דילן, במהפכה שחולל והשפעתו על המוסיקה בעולם, כמו גם על הקשר שלו עם היהדות ועם ישראל, ועושה זאת באמצעות סרטים, צילומים, דימויים, פוסטרים, ספרים, מוצגים, והרבה מאד מוזיקה. בתערוכה גם מוצגים לראשונה בישראל צילומי מקור של אליוט לנדי (לנדאו), מי שהיה הצלם הרשמי של פסטיבל וודסטוק ומוקרן בה סרט דוקומנטרי קצר, "דילן שלי", העוסק בהשפעתו של דילן על המוזיקה הישראלית וכולל ראיונות עם מוזיקאים ישראלים מובילים, המספרים על השפעתו של דילן עליהם ועל יצירתם.

בין אם יגיע לקבל את הפרס ובין אם לאו, לכבוד זכייתו של בוב דילן בפרס נובל לספרות התערוכה Forever young" – 75 שנה לבוב דילן" תהיה פתוחה חינם לקהל הרחב ביום חמישי ה-8.12 בשעות 16:00-22:30.

בוב דילן עם בנו ג'סי. וודסטוק, ניו יורק, 1968 (מתוך התערוכה. צילום: אליוט לנדי. כל הזכויות שמורות)
בוב דילן, צ'רלי סקסטון ולארי קמפבל, בהופעה בארנה ברלין, גרמניה, 2002 (מתוך התערוכה. צילום: דנקן יום)